מאוד מזכיר לי הרצאה שנתן פעם ממי
שלוש, פסיכולוג קליני ובעבר אחד המדריכים במרכז הישראלי לטאי-צ'י, על התנגדויות לטיפול; הוא הסביר שהתהליך הטיפולי בפסיכולוגיה קשור באופן הדוק ליכולתו של המטפל לזהות את ההתנגדויות של המטופל ולהתגבר עליהן; ההתגברות יכולה להיות ע"י מסמוס איטי, שבירה חזקה, או לגרום למטופל לראות את ההתנגדות, להבין שזו התנגדות ולתת לו להתגבר עליה בעצמו, או בדרכים אחרות - אבל בכל מקרה, בלי לעבור את ההתנגדות אין אפשרות להתקדם בטיפול. ממי התייחס אז לתהליך של לימוד טאי-צ'י, אבל נראה לי שהכלל נכון לכל מצב בו אדם אחד מנסה ליצור או לאפשר שינוי אצל אדם אחר. זה מזכיר לי גם משהו ששלומי כתב פעם, על זה ש"המטופל משקר תמיד" - לא רק למטפל, אלא גם לעצמו. תפקיד המטפל, בהרבה מקרים, הוא לזהות את השקר ולראות דרכו, ובסופו של דבר להראות אותו למטופל - אם דרך מלים או מגע או דיקור או כל צורת טיפול אחרת, אבל כל עוד השקר קיים לא יתכן ריפוי. אדם שמגיע לטיפול סובל, אבל בד"כ אינו רוצה באמת להשתנות אלא רק להמשיך כמו שהיה בלי הסבל; תפקיד המטפל להביא אותו למצב בו יוכל להשתנות. זה בפירוש עימות.