טוב זה מזכיר לי סיפור..(אולי טריגר)

טוב זה מזכיר לי סיפור..(אולי טריגר)

אתמול נכנסתי לצ"ט של וואלה , שביליתי בו שנים כל יום שעות רבות....וזו היתה טבילת האש הראשונה שלי ברשת....וואלה חדר שאמור להיות של אנשים מבוגרים...והתגלה כחדר של סוטים. אתמול איך שנכנסתי, פנה אלי מישהו לפרטי כינוי "דן"....ואני ברוח חג, משועממת החלטתי לשחק את המשחק....(מזלו שלא הייתי עצבנית
), ואני בד"כ מעיפה את הפרטי , אבל בא לי ללכת עם השטויות. והטרול עכשיו הזכיר לי אותו. דן: אפשר להציע לך סייבר סקס? רחל:(בפעמים הראשונות שלי בצט, במצב הזה הייתי בוכה, באה לכללי , עם ההכללות שלי כל הגברים בצט סוטים, וישר מתקפה עלי, מלחמה שלמה, והבכי רק היה מחריף), עניתי רגע מה בלי בת כמה את? איפו את גרה? מה את עושה? דן: לא מעניין-ישר ולעניין! רחל:רגע ואם אני רוצה סייבר סקס למה איתך? דן: אוי איזה כבדה את, כי אני שווה. רחל: אתה שווה? תעיר את אישתך, תגיד לה שאתה רוצה סקס,! דן:כשאני אמצא אותה אני אעיר אותה. רחל:נו ברור אתה כמו כל אלה שמציעים סקס ברשת, בחור בודד שאף אחד לא מסתכלת עליו ברחוב, מנסה להראות דרך מסך שהוא שווה משהו, ומסכן אתה פוחד מהצל של עצמך, משתמש במילה שאולי רק מילה אצלך. דן:הצעתי לך סקס, מה את מנתחת לי את האישיות? רחל: אולי אני פסיכולוגית חשבת על זה? דן:נבהל-רגע מה עשית טיפול כאן בוואלה? רחל: בוואלה לא צריך לעשות איבחון, יש פה נגע נפשי קשה. דן: אני באמת בחור רווק אני בן 29, איך ידעת? רחל: נו זה היה ברור, אז ככה אתה מתחיל עם בחורה? דן: אני לא רוצה להתחיל, אני רוצה לאונן! רחל: לך בכל הרשת יש מלא בנות שיתיחסו אליך, ואתה יודע מה? יש לך מזל שאני לא עצבנית הייתי מכסחת אותך. דן: וואי וואי וואי מה רציתי רק הצעתי לך סייבר. רחל: טוב כשתרצה לצוטט-אז תזכור אני פה-עכשיו אל תבזבז את זמני תן להשתולל בכללי. וחזרתי לכללי חיבוקים נשיקות(הכל מזויף שם אבל לא חשוב). דן: שיהיה לך יום מקסים. שתהיה לך שנה טובה. רחל: גם לך(המסכן כבר התבלבל במה שהוא רוצה). ואז בכללי תוך דקה, מישהי עונה בכללי...לא דן! ישר אני אומרת לה בכללי-תגידי גם לך הוא הציע סייבר סקס..זריז זה:))) והוא כמובן כבר נעלם. ברגע שהטרולים והסוטים רואים שלא נבהלים מהם, והכי כיף להביך אותם...הם פשוט נכנסים לחרדה....לרוב השטויות האלה נובעים מבעיה של ביטחון עצמי נמוך....וקנאה וחרדה....אז הכל תלוי איך אנחנו מגיבים. רחל-נשמה שפעם נעלבה מכל מילה ברשת, ובזכות שי, למדה לחזור למקום שפוגעים בי ולהחזיר.
 
חלוקי נחל.....

כשסיימתי את כיתה יב´, המחנכת גלוריה בירכה אותנו וצירפה לנו לתעודות את הקטע הבא. וכשמנהל בית הספר לחץ לכל אחד מאיתנו את היד, אני זוכרת כשהגיעו אלי, אמרו לי הלוואי פעם תלכי עם הזרם, ותהיי כמו "חלוקי הנחל".
האבן כל אבן, מוצאת את עצמה יום אחד מחוץ לחממת המחצבה-היא מוצאת את עצמה בנחל...ושם, מחוץ למחצבה, לראשונה היא נפגשת עם המושג זרם . בתחילה, אין היא יודעת בדיוק מהו זרם.אין היא חשה את הכח הרב הטמון בו.טבע הנחלים שהם זורמים אל הים מגובה מסוים לגובה נמוך יותר, ובהמשך הירידה-גדלה המהירות. אבנים פזורות לכל אורך הנחל, ואין בו אבנים שוות. לכל אבן שקעים ובליטות,כל אבן מתגאה בבליטותיה . לפעמים, אבנים מתאחדות ובונות סכר. הסכר הזה מסוגל לעצור את הזרם, אך כך דרכן של אבנים: כל אחת רוצה להיות מול המים, ואף אחת לא מוכנה להיות שקועה בתוכם. רוב האבנים, הם "חלוקי נחל".אותן אבנים שנכנעו לזרם, בליטותיהן נשחקו ושקיעהן העמיקו. אותן אבנים-הן חלקות ושכיחות. גם אבן צריכה שיהיו לה השקעים והבליטות המאפינות אותה. כל אבן עושה גלים. זה טבעה-ולשם כך נוצרה. אבל ישנן כאלה שנבהלות מהעובדה שהן עושות גלים-אלו נכנעות לזרם, ונסחפות עמו כלפי מטה. גם אבן שבאמצע הנחל נלחמת בזרמו ועומדת איתנה במלחמתה על יחודיותה-גם לה יש רגעי משבר, לעיתים היא אומרת לעצמה "הרי הזרם סוחף כל כך, ואפילו אבנים עם בליטות הוא סוחף, איך אעמוד אני מולו???" קשה לראות בתוך הנחל בדיוק את תפקידה של כל אבן ובדיוק איזה מקום היא תופסת. לפעמים רואים את התפקיד של האבן, רק כאשר אין היא כבר נמצאת... עורו אבנים! עברו ימי המחצבה, הינכן כבר בזרם, אפילו נגד רצונכן. אל תיסחפו במורד!כי לכל אחת מכן הבליטות המיוחדות לה, והמיחדות אותה!עמדו על שלכם! אל תכנעו כמו אותן אבנים שהפכו "לחלוקי נחל", כי חלוקי הנחל זהים הם, כולם דומים זה לזה, חלקים ללא בליטות מאפיינות. אבנים גדולות כקטנות,שחורות כלבנות, קשות-כחלשות, עשו גלים, איספו חברים, בנו סכרים-אמרו הידד למתמודדים! לחייכן אבנים-בהצלחה בזרמי החיים! תודה לסהר-תמיכה-שמאפשרים לנו "האבנים", שאינן מוכנות להיות "חלוקי נחל", ורוצות לשמור על "השקעים והבליטות" שלנו,ומאפשרים לנו "לעשות גלים" בלי להיבהל מכך, ומאפשרים לנו "האבנים",האמיצות, להתאחד יחד ולבנות סכר. הסכר האנושי הזה שנוצר במשפחת סהר, מסוגל לעצור את ה"זרם החברתי של בני גילנו",ולשמור על יחודיותינו. לפעמים גם כל אחד מאיתנו כאן חש כמו האבן "גם אבן שבאמצע הנחל נלחמת בזרמו ועומדת איתנה במלחמתה על יחודיותה-גם לה יש רגעי משבר, לעיתים היא אומרת לעצמה "הרי הזרם סוחף כל כך, ואפילו אבנים עם בליטות הוא סוחף, איך אעמוד אני מולו???" ואז משפחת סהר, ואתם הסהרים מזכירים לנו שאנחנו בעצם לא לבד מול "הזרם" הסוחף כל כך. רחל-נשמה שאוהבת את משפחת סהר, ומי שפוגע במשפחה שלי
, כדאי שיזרזר את יום כיפור-תקופה סליחות
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
רחל ../images/Emo51.gif

אנחנו אוהבים את האבנים שלנו, החלקלקות והמחוספסות, עם הבליטות ועם השקיעות, הזוהרות והדלוחות, הגדולות והקטנות... לכל אבן היופי שלה, הטעם שלה, האייכות שלה.
כולן ביחד הן סלע מוצק, הן יוצרות את האפיק בו זורם הנחל
 

Neomi Dyllen

New member
זה פשוט

אחד הדברים היותר מעודדים ששמעתי בתקופה האחרונה,תמיד יגידו לך למה את לא כמו זה וזה שהתחתנו והקימו משפחה והם עושים חייל ולמה את לא עושה כמו זאת וזאת ובכלל למה את לא אחרת?זה קורה גם במערכות יחסים לפעמים ואני, כל מה שאני רוצה זה שיקבלו אותי כמו שאני ואני אחת כזאת שתמיד שוחה מול הזרם כמו דג סלמון ונתקלת באבנים אחרות וחוטפת מכה אחרי מכה אבל יודעת שבסוף יהייה טוב,שגם כשרע לי ,טוב לי יותר מאותם אנשים אחרים שעושים כל מה שצריך רק כדי שלא יגידו להם שהם לא בסדר.
ולפי מה שקראתי עד היום גם את אחת כזאת שלא נכנעת.
 
אם נמשיך עם דוגמת האבנים....

אני "אבן" שלעולם לא תהיה כמו "חלוקי הנחל", אלא "אבן" שתעמוד בסכר מול "הזרם", ולא רק זאת לפעמים "הזרם" ישנה את זרימתו רק לא לפגוש בי שוב
. שמי בתיכון היה מקס הלוחם בדרכים
. כשהיה צריך באוניברסיטה להפוך סידרי עולם.....רחל תמיד שם
, אני אפילו אוהבת את המלחמות, אם אהיה מאושרת בחיים, והכל יהיה לי טוב, אני אמות.
. תמיד הייתי חייזר-שמסתכל על העולם, לפי הכללים של צדק ומוסר, וחיים שהוא החליט איך העולם צריך להתנהג. ועוד לא נמצא האדם, בעולם או ביקום, שראוי שאני אבטל את עצמי בשבילו, ואעשה מה שיענה על ציפיותיו ממני, כשזה מנוגד למה שאני מאמינה בו. אני גם עושה בד"כ מה שצריך, אבל לא כדי שיגידו שאני בסדר, אלא לפעמים מתוך כבוד ליקרים לי, ומתוך הקרבה, אבל כמובן שזה לא נוגד את תפיסת עולמי או אמונתי. המטפלת הראשונה שלי-שלא יכלה לסבול את עמידתי על שלי, וגם אנשים אחרים בחיי חלשי אופי ממני קראו לי בלתי נסבלת-את לא יכולה להיות כמו כולם? את חייבת ללכת עם שלך? ---
רחל-נשמה שמודה שקשה לחיות איתה, אחד שהתנאים זה לתת לה המון חופש, ובלי לכפות עלי דברים
 

עדןe

New member
רחלוש ../images/Emo51.gif

זה מקסים הרבה חומר למחשבה איך את תמיד יודעת מה לשים לי בפורום לקרוא אה? {{{{{{{{{{{{{{{{{{{{רחלוש}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}}} תעשי לי טובה יש משהו שאני חייבת לשלוח לך במייל מה המייל שלך?
 

נטע....

New member
אני מצטרפת למילות התודה

על הסיפור המדהים שהוא, מלבד היותו פשוט מקסים, לימד אותי משהו לחיים. וכן, גם אני יודעת שכל אחד מאיתנו הוא אבן מיוחדת בפני עצמה. רק שלפעמים אני שוכחת את זה. טוב שהזכרת לי.
 

נטע....

New member
רחל, את פשוט גדולה מהחיים ../images/Emo24.gif

ואני עדיין מתעצבנת וחוטפת בחילה בכל פעם כשנכנס לצ´ט טרול כזה ובדרך כלל לא מתייחסת אליו עד שהוא מתייאש. זה מדהים, איך ידעת ככה לכסח אותו (למרות שטענת שלא, את כן!!!) אני מסירה בפנייך את הכובע, על איך שידעת להגיד בדיוק מה שצריך כדי לבלבל את היצור.
ותודה על השיעור שנתת לי כאן, בהודעה הזאת.
 
נטע-האמת

כתבתי את ההודעה הזאת, בעקבות סיפור קטן עם טרול שהיה פה לפני שהתעוררת, ונמחק. אני חושבת שטעיתי בכתיבת ההודעה, ולכן אני אעתיק את ההודעה מתחת על "חלוקי הנחל" בצד לוורד, כדי שאולי אם סהרה תחליט למחוק גם את זה..לא מי יודע מה מתאים לרוח הפורום, וחזרתי בי שכתבתי. רחל-נשמה
 

נטע....

New member
ובקשר לסיפור על אותו סוטה

סהרה לא מחקה אותו. משמע - הוא מאוד מתאים לרוח הפורום. גם זה עוד סיפור שיש הרבה מה ללמוד ממנו. וטוב שכתבת אותו. אגב: מאז שקראתי את הסיפור הראשון (על הסוטה מוואלה), בכל פעם כשאני נכנסת לצ´ט ונתקלת ביצורים מהסוג הזה, אני מיד נזכרת בך ומצטערת שאת לא נמצאת שם באותו זמן. כי בניגוד אלייך, לי אין את הכשרון לסלק יצורים כאלה...
 
לרחל ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif ../images/Emo9.gif

מצחיקקקקקקקקקקקקק שלך חנה גונן
 
למעלה