טוב ושוב בעיה מורכבת הבת שלי

טוב ושוב בעיה מורכבת הבת שלי../images/Emo66.gif

אז ככה קודם כל קצת הקדמה.. כמו שסיפרתי יש לי שני ילדים מנשואי הראשונים, ובת קטנה משותפת לנישואים הנוכחיים, אצלנו בבית אין הפליות בכוונה הדגשתי זאת שאם תענו לי לא לחשבו לכיוון הזה, הילדים פה שווים לחלוטין כל אחד מקבל כל מה שלבו חפץ(עם גבולות כמובן
) אז ככה הבכורה שלי בבית ספר בת תשע ילדה מדהימה יפה חכמה ומאוד מפולפלת, היא יודעת לחלוטין מה היא רוצה, והיא דורשת שהיא רוצה בלי להתבייש, אבל כן אבל גדול הנה הבעיה, השבוע הייתי בשיחה עם המורה שלה, החמודה שלי לא עושה שיעורים, אז ככה המורה אומרת שליאל ילדה חכמה בין הטובות בכיתה, היא מהקוראות הטובות, בחשון היא הראשונה, הבנת הנקרא אין לה מילים למורה על התשובות החכמות שלה.. אבל היא לא עושה שיעורים, ובכיתה לפעמים אף לא מבצעת משימות שמוטלות עליה. אז נפגשנו אני והמורה והחלטנו שאני והיא עוקבות אחריה אחרי שיחה עמוקה איתה, אמרנו לה שאנחנו רוצות לעזור לה, כי שיעורים הם תרגולים שמקבלים לבית והם לא פחות חשובים מסתם לקרוא ספר(הבת שלי ממש תולעת ספרים) ועל כן כל יום היא כותבת מה השיעורים שהיו ביומן המורה חותמת, ואני בבית אמורה לבדוק שהיא עשתה את השיעורים ולחתום שראיתי. ות'אמת, אני לא מרגישה שזה בסדר, וגם אמרתי למורה לדעתי כל תוכנית הבילוש אחרי השיעורים שלה יגרמו לה להיות פחות אחראית, וזה די מטריד אותי. דברתי איתה בבית שיחה אחת על אחת, כמו חברה, ושאלתי אותה ליאל למה? משהו מציק לך??(לפעמים ילדים מאותתים בכל מני דרכים גם אני הייתי ילדה פעם ואני משתדלת להיות מאוד קשובה לילדי) ספרי לי אני רוצה להיות חברה שלך. והיא שלחה בי מבט כזה שכזה לי להסביר מן מבט תמוה, ללא תגובה, וניסיתי לחזור על עצמי שוב ושוב לחפש את הדרך שתספר לי והיא לא ענתה.. לבסוף פשוט אמרה אני שונאת לעשות שיעורים אמא, פשוט ככה.. נו אז מה עושים במצב שכזה,שוב הסברתי לה ששיעורים זה חשוב מאוד, לתירגול החומר וככל שהיא תעלה בכיתות ולא תהיה אחראית לעשות שיעורים החומר יעשה רק יותר קשה והיא עלולה להכשל.. והיא אמרה בכל זאת אבל אני שונאת לעשות שיעורים.. עכשיו אני שואלת אותכם, אני שוברת את הראש שלי מה לעשות במצב שכזה??? אמנם אמצתי את שיטת המורה, כלומר מה שבקשה, והבטחתי לה שאם תהיה עקבית בהכנת השיעורים היא תפוצה במתנה גדולה, אבל אני מרגישה שזה לא בסדר, כל הרעיון של המורה ובכלל.. מה דעתכם??
 
אוי, כמה שזה מוכר....

את מלחמת העולם הראשונה על הכנת שעורי בית עברתי עם בני הבכור. "הוא תלמיד מצוין, ילד מקסים... אבל.... הוא לא מכין שעורי בית" זה היה המשפט הקבוע שהייתי שומעת מהמורות במשך כל השנים
מה לא עשיתי... דיברתי בסבלנות, דיברתי "קצת פחות בסבלנות" (
) ניסיתי לתת פרסים, הסברתי שככל שהוא יעלה בכיתות, החומר יהיה קשה יותר והכנת שעורי בית תכין אותו ותקל עליו... עזר
כמו כוסות רוח למת
התשובה שהוא נתן לי תמיד: אני שונא לעשות שעורים, זה לא מעניין אותי, אני כבר יודע את זה... המלחמה הזו, לא הואילה, בטח לא למצב המתוח של העצבים שלי .... בשנת הלימודים הקודמת הוא סיים י"ב. ציוני בחינות הבגרות שלו מעולים
הוא התקבל ללימודים בטכניון לשני מסלולים קשים של הנדסת חשמל ופיסיקה, (רק שהצבא החליט שהוא לא צריך כרגע יותר עתודאים...). אני את המלחמה הזו לא הולכת לעבור עם הבנים האחרים שלי
מעדיפה לשמור על אוירה טובה בבית. צריך לדבר, צריך להסביר, ולהדגיש בפירוש שזו האחריות שלהם
וכמו בכל דבר בחיים, לכל מעשה או חוסר מעשה שלהם, תהיה תוצאה
 
אוקיי ומה עושים עם המורה??

לא לאמץ את שיטה ונגיד שאמצתי והיא לא תצלח, אם לא אשתף פעולה איתה זה יראה כאילו אני אמא לא אחראית בעינייה לא? אוףףף...כמה שזה לא פשוט לי..חשבתי שיהיה יותר קל..
 
פשוט../images/Emo35.gif

כמו שאומרות הסבתות: ילדים קטנים בעיות קטנות.... אז זה בטח לא הולך ונהיה פשוט יותר ככל שהם גדלים.... מה עושים עם המורה
יושבים איתה, לדעתי, לא בנוכחות בתך, מסבירים לה את הגישה, שאת מתכוננת להיות עם היד על הדופק בעניין, אבל את לא מתכוננת להוציא את כל האנרגיות שלך על מלחמות עם הילדה. מדגישים גם שלמערכת החינוך בכלל, ולמורה עצמה בפרט, חלק מאדדדדד חשוב בנושא, על מנת שלא יווצר מצב שכל האחריות בסופו של דבר תיפול עליך
ונותנים לזמן לומר את דברו
 

dganit32

New member
כאן הטעות..

האחריות היא של הילד.. לא שלך! בכיתה א-ב-ג..יש עוד מקום לאחריות..אולי מעבר זה כבר האחריות שלהם..ובעייה שלו/ה והמורה אז בסעיף של הכנת שעורי הבית..יהיה" לא מכין ברציפות" אפשר להזכיר לילד.. לעזור לו.. להסביר לו כמה שזה חשוב.. ולנסות לתת לו מודעות לצורך שבהכנת שעורי הבית.. לא דוגלת בשיטת העונשים למינהם.. בטח לא אוהבת את השלכת האחריות עליך..כמו שהמורה עשתה כאן..
 

blonda3

New member
הוי אדמונית../images/Emo24.gif

כתבתי למטה תגובה לפני שקראתי אותך. והתרגשתי ממך ומהילד שלך בחיי...... שרק יהיו בריאים
וישצליחו בחיים....
ואת צודקת בגישתך
 
יש כאלו שאולי זוכרים....

היתה אצל הבן שלי שאלה של חזרה לארץ כי שם חברתית טוב לו... ואז..העמדנו את כל הקלפים על השולחן..עשינו layout של כל האופציות הלימודיות שפתוחות לפניו..חיובי ושלילי..הסברנו לו מה חשוב...היכן ההשגים..מה הוא רוצה להשיג מבחינה אקדמית. ונתנו לו להחליט. אני ישבתי על הגדר..וזה כלשעצמו היתה החלטה קשה. הילד חשב וחשב וחשב..בנוסף התקשר לכל העולם ואחותו למצא לו את התשובה המתאימה לו..ובסוף עשה בחירה ..והוא החליט..ברגע שהחליט..כל החומות נפרצו..ואין צורך לשבת לו על הראש להכין שיעורים או למלא את המוטל עליו מבחינה אקדמית. הוא פשוט עושה , כי יש לו מטרה. ככה גם אם הבן השני. יש לו מטרה. ברגע שיש להם את ההחלטה...ואת המטרה..הם לוקחים א ח ר י ו ת וזה הסוד לילדים שרוצים ויכולים.. לדפוק להם ולנדנד להם ממש לא עוזר.. זה גורם לתוצאה ממש הפוכה. ילדים צריכים לדעת מה חשוב להם ולהעמיד את הדברים בצורה הנכונה..אך הם חייבם לקחת אחריות והחלטה בעצמם.
 

blonda3

New member
זאת הבעיה של המורה

שתשבור היא את הראש. היא בעצמה סיפרה לך כמה הילדה מוכשרת ומוצלחת בבית הספר אז שתמצא היא דרך לגרום לבתך להכין שעורים. אצלינו מעולם זה לא היה התפקיד שלנו אלא של הילדים, כשהיו קטנים יכולנו לשאול או להזכיר אבל בגדול-אחריות מלאה שלהם . לי יש עדיין ילדה קטנה נוספת לפני בית ספר ואין לי מושג ומה ואיך יהיה איתה. ואני מתפללת שהיא תהיה כמו אחיה הגדולים כי לי באופן אישי אין סבלנות לרוץ אחרי שעורים.....ולא תהיה לי.... מצד שני-אם בכל זאת יש בעיה שלי אין עליה מושג הייתי מציעה לך לכתוב שאלה זאת אם לא כתבת עדיין גם בפורומים של הורים לילדים וגם בפורומים של מורים וגננות. דבר נוסף שעלה לי בראש שלא כולם אוהבים ללמוד ולא כולם אוהבים לעשות שעורים ולא כולם נהיים אינשטנים ויש ילדים שלא עשו שעורים ןכשגדלו נהיו אנשים מאד מוצלחים ומוכשרים בעבודות כפיים או בעבודות יד או בכל מקצוע אחר שאהבו ובחרו ללמוד כשגדלו ואז-הם כבר הכינו שעורים כי זה היה לימוד מתוך רצון ומתוך בחירה. בהצלחה!
 

dalitat

New member
במקרה אתמול ראיתי תוכנית

עם אודה דנין והיתה שם פסיכולוגית שדיברה בדיוק על העניין הזה, הכנת שעורי בית. היא אמרה שההורה לא אחראי לעקוב אחר הכנת שעורי בית. חד משמעית. המורה היא שצריכה להתמודד עם זה. זאת הבעיה של המורה. כמובן שאת צריכה להיות איתה, אם יש שאלות בקשר לשעורים עצמם, אז יכולה לעזור. אבל בשום אופן לא לעקוב אחרי הילדה אם הכינה או לא. ההתעניינות שלך צריכה להיות בעניינים חברתיים, מה קורה בבית-הספר מבחינה חברתית. אני אף פעם לא עקבתי אחרי ילדי בקשרת לשעורי בית. וברוך השם הבן שכרגע בצבא סיים את כיתה יב' בהצטיינות. (בגרות מדהימה) הבת בכיתה יב', ציונים טובים מאוד. והשלישי בכיתה ט', קיבל ממוצע 97, והוא כמעט ולא מכין שעורי בית. לא אוהב להכין. רק כשצריך להגיש עבודות הוא מכין ומגיש. ולמבחנים הוא מתכונן. הוא יודע שהאחריות היא שלו, והעתיד הוא שלו ולא שלי. מתחילת דרכם העברתי להם את האחריות על הלימודים שלהם. והם הבינו את זה. ואז הם יודעים מתי הם צריכים להשקיע ומתי לא. אז לדעתי לכי למורה והסבירי לה את זה. שהיא היא האחראית על הכנת שעורי הבית. ולא חושבת שאת צריכה לשפר אותה במתנות בכדי שהיא תכין שעורי בית. מקוה שעזרתי לך במשהו
 
צודקת!!!!!!!!!!!!

אחריות המורה לגרום לילד לרצות להכין. אנחנו הורים שלהם,לא מורים שלהם,אבל... אם המורה ממש רוצה שאקח ממנה חלק מהעבודה-שתתחלק איתי בשכרה!
 

dalitat

New member
נכון מאוד, לכן נתנתי למורים

להתמודד בסוגיה הזו. זאת העבודה שלהם. למה לי לקלקל את היחסים שלי עם ילדי בגלל שיעורי הבית.
 
מערכת חינוך רקובה

הילדים שלנו מתמודדים עם חיים לא פשוטים לנו, כל אחד מהם הוא עולם למורים, ברוב המקרים, עוד תלמיד. הילדה שלך מקסימה וכל כך צודקת. שיעורים זה שיעמום אחד גדול. הבת הגדולה שלי הפסיקה ללמוד בכיתה י' והלכה לבית הספר בשביל החבר'ה. כולם הרימו גבה ניסו לייעץ ואני שחררתי. אני לימדתי את הילדים שלי שיש לכל אחד מאיתנו את היכולת לבחור את דרכו. היא ידעה את הבעד והנגד ובחרה בדרך שלה. היום, בת 20, היא משלימה בגרויות ועושה את זה בכיף ומתוך רצון. הבן הצעיר שלי התחיל רק השנה ללמוד ועד כיתה ט' הוא קלט הכל ולא שיתף פעולה. המורים רצו אחרי, התחננו, ואני רק דרשתי שיניחו לו וידעתי שכשיהיה מוכן, זה יבוא. הוא מוציא ציונים מעולים לומד בחשק ועושה הכל באהבה. אז למה לקלקל איתם את מערכת היחסים ולבנות אותה על התניות ותנאים? חוץ מזה, ילד שמכין שיעורים לו מגיע לו פרס כי אז זה אומר שכשהוא לא מכין אותם יש עונש. אני שונאת עונשים והתניות ואחרי 20 שנות אמהות אני שמחה שזו הדרך בה בחרתי. אל תוותרי למורה היא לא מגדלת את הילדה שלך. רק הילדה יודעת מה טוב לה. תני לה ללכת בדרך שלה ותראי שיהיה בסדר.
 
אני קוראת אתכם וכועסת על עצמי

בחיי כי אתמול כעסתי עליה שבדקתי והיא השמיטה דף אחד בשיעוריה, אני כל כך לחוצה מהמורה שהיא תהיה בסדר, שאני לא הייתי בסדר, כל כך שמחה שפקחתם את עיניי אני עדין חסרת נסיון כולללה בת 32 עם ילדים קטנים יחסית ואתם כבעלי נסיון הארתם את דרכי לדעת מה לעשות קדימה, אז היום כשתבוא אבקש סליחה על שכעסתי אתמול, אזכיר לה לעשות שיעורים ולא אבדוק אסמוך עליה ויהיה אשר יהיה..נכון?...אני כל כך
 
ליידי

שלא תביני לא נכון.... זה לא "שיהיה מה שיהיה..." שלא יהיה מצב הפוך לגמרי, שאת מתעלמת ממה שהיא עושה או לא עושה בלימודים. צריך להבהיר לילד שהלימודים מאד חשובים להמשך דרכו, צריך להבהיר לילד שאנחנו סומכים עליו, שהוא נבון, בוגר ואחראי. שבי איתה ביחד, דברו על זה, (את לא צריכה להתפלש בעפר ולהתחנן לסליחתה... יש גבול
) תגיד לה כמה היא חשובה לך, וכמה חשוב לך לא לריב איתה על הנושא הזה, תקבעו זמן הכנת שעורי בית, תני לה להבין שאת תמיד תהיי מוכנה לעזור לה אם קשה לה במשהו, תני לה להבין שאת סומכת עליה. בכל מקרה, תעקבי אחרי מה שקורה. בלעקוב אני לא מתכוונת לפתוח את הילקוט שלה כשהיא לא רואה ולחטט, אלא להתעניין, לשאול אותה איך השעורים ומה למדו היום, לשאול אם היא צריכה עזרה וכו'... זה לא "יהיה אשר יהיה", זה להיות עם היד על הדופק
 

*יערית

New member
זה נשמע כ"כ טוב

ואני "קונה" ומפנימה כל מילה שלך.... אבל למה?למה זה לא בא לידי ביטוי בשעת אמת? הוא מראש אומר שלי שהוא לא אוהב להכין איתי שיעורי בית? לא נעלבת..רק יודעת שאני לא מוותרת לו {טוב מודה גם אולי לוחצת מידיי} אז כולה כיתה א'...וזה סוחט הרבה אנרגיות.
 
למעלה