טוב.. בסוף אני הולך לשיריון ובשמחה!

[TaZoK one and only]

טוב.. בסוף אני הולך לשיריון ובשמחה!

אוקיי אני הולך לשיריון הייתי בטוח שאני הולך לנ"מ כי התגייסתי ב5.8 אבל כנראה שיש הפתעות בחיים ואני הולך לשיריון אני מאוד מרוצה!!! אני אחד שאוהב רכבים וטנקים זה יושב בול עלי... עכשיו יש לי כמה שאלות... כל הגדודים עושים טירונות עכשיו בסיירים? איזה טנקים יש בכל גדוד [גם ככה אני הולך 188 כי חברים שלי שם]? הבנתי מחבר שלי שכבר בסיירים שיש חדרים עם מזגן והתנאים לא רעים בכלל אבל רציתי לדעת האם יש מקלחת לכל חדר גם? איפה כל גדוד יושב? ובכלל איך היציאות והתנאים בסדיר...?

 

[קהלת]

אני גם...

בס"ד. אני גם מצטרף שבוע הבא לשיריון 188 גדוד 71 ! (אולי נהיה יחד

. ב188 יש אך ורק מרכבה 3. יש חדרים עם מזגנים אך אל תבנה עליהם כ"כ - בטירונות שיריון יש הרבה מאוד שבועות שטח! (כך שלא תזכה הרבה למזגן). אני מעוניין לקבל רשימה מפורטת ומלאה של כל מה שאני צריך להביא איתי בתיק ליום הראשון של הטירונות- הכל! מי שיוכל לספק לי כזאת רשימה אני אשמח! תודה.

 

[קהלת]

כ"כ אם יש מישהו שיצא שבת..

אם יש איזה שריונר בפורום שהתגייס השבוע ויצא שבת - אני אשמח להחליף איתו כמה מילים!

 

[TaZoK one and only]

גם אני

 

[The Dream King]

כל שריון יצאו שבת...

פגשתי אותם היום בעצירת אוטובוסים כזאת בדרך לבאר שבע מרכז.

 

[קהלת]

יש כאן בפורום מישהו כזה?!

?

 

[פון שטופלר]

תשובות - לאלו הנקראים לביסל"ש

טוף, אז אני חזרתי שבת ראשונה משריון ולהלן התשובות לשאלותיכם: 1. החטיבות הן - 188 (מרכבה 3), 401 (4) ו-7 (2), כש-7 נחשב לקרבי ביותר מבין השלוש. אבל באמת, באמת שזה לא משנה בגרוש. 2. מה להביא לבקו"ם? כלום. כמה שפחות. משחת נעליים יהיה נחמד. כפכפים - חביב ביותר. מכנס קצר למד"ס ולמקלחות בלילה. מגבות לא צריך. שיפצורים לא צריך. סכינים לא צריך. אפילו גופיות לא ממש צריך, לפחות לא בהתחלה. מקבלים הכל - חוץ מתחתונים: פריט הלבוש היחיד שאין עליו חוק ביסל"שאי של משמעת, פרט אולי לכך שחייבים ללבוש אחד 3. התרשמויות כלליות: מבחינתי, מדובר בסיוט. המשמעת היא מעבר לכל גבול, הדיסטנס הורג אותי ואין כזה דבר הנקרא זמן אישי. מי שמגיע לביסל"ש, יכול לשכוח ממושגים פעורים כמו "שעת ת"ש" ו"שש שעות שינה מטכ"ליות". החבר'ה טובים. המפקדים טובים. התיזוזים, המסדרים, המשימות הבלתי-אפשריות - יש בהן משהו חיובי, משהו בונה. אבל תנאי השירות הם מתחת לכל ביקורת. אתה רכוש צה"ל. צפה לראש של המפקד מבעד לדלת החדר, כשאתה בתחתונים בזמן שעת ת"ש שלך. מבחינתי, קטע כזה אולי עוד יביא אותי לקב"ן. ברצינות, אישית, אני לא עומד בזה. כל לילה אני מרגיש קטע קלסטרופובי כזה... פתאום הכל סוגר עלי - הזמנים, המרחב. אי-אפשר לצאת רגע לשירותים בלי בחירת לבוש (אזרחי מלא \ צבאי מלא). חולמים לדבר עשרים דקות עם חברים בשעת ת"ש? יכניסו אתכם למקלחות - בפקודה. כן, יש פקודות בשעת ת"ש. באופן כללי אפשר לסכם זאת כך, וזו היתה הטעות הפעורה שלי בהתחלה: אתה לא חייל במובן בו אדם הוא מהנדס תוכנה. אתה חייל כך שאתה לא אלא חייל. אין שום תכלית שאתם מסוגלים לרדופה בטירונות, כתכלית אישית שלכם. התחלתם ספר לפני הגיוס? לא תסיימו אותו. אתם חיילים. יאללה... חייב ללכת. מצטער על הבלבול ועל ההשבזה.

 

[קהלת]

שאלה.

1.מה לגבי הטירונות אתם עושים 03 רגילה?! 2.קיבלתם M16?! 3. שבת הבאה אתם סוגרים?!

 

[פון שטופלר]

1. 03 של שריון, לא יודע מה זה

"רגילה", קרי - 8 שבועות אימון בסיסי (רובאי) ועוד 8 שבועות אימון שריונר. סה"כ 4 חודשים. 2. טרם קיבלנו. יום ראשון מקבלים נשק. 3. שבת הבאה סוגרים. שבת אח"כ - יוצאים. שבת אחרי זה, גם יוצאים. היציאות נוחות... אבל מי שמתחיל לבנות על יציאות הביתה, חולם. אין זמן לעשות כלום. אלו לא חיים פרטיים ממשיים... מעט התרפקות על חיים פרטיים עם חברים.

 

[yuvalz]

זאת גישה קצת קשה להסתכל על הדברים

לא? אם תקח את הדברים בקלות - אז אתה עוד תהנה. אם תסתכל על זה בשחורות - זה ייזכר לך כתקופה מגיעלה בחיים שלך, כשהצבא יכול להיות דווקא זכרון טוב. הכל שאלה של גישה...

 

[The Dream King]

שטופלר!

היית בקיוסק גדול כזה עם שאר השריונרים בסביבות 8 בבוקר היום?

 

[פון שטופלר]

יאפ יאפ. סטייל 7 וחצי ככה.

זיהית? בוא לומר שלום! אני החייל השבוז והלא-מגולח ביותר בצה"ל. קל לזהותי. אה, ואני נראה מצוין במדים. ממש ללקק את האצבעות עם הציפורניים השחורות. לגבי הספר שסיימת: סחטיין עליך, באמת. נאמר לי ששריון כבדים יותר מכל האחרים בנושא המשמעת והירידה לחיי הטירון, בגלל שהאמון שצריך לתת בטירון באימון המתקדם על טנקים בעוד כמה שבועות, הוא עצום (תפיסה מטומטמת, אני יודע). אז, לא יודע איך זה במוד"ש - אבל בכל-זאת קבל ח"ח. אני קניתי ספר שירה בגודל כיס המכנסיים, והוא עלי בכל-זמן נתון. כל ארוחת צהריים וכל פריסת ערב אני מקפיד לדפוק שיר אחד.אבל קשה לי להפנימו ממש... ואני בעצמי לא כתבתי כלום מאז יום הגיוס. שורה אחת בתל-השומר, ומאז - יוק. אם יש עוד שאלות, אתם רשאים לשאול. ושוב, מצטער על ההשבזה הכבדה.

 

[The Dream King]

תראה, אני לא כל כך קראתי בשעות ת"ש

כי זאת אני מקדיש למקלחת, שיחות פלאפון, וכו'. אבל ספרי כיס זה טוב, ויש רגעים פנויים - למשל, ארוחה אורכת חצי שעה, רבע שעה בפנים ורבע שעה מותרת בחוץ. אפשר לקרוא ברבע שעה בחוץ. וכו'. כנ"ל לגבי שאר הארוחות. אני החייל הלא-כל-כך-שבוז והכן-מגולח (שונא זיפים, שונא) ביותר בצה"ל. קל לזהותי. אה, ואני נראה חרא במדים. גם אני לא כתבתי מאז יום הגיוס, אבל אני בטוח שההשראה עוד תבוא. חוץ מזה, אתה יכול לעשות כמוני - לישון ליד הפתח של האוהל. אצלנו בפלוגה תמיד יש אור, ואפשר לקרוא. כלומר, זה רלוונטי אליי - קשה לי להירדם בד"כ (לא רק בצבא, גם באזרחות אני לא ישן הרבה). לא זיהיתי לצערי, למרות ששאלתי חבורה של שריונרים אם יש להם עודד כרמלי. הם אמרו - "אה! הבחור הפילוסוף?" אבל לא איתרו אותך. מתוך סקרנות, באיזו חטיבה אתה? התפיסה הזאת... האם היא מטומטמת? אני לא יודע. יש בה משהו; מצד שני במוד"ש האחריות היא עצומה גם כן והמשמעת לא גבוהה מדי. נכון שאני רק בטרום, אבל מצד שני - גם אתה, אז יש מקום להשוואה. אחד מהקשיים הגדולים שלי בימים הראשונים בטירונות היה באמת "איפה אני בתוך הצבא". איך אני שומר על אני, על עצמי. הייתה לי לפעמים את ההרגשה שבצבא אני הופך להיות גס, טיפש, מאבד דברים שהיו יקרים לי. ואז הבנתי שאם בעצם כל זה מטריד אותי אני לא באמת משתנה. וכן, לקרוא עוזר, וגם סתם לחשוב. להרהר. חוץ מזה, מה שבטוח: חוזרים הביתה, מורידים את כל הקליפות האלו, וחוזרים להיות האדם שהיית לפני הגיוס. ואני חושב שאחרי שעשיתי זאת היום בבוקר נזכרתי שבעצם אני לא שונה. לא שם ולא פה.

 

[פון שטופלר]

"הבחור הפילוסוף"?

מי כבר מכיר אותי כ"כ? אני חטיבה 7, השבוזים והקרביים. גדוד 82. ולגבי התפיסה הצה"לית: לא מפריע לי להסתכל פתאום על עצמי אוכל כמו בהמה גסה אוכל בידיים או הולך לישון בלי לצחצח שיניים. זה בקטנה. מה שמפריע באמת זה שלא נותנים לי לשים איזה משהו על המדף (אנחנו בחדרים, לא באוהלים). ספר, על המדף. בלי סידור יום וסידור לילה - תנו לי ספר על מדף, שאני ארגיש שיש איזה מקום שהוא שלי. ואם לא מקום, אז זמן. תן לי חצי-שעה ביום בה אני לא רואה מפקדים וטירונים. הרעיון הוא לעשות אותך לחייל נטו, ולא לאדם שהוא חייל בתפקידו. ולדעתי האישית, חייל יהיה פחות טוב מאדם שהוא חייל: הוא יגדיל ראש, יתפוס אחריות, ידע להפריד בין עיקר (פגז טנק) לבין תפל (דיגום). "אחריות אישית" שמדברים עליה כ"כ הרבה, לא תוכל להיבנות אם החייל יעבור את ימיו בלי שום שיקול שהוא. אדם בשעת ת"ש צריך לשקול לעצמו אם לדבר בפלאפון עם חבר או אם להתקלח. ואם הוא בוחר בחירה שגויה (ומה זה הרי שגוי? בכל-מקרה בחירתו תהיה נכונה) - עליו להתמודד עם התוצאות. זו אחריות אישית. אחריות אישית היא לא "להתקלח בפקודה". ולשאר המתגייסים לקרבי שאולי קוראים את זה: עזבו אתכם מנשקים מקוצרים ומאורכים ועקומים ומפותלים ומכנפי צניחה ומחטיבות וגדודים וקורסי לוט"ר ומסלולי קידום ויציאות וגזירות שירות. השאלה היחידה שעליכם לשאול היא האם אתם מוכנים באמת ובתמים לוותר על חייכם הפרטיים למשך שלוש שנים. לוותר. להרפות. לאסוף שוב מתישהו באוג' 07 בתל-השומר. לא יהיה לכם (בטח שבהתחלה) רגע שאינו קשור להיותכם חיילים. לא יהיה לכם פיסת עור שלא יהיה מוטבע עליה "צ", כמו שמטביעים בפרות. לשיקולכם.

 

[The Dream King]

אין לי מושג, שטוף.

אני מבין אותך, אבל לא בהכרח מסכים. זכורה לי הדרך לבהל"ץ שאותה עשיתי באוטובוס ביום ראשון (לא, לא יום שני כמו כולם, יום ראשון). חבר שלי, שגויס להנדסה ואני ישבנו בבורגר ראנץ' באחת מן העצירות שנעשו בדרך. בגלל התור הגדול שנוצר (תדחסו מתגייסים מורעבים לנח"ל, הנדסה, מוד"ש ונ"מ לבורגר ראנץ' אחד ונסו שלא ליצור תור). היינו בשלבי סיום הארוחה כשקראו לנו לרוץ לאוטובוס, מסתבר שכבר איחרנו. ואתה יודע מה? עדיין סיימנו את הארוחה ופינינו את המגשים, וכשבדרך החוצה, עמוסים בתיקים, הפלתי כיסא - הרמתי אותו. כי אני מעדיף לחטוף צעקות מסמל זועם מאשר לגרום למישהו או למישהי לעשות עבודה, אפילו פשוטה, שכעיקרון נוצרה באשמתי כי אני לא טרחתי לעשות דבר מה. דיברתי איתו אח"כ על זה (איתו = החבר מהנדסה) והוא אמר "אני לא מתכוון לתת לצה"ל לעשות ממני בהמה". חס וחלילה, אני לא קורא לחיילים קרביים בהמות, אבל כן, המסגרת הצה"לית בהחלט יכולה להפוך אדם לגס. אני ממליץ לנקוט בכל אמצעי אפשרי על מנת להימנע מכך ולשמור על האנושיות בתוך כל הבוץ. יש משפט שאני לא זוכר את המקור שלו, "אפשר לשמוע באך גם בעודך צף בחרא". זה נכון. הויתור על החיים הפרטיים אינו מדויק בעיני. יש אולי ויתור על הפרטיות, אבל החיים הפרטיים, בסופו של דבר, זה מה שקורה אצלך בתור הראש. אם אתה לא נותן לכל זה לחלחל מעבר למעטפת של הגולגולת שלך - אתה תישאר עצמך. וזה המאבק האמיתי שלי כל יום בבוקר. להישאר אני עצמי, לא משנה מה ינסו לעשות לי או כמה שינסו לשנות אותי.

 

[The Dream King]

התחלתי ספר ביום שבו התפניתי למוד"ש

וסיימתי אותו היום באוטובוס הביתה.

 

[סנטה]

סתם שאלה איך יכול להיות שבסוף אתה

הולך לשיריון? כלומר הגעת לשם.והקצין מיון אמר לך שיריון?או שביקשת שיריון וזה מה שנתנו לך?

 

[TaZoK one and only]

כן כולם עוברים קצין מיון אין...

בכלל קשר ליום שאתה מתגייס בו... אתה יכול ללכת בו לכל המקומות בעיקרון היום הוא יום תותחנים אבל אם אתה בא נגיד ואומר לקצין מיון אני רוצה שיריון יש סיכוי טוב שתלך לשיריון... המיוחד כביכול ביום הזה שכל המפקדים של תותחנים יהיו שם להסביר כמו שהיה לנ"מ...

 

[daywalker]

צא מזה...

אתה תותחן ואם הקצין מיון אומר לך משהו אחר אתה לא מתפנה

 

[TaZoK one and only]

לא יודע מאיפה אתה מביא שאני תותחן

אבל אמרו לי כבר שאני שיריון אז לא ממש אכפת לי...