בהודעות
אוטובוס צהוב נסע על כביש רחב בדרכו לעיר. נוסעי האוטובוס היו כולם עייפים, הנסיעה בדרכי ארצות הברית אינה דבר קל לעשות, במיוחד לא כמחפשים קוטלות חדשות. אחרי כמה שבועות של נסיעה ברחבי ארה"ב הצליחו למצוא באפי וחבריה כמה וכמה קוטלות, אפילו כמה שהסכימו לקבל את העול ולשמש כמגנות החדשות על הטוב בעולם. ווילו ישבה במושב האחורי לבדה, העמידה פני ישנה וניצלה את הזמן כדי לחשוב על המאורעות האחרונים. הם ניצחו את הראשון, את זה כבר הצליחה להפנים. באפי ופיית' הן כבר לא הקוטלות היחידות, ווילו הרגישה כל אחת מהנערות הצעירות שכוחן התעורר לא מזמן. אבל בתוכה חשה בתחושה שונה, משהו שלא הצליחה לזהות לפי שעה. משהו טהור. האוטובוס עצר עצירה פתאומית, משהו עצר אותם. ראשונה לרדת הייתה כמובן באפי, היא עדיין הייתה המנהיגה שלהם, אפילו ללא רצונה. באפי מיהרה חזרה לאוטובוס בתוך דקות. "ווילו, בואי מהר" היא קראה אל ווילו בדחיפות, היא לא רומתה על ידי העמדת פני הישנה של ווילו. ווילו מיהרה לרדת מהאוטובוס ולראות את המתרחש. באמצע הכביש נחה נערה צעירה, כבת 20. הבחורה הייתה חסרת הכרה. ווילו מיהרה לראות במה תוכל לעזור. היא ניגשה אל הנערה והפכה אותה על הגב, מנסה לראות את פניה. "לא.. זה לא יכול להיות!" היא זעקה בהפתעה כאשר ראתה את הפנים שעכשיו הופנו לכיוונה. באפי מיהרה לגשת אל חברתה ההמומה, תומכת בה ככל שיכלה. ווילו קברה את פניה בידיה ורעדה בזרועותיה של חברתה. "וויל, אנחנו חייבות לעלות אותה על האוטובוס, נברר מה קרה אחר כך." ווילו הנהנה ועלתה חזרה לאוטובוס, משאירה לבאפי לעלות את הבחורה לאוטובוס. באפי הסתכלה אחרי ווילו בחשש, לא בטוחה איך להמשיך מכאן. לבסוף היא העלתה את הבחורה על האוטובוס וביקשה מג'יילס, ששימש כנהג, להמשיך בדרכם. את הבחורה הניחה באפי על המושב האחורי, נתנה לה לישון. ווילו באה לשבת לידה, היא ישבה והסתכלה עליה ישנה, מלטפת לעיתים את פניה ובוכה. לאחר כשעה הם הגיעו לבוסטון, תחנתם הבאה במסע אחר חיפוש הקוטלות החדשות. פיית', דון ווד הלכו לחפש אחר תופעות מוזרות שהתרחשו בעיר לאחרונה. הקוטלות הצעירות יצאו גם הן, ווילו לא הייתה בטוחה לאן. באפי וזאנדר שאלו את ווילו אם היא צריכה שיישארו, כשענתה לשלילה הם עזבו את האוטובוס גם הם. קנדי כבר לא הייתה שם, היא ווילו רבו לפני כשבועיים והיא עזבה את החבורה מיד לאחר מכן, מבטיחה לווילו בעוזבה שהיא לא תשכח אותה. מראה הבחורה הישנה השכיח כל זיכרון של קנדי מליבה של ווילו. הבחורה הראתה סימני התעוררות, ווילו נרעדה במקומה והניחה את ידיה על לחיה של הבחורה, מעודדת אותה להתעורר. לפתע זזה הבחורה במקומה ופקחה את עיניה, מסתכלת על ווילו. "וויל? מה את עושה כאן?" ווילו בלעה את רוקה והשיבה בזהירות "טאר.." טארה הסתכלה על ווילו, פניה הביעו בלבול ותהייה. "אני.. מה אני עושה כאן? וויל?" ווילו ליטפה את לחיה של טארה באהבה. "את מתת, זוכרת? אני לא יודעת איך את כאן. מצאנו אותך שוכבת על הכביש." "מה?" זעקה טארה, קולה מהדהד באוטובוס הסגור. "איך יכול להיות שמתתי? אני לא זוכרת שום דבר וויל, רק שעמדנו ודיברנו בחדר שלך. מרגע מסוים הכול נהיה שחור." ווילו נשמה עמוק והחלה לספר לטארה את הסיפור במלואו, לא מחסירה אף פרט. באפי יצאה מהאוטובוס הצהוב בדרכה לעיר הקרובה. היא חיפשה קוטלות חדשות, נערות צעירות שכל מה שיכלה להציע להן הייתה האמת הקשה של מי שהן ושל מי שהן אמורות להיות בשנים הבאות. המשימה אף פעם לא הייתה קלה. רוב הנערות לא קיבלו באורח רוח את הבשורות שיש עולם על טבעי במקום אחר מבסרטים. הקוטלות הצעירות לא ידעו לרוב איך להשתמש בכוחן החדש, הן היו אובדות עצות. באפי וחבריה עזרו להן לקבל את תפקידן החדש, הם ניסו לשכנע כמה שיותר לקבל את העול ולשמש כקוטלות במקום מגורן. הרבה הסכימו והעולם הלך והפך למקום בטוח יותר. באפי נכנסה לתיכון המקומי בעיר, אחרי כמה וכמה ערים שבהן ביקרה היא גילתה שהתיכונים הם המקום הטוב ביותר להתחיל בו. רוב הנערות היו בגיל שלה כשהיא נהפכה לקוטלת, או לא הרבה יותר צעירות או מבוגרות. דבר ראשון שעשתה היה להציג את עצמה בפני כמה תלמידים ולשאול אותם על דברים מוזרים שהתרחשו לאחרונה. התלמידים בדרך כלל אהבו לשתף אותה בתופעות מוזרות מסוג כלשהן, למרות שרובן היו שקרים. באפי ניגשה לחבורת תלמידים והציגה את עצמה כתלמידה חדשה, דבר שנהגה לעשות לעיתים קרובות. לאחר שיחת חולין של כמה דקות באפי הצליחה לגרור את התלמידים לנושא שבאמת עניין אותה, הקוטלות הצעירות. נער אחד סיפר לה שבאמת היה מקרה מוזר לפני יומיים. בחורה חדשה הופיעה בבית הספר וביום הראשון שלה היא קפצה מחלון הקומה השנייה בלי להיפגע. האור הירוק המוכר נדלק המוחה של באפי והיא מיד ניגשה לחפש אחר הבחורה, שאת שמה נתנו התלמידים. באפי נכנסה לכיתה חשוכה בסוף המסדרון, חבריה של הנערה אותה חיפשה כיוונו אותה לשם, בתוך החדר ישבה נערה צעירה על הרצפה. עיניה היו עצומות והיא נראתה מתרכזת במשהו, באפי ניגשה אליה. "את קלאודיה?" באפי הניחה יד על כתפה. הבחורה פתחה את עיניה והסתכלה על באפי, בוחנת את הקוטלת. "כן" היא ענתה בקצרה ועצמה את עיניה, מתעלמת מבאפי לחלוטין. "אני צריכה לשאול אותך כמה שאלות, זה באמת חשוב" קלאודיה פתחה את עיניה בשנית. "כן?" היא שאלה בעניין מזויף. "אמרו לי שקפצת מהחלון לפני יומיים. למה?" "מה את, יועצת או משהו?" קלאודיה שאלה באדישות. "לא. הייתי, עכשיו אני כבר לא. אני רק רוצה לדעת מה קורה לך, אני חושבת שאני מבינה." "את אחת מהן, נכון?" "כן. ספרי לי מה קרה". קלאודיה נשמה עמוק והחלה לספר את סיפורה. "לפני כחודש הרגשתי משהו עובר דרכי, פתאום הייתי חזקה יותר, מהירה יותר. לא ידעתי מה קרה". קלאודיה הסתכלה על באפי בשאלה "את יודעת מה קרה, נכון?" "כן, ואני אספר לך הכול. למה עברת בית ספר?" "אבא שלי הועבר לפני כמה ימים מהעבודה שלו, אז עברנו לכאן". באפי הנהנה, "יש הרבה דברים שאני צריכה לספר לך". והיא סיפרה הכול.
בקשר לדויל, אני דווקא חושבת שהוא הדמות המתאימה לתפקיד. אם הכוחות שהינם יחזירו טובה לווילו הם ירצו שמישהו שהיא סומכת עליו יבשר לה על הטובה, אחרת ווילו תחשוב שהראשון אחראי לחזרתה של טארה. בקשר לקנדי, אני תמיד חשבתי שהיחסים בינה לבין ווילו הם שטחיים מדי ויגמרו במהרה. לכן אני לא חושבת שיותר מדי פירוט בנושא יהיה במקום, היחסים ביניהן לא היו כל כך חזקים שווילו הייתה נשברת מזה או משהו בסגנון. לדעתי לכתוב פיק שעוסק בשאלה של מי ווילו תבחר הוא דיי סתמי, מנקודת הראיה שלי היא תמיד תבחר בטארה. היחסים בין טארה לווילו היו חזקים הרבה יותר מהיחסים בין קנדי לווילו. הפיק בהחלט הולך מהר מדי, עוד דבר שאני מנסה לתקן. ככל שהנושא מתאים לכתיבת אנגסט, אני לא יודעת לכתוב בסגנון הזה. פלאף נראה לי אלטרנטיבה מתאימה כאן.
