מאי וברי כנראה קצת מקנאים
וכל אחד מראה את זה בדרך שלו. ברי אומר לי "אמא, תשימי את ילי בעריסה", כדרך להגיד לי שהוא רוצה אותי לעצמו, אבל מצד שני הוא כל הזמן מתעניין ורוצה לראות אותה, ודבר ראשון בבוקר הוא בא אלינו לחדר ואומר "אני רוצה להסתכל על ילי", או שאם היא בוכה הוא ישר קורא לי- "אמא, ילי בוכה לי". בקיצור- גם אהבה וגם קצת קנאה, אבל זה נראה לי הכי טבעי בעולם. ודווקא מאי, שממנה לא ציפיתי לקנאה כי היא גדולה, פתאום עושה הרבה דברים שאסור-דורכת על קופסאות של צעצועים, מציירת על השלט של הטלוויזיה ועוד כהנה וכהנה, ועושה את כל זה כשאני מניקה את ילי, וכל הזמן אני מוצאת את עצמי מרימה עליה את הקול, אבל זאת בעצם המטרה שלה, לקבל תשומת לב. מצד שני, היא רצה לתת לילי מוצץ כשהיא בוכה, ובוחרת לה חיתול, ושמה לה צעצועים כשהיא על המזרן, אז שוב- אהבה וקצת קנאה. ועוד משהו לגבי מאי- היא התחילה להשמיט סופים של מילים- למשל-מחר נלך לגה, במקום לגן, מריה הגננת, במקום מרים, וכך הלאה. כשהיא מדברת ככה אני שואלת אותה שוב ושוב "מה" עד שהיא אומרת את המילים כמו שצריך ואני אומרת לה בפירוש שאני לא מוכנה לענות לה ככה ושתדבר יפה. יוב, לעומת זאת, אומר שצריך להתעלם. מה דעתכן? וברי התחיל קצת לגמגם... אני יודעת שבטווח הארוך זו המתנה הכי גדולה שאני יכולה לתת להם, אחות קטנה, אבל בטווח המיידי- כנראה לא יהיה קל... יצא ארוך...