חתולות אהובות, מעברים מרובים ואשמה קטנה ואכזרית

Moran Berman

New member
היי כולם
לא יודעת למה לא העליתי על דעתי עד כה להצטרף לפורום ולדון בנושא שמטריד אותי זמן רב.
אני סובלת מרגישות נוראית לרעשים מזה שנים. "לקחו" לי המון זמן והרבה מעברים להבין שהדבר הזה לא יילך לשום מקום,
לכל היותר אוכל לפתח סבילות לנושא באמצעות טיפול שאני עוברת.

העניין הוא, שאני עוברת עם שתי חתולות אהובות עליי כבבת עיני.
האחת בת חמש והשנייה בת שש. בשנה האחרונה זה הגיע לשיא:
בעקבות פרידה וזעזוע נפשי שטלטל את עולמי עברנו שלוש דירות בחצי שנה (באחד המקומות שהינו שבוע וברחתי משם, אבל גם במצבים הנפשיים הקשים שהייתי בהם, הדבר שעמד לנגד עיניי זה החתולות שלי. וידעתי שאם אני משאירה אותן לבד או עם מישהו, הן נכנסות לסטרס ועלולות לברוח וחששתי מאד להשאיר אותן תחת פיקוחו של אדם זר כי הן חתולות חוץ והן רגילות אליי. עם אדם זר עלולות היו לברוח וחששתי מזה מאד).

אני מייסרת את עצמי באשמה נוראית על שאני מעבירה אותן המון דירות.
אני אוהבת אותן כבבת עיני, כאמור, אבל יש לי חולשות (יכולה להיכנס ל"למה" ולגורמים אם זה רלוונטי, בכל מקרה זה כן בטיפול).
בחצי השנה הקרובה צפוי מעבר נוסף ואני מקווה שאחרון. אני בחיפושי דירה לקנייה ומשהו בי כבר מבין שאין ברירה אלא להתמודד עם הרעשים (בדיוק הייתה על זה כתבה ב-YNET עכשיו למי שראה).
החתולות לא מגלות סימני סטרס רציניים אבל אני בהחלט מרגישה שהן מרגישות אותי. כשאני מרגישה "לא בבית", הן דרוכות יותר, פחות נינוחות. מה גם שהמעבר האחרון, מהצפון למרכז, טומן בחובו צמצום שטח המחיה, יותר רעשים ביום יום, פחות טריטוריה זמינה, יותר חתולי חוץ לריב אתם על טריטוריה ומכוניות במרחק מה (הן חתולות שהולכות קילומטרים, היינו גרות עד כה תמיד במקומות על גבול היער והן היו מגיעות למרחקים של 2 ק"מ מהבית אל תוך היער. זה לא קיים במרכז, כמובן).

אני מייסרת את עצמי בתחושות אשם, למרות שאני לא באמת עושה את זה בכוונה. ובכל היבט אחר אני מפנקת אותן כמיטב יכולתי כי אני ממש אוהבת אותן.
הן מקבלות חטיפים כל יום, אני משחקת אתן, ישנה איתן, יושבת אתן בחוץ מה שאפשר.
ועדיין, האשמה מייסרת אותי.
הכרתם מקרים של מעברים מרובים כאלה?
אשמח לשמוע מניסיונכם.
 

גורדיאן-II

Active member
היי כולם
לא יודעת למה לא העליתי על דעתי עד כה להצטרף לפורום ולדון בנושא שמטריד אותי זמן רב.
אני סובלת מרגישות נוראית לרעשים מזה שנים. "לקחו" לי המון זמן והרבה מעברים להבין שהדבר הזה לא יילך לשום מקום,
לכל היותר אוכל לפתח סבילות לנושא באמצעות טיפול שאני עוברת.

העניין הוא, שאני עוברת עם שתי חתולות אהובות עליי כבבת עיני.
האחת בת חמש והשנייה בת שש. בשנה האחרונה זה הגיע לשיא:
בעקבות פרידה וזעזוע נפשי שטלטל את עולמי עברנו שלוש דירות בחצי שנה (באחד המקומות שהינו שבוע וברחתי משם, אבל גם במצבים הנפשיים הקשים שהייתי בהם, הדבר שעמד לנגד עיניי זה החתולות שלי. וידעתי שאם אני משאירה אותן לבד או עם מישהו, הן נכנסות לסטרס ועלולות לברוח וחששתי מאד להשאיר אותן תחת פיקוחו של אדם זר כי הן חתולות חוץ והן רגילות אליי. עם אדם זר עלולות היו לברוח וחששתי מזה מאד).

אני מייסרת את עצמי באשמה נוראית על שאני מעבירה אותן המון דירות.
אני אוהבת אותן כבבת עיני, כאמור, אבל יש לי חולשות (יכולה להיכנס ל"למה" ולגורמים אם זה רלוונטי, בכל מקרה זה כן בטיפול).
בחצי השנה הקרובה צפוי מעבר נוסף ואני מקווה שאחרון. אני בחיפושי דירה לקנייה ומשהו בי כבר מבין שאין ברירה אלא להתמודד עם הרעשים (בדיוק הייתה על זה כתבה ב-YNET עכשיו למי שראה).
החתולות לא מגלות סימני סטרס רציניים אבל אני בהחלט מרגישה שהן מרגישות אותי. כשאני מרגישה "לא בבית", הן דרוכות יותר, פחות נינוחות. מה גם שהמעבר האחרון, מהצפון למרכז, טומן בחובו צמצום שטח המחיה, יותר רעשים ביום יום, פחות טריטוריה זמינה, יותר חתולי חוץ לריב אתם על טריטוריה ומכוניות במרחק מה (הן חתולות שהולכות קילומטרים, היינו גרות עד כה תמיד במקומות על גבול היער והן היו מגיעות למרחקים של 2 ק"מ מהבית אל תוך היער. זה לא קיים במרכז, כמובן).

אני מייסרת את עצמי בתחושות אשם, למרות שאני לא באמת עושה את זה בכוונה. ובכל היבט אחר אני מפנקת אותן כמיטב יכולתי כי אני ממש אוהבת אותן.
הן מקבלות חטיפים כל יום, אני משחקת אתן, ישנה איתן, יושבת אתן בחוץ מה שאפשר.
ועדיין, האשמה מייסרת אותי.
הכרתם מקרים של מעברים מרובים כאלה?
אשמח לשמוע מניסיונכם.
קודם כל, לא ברור מה הקשר בין הרגישות לרעש ובין החתולות, הן עושות רעש?
בקשר לזה שאת עוברת הרבה דירות עם החתולות - טוב מאוד שאת לוקחת אותן איתך, תבורכי, וגם אם הן 'חתולות חוץ' ועכשיו את חייבת לסגור אותן בדירה זה בסדר גמור, לבדן הן לא היו שורדות הרבה.
אני מקווה מאוד שבכל דירה שהיא את לא נותנת להן לצאת, למרות שכתבת כי את 'יושבת איתן בחוץ', לא נותנים לחתולים לצאת לפני תקופת איקלום ארוכה מאוד בדירה, כדי שידעו לאן לחזור. אין לך מה לדאוג בקשר לטריטוריה / שטח מחיה - חתולים מסתדרים היטב גם בדירה קטנה יחסית, מה שחשוב הוא לא גודל הדירה אלא מספר מקומות המרבץ שהם מוצאים להם בתוך השטח הנתון.
גם אני עברתי עם 2 חתולים שיצאו בעבר חופשי אל החוץ אל דירה בה הם סגורים כל היום בדירה, הברירה האחרת הייתה לנטוש אותם וברור שסופם היה רע ומר, והם חיים היטב, רגועים ומאושרים (גם אם קצת משמינים בגלל פחות שוטטות ופחות ריב עם חתולים מהסביבה).
אם משעמם להם הם מעסיקים אחד את השני, בעיקר בכאילו מריבות, אבל עדיף חתול משועמם מחתול סובל ללא מי שיטפל בו כראוי.
ולסיכום: אין לך מה להרגיש אשמה, את עושה כמיטב יכולתך למען החתולות שלך ובהחלט נראה שאת עושה זאת כראוי.
בהצלחה.
 

Yukita

Active member
מנהל
היי כולם
לא יודעת למה לא העליתי על דעתי עד כה להצטרף לפורום ולדון בנושא שמטריד אותי זמן רב.
אני סובלת מרגישות נוראית לרעשים מזה שנים. "לקחו" לי המון זמן והרבה מעברים להבין שהדבר הזה לא יילך לשום מקום,
לכל היותר אוכל לפתח סבילות לנושא באמצעות טיפול שאני עוברת.

העניין הוא, שאני עוברת עם שתי חתולות אהובות עליי כבבת עיני.
האחת בת חמש והשנייה בת שש. בשנה האחרונה זה הגיע לשיא:
בעקבות פרידה וזעזוע נפשי שטלטל את עולמי עברנו שלוש דירות בחצי שנה (באחד המקומות שהינו שבוע וברחתי משם, אבל גם במצבים הנפשיים הקשים שהייתי בהם, הדבר שעמד לנגד עיניי זה החתולות שלי. וידעתי שאם אני משאירה אותן לבד או עם מישהו, הן נכנסות לסטרס ועלולות לברוח וחששתי מאד להשאיר אותן תחת פיקוחו של אדם זר כי הן חתולות חוץ והן רגילות אליי. עם אדם זר עלולות היו לברוח וחששתי מזה מאד).

אני מייסרת את עצמי באשמה נוראית על שאני מעבירה אותן המון דירות.
אני אוהבת אותן כבבת עיני, כאמור, אבל יש לי חולשות (יכולה להיכנס ל"למה" ולגורמים אם זה רלוונטי, בכל מקרה זה כן בטיפול).
בחצי השנה הקרובה צפוי מעבר נוסף ואני מקווה שאחרון. אני בחיפושי דירה לקנייה ומשהו בי כבר מבין שאין ברירה אלא להתמודד עם הרעשים (בדיוק הייתה על זה כתבה ב-YNET עכשיו למי שראה).
החתולות לא מגלות סימני סטרס רציניים אבל אני בהחלט מרגישה שהן מרגישות אותי. כשאני מרגישה "לא בבית", הן דרוכות יותר, פחות נינוחות. מה גם שהמעבר האחרון, מהצפון למרכז, טומן בחובו צמצום שטח המחיה, יותר רעשים ביום יום, פחות טריטוריה זמינה, יותר חתולי חוץ לריב אתם על טריטוריה ומכוניות במרחק מה (הן חתולות שהולכות קילומטרים, היינו גרות עד כה תמיד במקומות על גבול היער והן היו מגיעות למרחקים של 2 ק"מ מהבית אל תוך היער. זה לא קיים במרכז, כמובן).

אני מייסרת את עצמי בתחושות אשם, למרות שאני לא באמת עושה את זה בכוונה. ובכל היבט אחר אני מפנקת אותן כמיטב יכולתי כי אני ממש אוהבת אותן.
הן מקבלות חטיפים כל יום, אני משחקת אתן, ישנה איתן, יושבת אתן בחוץ מה שאפשר.
ועדיין, האשמה מייסרת אותי.
הכרתם מקרים של מעברים מרובים כאלה?
אשמח לשמוע מניסיונכם.
עברתי לא רק דירות אלא גם מדינות... כן, תמיד יש את המחשבה המנקרת שאולי זה פוגע במשהו בחתולים, אבל --- להשאיר את החתולות שלך מאחור היה פוגע בהן הרבה יותר, ואף מסיים את חייהן. מהבחינה הזו לא כדאי לשקוע ברגשות האשמה אלא לקבל את זה שבכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

מצב של אי-סבילות לרעש הוא באמת מצב שקשה מאוד לחיות איתו. להבדיל, חברים שלי שסבלו מטיניטוס (כלומר מצב של רעש תמידי אבל כזה שרק הם שומעים) סבלו קשות וזה פגע להם מאוד באיכות החיים. החברים הללו לא יכלו לברוח מזה כי טיניטוס זה משהו פנימי שהולך איתך לכל מקום, אבל אם לך יש אפשרות לשפר עמדות באמצעות מעבר למקום שמתאים לך יותר - זה הדבר הנכון לעשות, והחתולות מסוגלות להתרגל ולעבור איתך כפי שכבר הוכיחו לך עד כה. כל זמן שדואגים לחתולות לכל צרכיהן ולא משחררים מהר מדי בחוץ כדי שלא ילכו לאיבוד, את עושה את הדבר הנכון עבור כולכן, גם אם יש קצת דריכות, חוסר נינוחות ושאר תופעות כפי שתיארת. אגיד לך ככה - יצא לי לראות חתול שהשאירו אותו ואת אחותו מאחור (בחוץ) במעבר דירה. לו היה מזל, ושכנה שראתה את אחותו מתה מרעב לא יכלה לעמוד בזה יותר ולקחה אותו תחת חסותה, אבל מקרים כאלה ממחישים היטב עד כמה האלטרנטיבה לא היתה יכולה להיות האופציה הטובה יותר.

בקניית דירה, בהחלט לא כדאי ללכת על "אצטרך להתרגל". עדיף מראש לבחור משהו שממלא כמה שיותר מהדרישות בכל הנוגע לשקט / רעש. נכון שאי אפשר לשלוט בכל, אבל יש דברים כמו איטום, כמו דלתות טובות, כמו בנייה טובה של בניין וכיווני רעש מסביב לבניין (יש כזה דבר, כמו אור גם רעש נע בדרך מסוימת באויר) - אולי אפשר להיעזר במהנדס שמתמחה בנושא של רעשים ואקוסטיקה כדי לבחור מקום מתאים יותר מאחרים ולהתאים את מקום אלייך עוד יותר באמצעים הזמינים לצורך העניין. נניח שאפילו חדר אחד בדירה יהיה עם ריפוד ואיטום מתאימים להפגת רעשים - כך שתוכלי להכנס לשם כל פעם שאינך יכולה יותר עם הרעש בחוץ - זה כבר מאוד יצמצם את הצורך במעברים נוספים בעתיד, נכון?
 

Moran Berman

New member
ספרים על חתולים להנאה ולנחמה: ( לפי הסדר האישי שלי)

חתול ושמו בוב (יש לו ערך בויקיפדיה, למרבה הצער החתול המפורסם מת לא מזמן) https://he.wikipedia.org/wiki/ג'יימס_בוון
יש גם סרט על הסיפור המדהים הזה.

דיואי (חתול הסיפריה)

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=580146

ביקור חולים עם אוסקר https://www.matarbooks.co.il/מוצרים/ביקור-חולים-עם-אוסקר
עברתי לא רק דירות אלא גם מדינות... כן, תמיד יש את המחשבה המנקרת שאולי זה פוגע במשהו בחתולים, אבל --- להשאיר את החתולות שלך מאחור היה פוגע בהן הרבה יותר, ואף מסיים את חייהן. מהבחינה הזו לא כדאי לשקוע ברגשות האשמה אלא לקבל את זה שבכל דבר יש יתרונות וחסרונות.

מצב של אי-סבילות לרעש הוא באמת מצב שקשה מאוד לחיות איתו. להבדיל, חברים שלי שסבלו מטיניטוס (כלומר מצב של רעש תמידי אבל כזה שרק הם שומעים) סבלו קשות וזה פגע להם מאוד באיכות החיים. החברים הללו לא יכלו לברוח מזה כי טיניטוס זה משהו פנימי שהולך איתך לכל מקום, אבל אם לך יש אפשרות לשפר עמדות באמצעות מעבר למקום שמתאים לך יותר - זה הדבר הנכון לעשות, והחתולות מסוגלות להתרגל ולעבור איתך כפי שכבר הוכיחו לך עד כה. כל זמן שדואגים לחתולות לכל צרכיהן ולא משחררים מהר מדי בחוץ כדי שלא ילכו לאיבוד, את עושה את הדבר הנכון עבור כולכן, גם אם יש קצת דריכות, חוסר נינוחות ושאר תופעות כפי שתיארת. אגיד לך ככה - יצא לי לראות חתול שהשאירו אותו ואת אחותו מאחור (בחוץ) במעבר דירה. לו היה מזל, ושכנה שראתה את אחותו מתה מרעב לא יכלה לעמוד בזה יותר ולקחה אותו תחת חסותה, אבל מקרים כאלה ממחישים היטב עד כמה האלטרנטיבה לא היתה יכולה להיות האופציה הטובה יותר.

בקניית דירה, בהחלט לא כדאי ללכת על "אצטרך להתרגל". עדיף מראש לבחור משהו שממלא כמה שיותר מהדרישות בכל הנוגע לשקט / רעש. נכון שאי אפשר לשלוט בכל, אבל יש דברים כמו איטום, כמו דלתות טובות, כמו בנייה טובה של בניין וכיווני רעש מסביב לבניין (יש כזה דבר, כמו אור גם רעש נע בדרך מסוימת באויר) - אולי אפשר להיעזר במהנדס שמתמחה בנושא של רעשים ואקוסטיקה כדי לבחור מקום מתאים יותר מאחרים ולהתאים את מקום אלייך עוד יותר באמצעים הזמינים לצורך העניין. נניח שאפילו חדר אחד בדירה יהיה עם ריפוד ואיטום מתאימים להפגת רעשים - כך שתוכלי להכנס לשם כל פעם שאינך יכולה יותר עם הרעש בחוץ - זה כבר מאוד יצמצם את הצורך במעברים נוספים בעתיד, נכון?
כן, אבל כמה פעמים? ואמנם, המעברים שלי בשנה האחרונה נבעו בשל התערערות המצב הנפשי שלי (עברתי פרידה והפלה מטלטלות ממש, והקשבתי לעצותיו של אדם לא מקצועי כך שעברתי בפזיזות למקום שאינו מתאים לצרכיי ואז חו"ח), ועם זאת, אני עצמי התערערתי וכל כך כמהה להעניק גם להן וגם לי את היציבות...
 

Yukita

Active member
מנהל
כן, אבל כמה פעמים? ואמנם, המעברים שלי בשנה האחרונה נבעו בשל התערערות המצב הנפשי שלי (עברתי פרידה והפלה מטלטלות ממש, והקשבתי לעצותיו של אדם לא מקצועי כך שעברתי בפזיזות למקום שאינו מתאים לצרכיי ואז חו"ח), ועם זאת, אני עצמי התערערתי וכל כך כמהה להעניק גם להן וגם לי את היציבות...
כמה פעמים? כמה שצריך עד שתוכלי להישאר במקום שיתרום לך לשקט פיזי ונפשי טוב יותר - ודרך זה גם יתרום לרגיעה של החתולות שאת כל כך אוהבת.

החיים יכולים להתגלגל בדרכים לא פשוטות. לא תמיד אפשר לעשות הרבה מלבד להשתדל לשפר עמדות. הקשיבי למה שטוב לך.
 

Moran Berman

New member
כמה פעמים? כמה שצריך עד שתוכלי להישאר במקום שיתרום לך לשקט פיזי ונפשי טוב יותר - ודרך זה גם יתרום לרגיעה של החתולות שאת כל כך אוהבת.

החיים יכולים להתגלגל בדרכים לא פשוטות. לא תמיד אפשר לעשות הרבה מלבד להשתדל לשפר עמדות. הקשיבי למה שטוב לך.
<3 < 3 <3
 

אלישבע777

Active member
היי כולם
לא יודעת למה לא העליתי על דעתי עד כה להצטרף לפורום ולדון בנושא שמטריד אותי זמן רב.
אני סובלת מרגישות נוראית לרעשים מזה שנים. "לקחו" לי המון זמן והרבה מעברים להבין שהדבר הזה לא יילך לשום מקום,
לכל היותר אוכל לפתח סבילות לנושא באמצעות טיפול שאני עוברת.

העניין הוא, שאני עוברת עם שתי חתולות אהובות עליי כבבת עיני.
האחת בת חמש והשנייה בת שש. בשנה האחרונה זה הגיע לשיא:
בעקבות פרידה וזעזוע נפשי שטלטל את עולמי עברנו שלוש דירות בחצי שנה (באחד המקומות שהינו שבוע וברחתי משם, אבל גם במצבים הנפשיים הקשים שהייתי בהם, הדבר שעמד לנגד עיניי זה החתולות שלי. וידעתי שאם אני משאירה אותן לבד או עם מישהו, הן נכנסות לסטרס ועלולות לברוח וחששתי מאד להשאיר אותן תחת פיקוחו של אדם זר כי הן חתולות חוץ והן רגילות אליי. עם אדם זר עלולות היו לברוח וחששתי מזה מאד).

אני מייסרת את עצמי באשמה נוראית על שאני מעבירה אותן המון דירות.
אני אוהבת אותן כבבת עיני, כאמור, אבל יש לי חולשות (יכולה להיכנס ל"למה" ולגורמים אם זה רלוונטי, בכל מקרה זה כן בטיפול).
בחצי השנה הקרובה צפוי מעבר נוסף ואני מקווה שאחרון. אני בחיפושי דירה לקנייה ומשהו בי כבר מבין שאין ברירה אלא להתמודד עם הרעשים (בדיוק הייתה על זה כתבה ב-YNET עכשיו למי שראה).
החתולות לא מגלות סימני סטרס רציניים אבל אני בהחלט מרגישה שהן מרגישות אותי. כשאני מרגישה "לא בבית", הן דרוכות יותר, פחות נינוחות. מה גם שהמעבר האחרון, מהצפון למרכז, טומן בחובו צמצום שטח המחיה, יותר רעשים ביום יום, פחות טריטוריה זמינה, יותר חתולי חוץ לריב אתם על טריטוריה ומכוניות במרחק מה (הן חתולות שהולכות קילומטרים, היינו גרות עד כה תמיד במקומות על גבול היער והן היו מגיעות למרחקים של 2 ק"מ מהבית אל תוך היער. זה לא קיים במרכז, כמובן).

אני מייסרת את עצמי בתחושות אשם, למרות שאני לא באמת עושה את זה בכוונה. ובכל היבט אחר אני מפנקת אותן כמיטב יכולתי כי אני ממש אוהבת אותן.
הן מקבלות חטיפים כל יום, אני משחקת אתן, ישנה איתן, יושבת אתן בחוץ מה שאפשר.
ועדיין, האשמה מייסרת אותי.
הכרתם מקרים של מעברים מרובים כאלה?
אשמח לשמוע מניסיונכם.
הי מורן, תנסי להשיג את הספרים שהמלצתי פה בפורום - ביקור חולים עם אוסקר, חתול ושמו בוב וגם דיואי החתול. כחובבת חתולים את תהני מהם וגם תוכלי להבין אפילו יותר טוב, כמה החתולים הם רגישים לבני אדם! כשאת לא נינוחה חתולות שלך מרגישות זאת היטב. לכן טוב שאת מטפלת בעצמך וגם טוב שאת מנסה למצוא בית במקום המתאים לך. את מטפלת בחתולות והן מטפלות בך, אבל הטיפול שלהן בך - תלוי במקום המגורים המתאים לך. כשתמצאי את המקום הזה ותרגישי בו טוב, הן יטפלו בך הכי טוב!! רגשות אשם, אינם עוזרים כאן, להפך. החתולים אומנם נקשרים למקום, אבל הם גם חיות סתגלניות והם עוברים לכל מקום איתנו ואין עם זה בעיה. החתולים חיים את הרגע. הם אינם שוקעים בזיכרונות עבר או בגעגועים ואין להם מחשבות על העתיד. ולכן הם מסתגלים היטב למקומות שלנו טוב בהם. ולכן הם כה טובים בטיפול! אני תמיד אומרת שגידול חתול חוסך לי פסיכיאטר.... החתול ( גם כשהוא ישן!) משרה אווירה נעימה, שאין רוע בעולם, שהרגע הזה הוא נפלא, שתמיד שאפשר לישון בשקט.
ובאשר לבריחה, זו באמת בעיה וצריך להשגיח. היה לי חתול שלנולד בבית וגדל בבית כל חיו. והוא תמיד רצה לברוח החוצה!! ואפילו פעם אחת הצליח... הצלחתי חלקית לחנך אותו שלא יתקרב לדלת הכניסה, אבל קרה שהוא חמק בלי שהרגשתי ובמזל לא העז לצאת מחדר המדרגות. לעומתו החתול שאימצתי
מהרחוב, הוא נינוח ואינו מבקש לברוח...
מאחלת לך בהצלחה עם מציאת מקום טוב. אל תחששי ממעברים. העיקר שתמצאי את מבוקשך. החתולות שלך - יסתדרו היטב.
 

Moran Berman

New member
תודה לכולם!

קראתי כרגע קריאה ראשונית.
יש פה המון עצות חכמות, תמיכה רגשית מחזקת וטיפים שאני צריכה ליישם.
עליי לקרוא זאת שוב בנחת, את כל התגובות!
אילו חיזוקים חיוביים! זה מדהים!

לא הבנתי לאילו ספרים הכוונה?
 

אלישבע777

Active member
תודה לכולם!

קראתי כרגע קריאה ראשונית.
יש פה המון עצות חכמות, תמיכה רגשית מחזקת וטיפים שאני צריכה ליישם.
עליי לקרוא זאת שוב בנחת, את כל התגובות!
אילו חיזוקים חיוביים! זה מדהים!

לא הבנתי לאילו ספרים הכוונה?
ספרים על חתולים להנאה ולנחמה: ( לפי הסדר האישי שלי)

חתול ושמו בוב (יש לו ערך בויקיפדיה, למרבה הצער החתול המפורסם מת לא מזמן) https://he.wikipedia.org/wiki/ג'יימס_בוון
יש גם סרט על הסיפור המדהים הזה.

דיואי (חתול הסיפריה)

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=580146

ביקור חולים עם אוסקר https://www.matarbooks.co.il/מוצרים/ביקור-חולים-עם-אוסקר
 
למעלה