טבלת התנהגות

רע.

לדעתי. כלומר - אני בטוחה שיש לזה השפעה (תוצאות נראות לעין) בטווח הקצר, אבל לא טוב בטווח הארוך.
 
מערכת כזאת של חיזוקים

מצוינת כדי ללמוד התנהגות מסוימת, לשנות הרגל וכיו"ב. (יש גישה בפסיכולוגיה שמשתמשת בכלים כאלה: בהייביוריסטים). הבעיה, לדעתי, שזה יוצר תלות בחיזוקים חיצוניים. האם קיימים מצבים להם פתרון כזה מתאים? אני משערת שכן. אני מעדיפה מאוד למצוא פתרונות אחרים.
 

שרוֹן

New member
זה מזכיר לי ../images/Emo6.gif

פעם היתה לנו בעיה עם הרמקולים במחשב. זה קרה בתקופה שעידו היה עושה יומית באתר של אלפי, שהוא עמוס חיזוקים חיוביים קולניים לעייפה. בקיצור, הילד עושה יפה, אבל המחשב לא מספק את ה"כל הכבוד!!!" המאנפף המובטח. מה עשה? קרא הילד לאימו, שתזעק "כל הכבוד!!!" כל פעם שיוצא לו. אשכרה. עשיתי פעמיים בשביל הדאחקה
 

לורליי43

New member
הרצון בחיזוק חיצוני קיים

לדעתי זה רצון שטבוע בחיה חברתית. זה בערך כמו שתגידי שאדם פתח תלות במזון. כהורה, את לא חייבת להגיד- "כל הכבוד", הילד קורא את שפת הגוף שלך וזה מספק לו בדיוק את אותו חיזוק חיצוני. מספיק שאת מחייכת במקרה אחד ולא מחייכת במקרה שני- שזה יהיה בדיוק כמו מדבקה בטבלה.
 

לורליי43

New member
זה רק אומר, שהניסיון לחיות במערכת

סטרילית- לא עובד. אם עובדים עם נושא החיזוקים בצורה מושכלת ולא מפזרים מחמאות סתמיות- לדעתי, זה רק מוסיף.
 

שרוֹן

New member
זה לגמרי שונה בעיני

כאן זה משהו חיצוני וחומרי, משהו שניתן לכמת, ולהתחרות עליו. למעשה, בסיבוב גנים שעשינות פסלתי גן שראיתי שם טבלה ענקית עם כיסים שהיו בהם גזרי ג'ירפות. מאחורי כל פיתקית ג'ירפות היה כתוב מה היה הדבר החיובי שהילד עשה. לא יודעת, יש בזה משהו שמחנך לקטנוניות. במיוחד כשזה נעשה בצורה השוואתית.
 

לורליי43

New member
וגם זה לגמרי שונה

המטרה היא השוואה של התקדמות הילד ביחס לעצמו ולא ביחס לאחרים. ויש כאן מסר יפה- איך אני יכול להצליח ביחס לעצמי. והתמורה היא אובייקטיבית- מדבקה, ולא הרצון הטוב או המצב רוח של אמא באותו יום, שזה לא פעם ענין סובייקטיבי תלוי מצב רוח.
 

שרוֹן

New member
במאמרים כאן בפורום

יש מאמר מעניין שנקרא "המקל והגזר". זה די מסביר את העניין. הבעייתיות עם העניין בעיני היא שהיא דורסת את המוטיבציה הפנימית לעשות דברים.
 

קרן ט

New member
לי יש תשובה אחרת

תלוי איך עושים אותה, תלוי בגיל הילד..... לדעתי אם היא נעשית טוב זה עובד
 

לורליי43

New member
בעקרון

משמעותו של עיצוב ההתנהגות הוא הקניה של הרגלי עבודה ושל הרגלי למידה טובים יותר. צריך לדעת כיצד לבצע זאת: לבחור מטרה קטנה וממוקדת בהתחלה, להחליט על התגמול המתאים, לבנות חוזה התנהגותי של הילד ולהפעיל את התכנית באדיקות. מדובר בטבלה אשר עוזרת לילד להתמקד וכמובן הוא מקבל גמול כשהוא מצליח. (אין גמול שלילי או עונש או שלילת אסימון- רק משוב חיובי). המטרה- להגיע למצב בו החיזוקים יהיו רק מילולים.
 
עובד מעולה, אך כמו שכתוב לך תלוי

בגיל הילד, המטרה של הטבלה ובעיקר התמדה!!! בעיצוב התנהגות אין "קיצורי דרך". אולי תתארי את המקרה הספציפי ואוכל לעזור לך להתאים טבלה?
 
התייעצתי בעוד מקומות ועם עוד אנשים

בסוף החלטתי לוותר. הבנתי שהטבלה היא פתרון זמני. כמה טענו שהטבלה מחנכת את הילד להתנהג יפה רק בשביל להשיג מותרות.
 

לורליי43

New member
למה זמני?

אם הגישה נראית לך, זה יכול לעבוד טוב מאוד (מניסיון של אחרים, אני לא נזקקתי). הגישה שנגד (לפי מה שהבנתי), בדרך כלל מתנגדת לכל ענין החיזוקים החיצוניים, לא רק לחיזוקים במסגרת טבלה לעיצוב התנהגות.
 
טבלת התנהגות היא צורה קיצונית

אפשר (אני משערת) לחהזיק בגישת ביניים שכן נותנת חיזוקים, אבל לא עושה "עיצוב התנהגות".
 
כאשר עובדים נכון, מבינים את התחום

ויודעים מה עושים, זה עובד מעולה. עם הזמן חל תהליך של שינוי באופן החיזוק, עד שמגיעים לשינוי פנימי. מנסיון של 11 שנה בחינוך המיוחד!!!
 

usi1

New member
אבל לאיזה גיל זה מתאים?

אם יש לך נסיון עם זה אני מאוד אשמח לשמוע אפלו במסרים. למה - כי בגן עושים את זה עם הבת שלי והיא בת שנתים ושמונה, לא נראה לי שהיא ממש מבינה את הפרינציפ.... האמת די נראה לי גן "קשוח" ויבש ולא מתאים לגיל, עושים בגן כל הזמן מדבקות, משהוא שהיא עשתה בגיל שנה וחצי, נראה לי שדי משעמם לה, אין שום דבר כייפי ויצירתי, אין מוזיקה, שעמום. אני לא יכולה לבוא ולהגיד לגננת -- תשמעי, הבת שלי צובטת (בפעמים שהיא עושה את זה וזה לא קורה כל יום) כי נורא משעמם לה והגן שלך יבשושי ולא מעניין. אני ממש לא יכולה לעשות כזה דבר. אז שהגננת באה לי עם הנושא של המדבקות הסכמתי לזה, מה אני יכולה להגיד? אם זה מה שיעזור לה... בכל מקרה היא הדביקה לה מדבקה עם סמיילי על הציור שלה ושלחה לי הביתה, כך שזה לא בדיוק טבלת התנהגות , זה מדבקה על ציור.... בכל מקרה אני כבר מחפשת פתרונות יותר מעניינים לשנה הבאה. מנסיונך-האם גיל שנתים ושמונה מתאים לעניין הזה והאם זה נכון לשים מדבקה על ציור של הילדה או שצריך משהוא יותר מאורגן?
 
אין מה להסביר. התשובה ברורה לרוב

לבני גילה זה לא מתאים, לפחות למטרה הזאת. זה היה, אולי, יכול להתאים למשהו הרבה יותר מוחשי כמו "בכל פעם שעשית בשירותיפ פיפי קיבלת מדבקה ואז היא רואה את הקשר הישיר. אבל על זה שהיא "לא" עשתה משהו? אני חושבת שיהיה לה מאד קשה לקשר את ההתנהגות שלא בוצעה לתגמול, כי זה מה שקורה בסוג כזה של "עיצוב התנהגות" והוא לא מתאים, לדעתי, לפני גיל 4 ואפילו 5.
 
למעלה