טובת המתאבקים או טובת העסק?
החדשות האחרונות על מורל נמוך בקרב מתאבקי TNA בעקבות הפוש שמקבלים "כוכבי" ה WWE לשעבר לעומת כוכבי הבית שבקושי מקבלים מקום בתוכנית, יחד עם חדשות דומות נוספות בעבר שהגיעו מה WWE על זה שמתאבקים ותיקים וטובים לא מקבלים פוש לעומת מתאבקים חדשים וגרועים (אבל עם מבנה גוף גדול) גרמו לי להרהר בסוגייה של טובת העסק מול טובת המתאבקים. בואו נניח לשם הדיון שכן יש הצדקה כלכלית לאקט. נניח שפליטי ה WWE או ביגמנים כן מצליחים לעורר עניין, למכור כרטיסים וכו' (לא ברמות היסטריות, אבל מספיק בשביל שזה לא יהיה כשלון), האם זה בכל זאת נכון לנהל עסק עם עובדים ממורמרים מאחורי הקלעים? האם אין כאן בעצם מין אפקט פיגמליון- המתאבקים לא מקבלים פוש
למתאבקים אין מוטיבציה
המתאבקים מספקים סחורה פחות טובה בזירה ובדמות שלהם
המתאבקים לא נהיים אובר
משתלם יותר לקדם אנשים אחרים על פניהם. או שאולי, אם זה מוכיח את עצמו כלכלית, בראש ובראשונה צריך לעשות את מה שחשוב לעסק, ומתאבק טוב יצליח לספק את הסחורה בכל מקרה ולהיות אובר בצורה כזאת שתצדיק פוש בכל מקרה?
החדשות האחרונות על מורל נמוך בקרב מתאבקי TNA בעקבות הפוש שמקבלים "כוכבי" ה WWE לשעבר לעומת כוכבי הבית שבקושי מקבלים מקום בתוכנית, יחד עם חדשות דומות נוספות בעבר שהגיעו מה WWE על זה שמתאבקים ותיקים וטובים לא מקבלים פוש לעומת מתאבקים חדשים וגרועים (אבל עם מבנה גוף גדול) גרמו לי להרהר בסוגייה של טובת העסק מול טובת המתאבקים. בואו נניח לשם הדיון שכן יש הצדקה כלכלית לאקט. נניח שפליטי ה WWE או ביגמנים כן מצליחים לעורר עניין, למכור כרטיסים וכו' (לא ברמות היסטריות, אבל מספיק בשביל שזה לא יהיה כשלון), האם זה בכל זאת נכון לנהל עסק עם עובדים ממורמרים מאחורי הקלעים? האם אין כאן בעצם מין אפקט פיגמליון- המתאבקים לא מקבלים פוש



