גם אני אימצתי את ג'ורדן כשהיה בן 9
או אולי שמונה, הבעלים הקודמים לא היו בטוחים. הוא התחבא מאחורי הארון כמעט חודש! זה היה ממש מכמיר לב. הוא פחד מכל דבר, מכל אדם זר שנכנס הביתה, וגם ממני לפעמים. מרעשים פתאומיים, מגברים שדיברו בקול רם, מקולות קידוח (היו שיפוצים בבניין), ממכונת הכביסה... ממש נשבר לי הלב אז לראות אותו חי בכזה לחץ וחרדה כל הזמן. וכמה שהייתי זהירה, בחודש השני הוא ברח החוצה ולא מצא את הדרך חזרה, ומצאתי אותו אחרי שבוע של חיפושים מסוייטים בלילות. תשגיחו טוב שהחתול לא יצא, גם לא בטעות, אלא אם כן יש לכם שטח מגודר. הסוף הטוב הוא שאחרי שלוש שנים ג'ורדן בנתיים ממש הפך נמר ששולט בכל הסביבה, הוא הרבה פחות פחדן מפעם, וברגעים אלה ממש הוא יושב על ברכי ומתלקק, ואין אושר גדול מזה. מצאנו אהבה, אני והוא, גדולה מאוד! תהנו מהחתול ותנו לו את הזמן. הוא יתרגל, גם אם זה יקח הרבה זמן.
