לגיטימציה לאלימות
אלימות לפי דברייך כאן נובעת מרכושנות אם נלך הלאה ונאמין למציאות בה אנחנו חיים, הרי נראה שאין שוויון או דומה לו בלגיטימציה לאלימות לגברים מול הלגיטימציה המקבילה לנשים. ואת טוענת שהלגיטימציה שניתנה באמצעות החברה במהלך שנות קיומה, יצרה את התוצאה של "אשה רכושו של גבר" אם אמשיך הלאה את קו המחשבה הזה, אני מגיעה למסקנה שלנשים יש את האינטרס הגדול ביותר שלא להפוך לרכושו, משמע שלא להתחתן. חוזה בו הגבר מעביר את משאביו לאם ילדיו מעביר אליה את המשקל של היותו הרכוש שלה, שכן הוא מוכר את כל משאביו בתמורה ל??? התוצאה המתגלגלת של מצב כזה, היא העברת משקל הלגיטימציה לאלימות מהגבר אל האשה, העברת הרכושנות מזה לזו. אני הולכת אתך בקו המחשבה אבל מייחסת לכל מה שאת טוענת בלוגיקה פשוטה עומק של התנהגות של אנשים שהם תוצר שיש לו חלקים נוספים ללוגיקה הפשוטה, והתוצאה כוללת בין היתר רגשות, דפוסי התנהגות שנרכשים לאישיות, וכו'. אחד הדברים הבסיסיים באדם הוא צורך בשליטה, ושליטה באחרים טומנת בחובה זרע של דפוס רכושנות. הצורך בשליטה האמיתי שהוא השליטה בדפוס הזה, לא מובן למרבית האנשים גם לא בגיל מבוגר, ולכן, ניתן להניח שבדורות הקרובים (2-3 לפחות), הרכושנות והצורך בשליטה ימשיכו לשחק תפקיד מרכזי בחברה שלנו וכמובן ביחסי האנוש הקרובים. ולכן, רעיון החתונה כפי שאת אומרת שגרם לנו להרגיש פגועים ונעלבים וכו', אינו קשור לבכיינות קורבנית, כי אם תוצר של "מלחמת שליטה" וכשהמציאות האובייקטיבית מראה שהגברים הם האלימים, הרי הנשים הן הסופגות את האלימות, ואין בכך בכיינות קורבנית כי אם , עובדות. חתונה כזו או אחרת, בגידה כזו או אחרת , שלו או שלה, הסכם או כל הסדר אחר, לא ישנו את הדפוס הפנימי הזה. כי הוא לא קשור רק ביחסים האישיים והאינטימיים. מה שיקרה אולי יהיה מעבר של הלגיטימציה לאלימות לנושאים אחרים שאינם בין "גבר לאשה" אלא אולי בין עשיר לעני כפי שכבר היה. עניין של מיקוד, אבל לא פתרון כשל.
אלימות לפי דברייך כאן נובעת מרכושנות אם נלך הלאה ונאמין למציאות בה אנחנו חיים, הרי נראה שאין שוויון או דומה לו בלגיטימציה לאלימות לגברים מול הלגיטימציה המקבילה לנשים. ואת טוענת שהלגיטימציה שניתנה באמצעות החברה במהלך שנות קיומה, יצרה את התוצאה של "אשה רכושו של גבר" אם אמשיך הלאה את קו המחשבה הזה, אני מגיעה למסקנה שלנשים יש את האינטרס הגדול ביותר שלא להפוך לרכושו, משמע שלא להתחתן. חוזה בו הגבר מעביר את משאביו לאם ילדיו מעביר אליה את המשקל של היותו הרכוש שלה, שכן הוא מוכר את כל משאביו בתמורה ל??? התוצאה המתגלגלת של מצב כזה, היא העברת משקל הלגיטימציה לאלימות מהגבר אל האשה, העברת הרכושנות מזה לזו. אני הולכת אתך בקו המחשבה אבל מייחסת לכל מה שאת טוענת בלוגיקה פשוטה עומק של התנהגות של אנשים שהם תוצר שיש לו חלקים נוספים ללוגיקה הפשוטה, והתוצאה כוללת בין היתר רגשות, דפוסי התנהגות שנרכשים לאישיות, וכו'. אחד הדברים הבסיסיים באדם הוא צורך בשליטה, ושליטה באחרים טומנת בחובה זרע של דפוס רכושנות. הצורך בשליטה האמיתי שהוא השליטה בדפוס הזה, לא מובן למרבית האנשים גם לא בגיל מבוגר, ולכן, ניתן להניח שבדורות הקרובים (2-3 לפחות), הרכושנות והצורך בשליטה ימשיכו לשחק תפקיד מרכזי בחברה שלנו וכמובן ביחסי האנוש הקרובים. ולכן, רעיון החתונה כפי שאת אומרת שגרם לנו להרגיש פגועים ונעלבים וכו', אינו קשור לבכיינות קורבנית, כי אם תוצר של "מלחמת שליטה" וכשהמציאות האובייקטיבית מראה שהגברים הם האלימים, הרי הנשים הן הסופגות את האלימות, ואין בכך בכיינות קורבנית כי אם , עובדות. חתונה כזו או אחרת, בגידה כזו או אחרת , שלו או שלה, הסכם או כל הסדר אחר, לא ישנו את הדפוס הפנימי הזה. כי הוא לא קשור רק ביחסים האישיים והאינטימיים. מה שיקרה אולי יהיה מעבר של הלגיטימציה לאלימות לנושאים אחרים שאינם בין "גבר לאשה" אלא אולי בין עשיר לעני כפי שכבר היה. עניין של מיקוד, אבל לא פתרון כשל.
