חשבתם על זה פעם..?
אני לא יכולה להספיק לחשוב על זה. על הרגעים האחרונים שלו. מה הוא חשב??? הרגיש??? כאב לו?! מה היה שם בדיוק? הדקות האחרונות לפני...אף פעם לא טרחתי לברר, להקשיב לחברים שלו שסיפרו בקול חנוק להורים שלי, כאילו הם חייבים להם משהו, כאילו הם צריכים להצדיק את זה שהם בחיים והוא לא. אף פעם לא רציתי ממש לדעת את הפרטים של ההתקלות. מה שלא יודעים לא כואב...לא רוצה לגלות שהוא סבל, לא רוצה לדעת שכאב לו. רוצה לזכור אותו כמו שהוא היה, עם החיוך שלו, ולא שוכב בבוץ עם כדור בראש. לא רוצה לחשוב על זה! לא רוצה לדמיין אותו עם כדור בראש ודם, והרבה דם, והחברים שלו שם, והם בשוק, ועוד אחד הרוג, ועוד כמה פצועים, היתה התקלות, בלבנון, ואח שלי נהרג. לא רוצה לחשוב עליו בתור מישהו ששוכב במארבים ונתקל במחבלים. זה לא מסתדר! זה לא מסתדר לי לראות אותו עם כדור בראש. עם מבט מזוגג, בלי רוח חיים- מת. מה הוא חשב? הוא הספיק לחשוב בכלל? הוא הבין מה קורה? אני רק יודעת שהוא אמר "נפגעתי" או משהו כזה. ואז הוא התמוטט. אח שלי, החזק, התמוטט. ודקה אחר כך הוא מת. זה אומר שהוא לא סבל, נכון?! אבל דקה זה המון זמן, אבל מה זה לעומת אנשים שחולים כמה שנים, או פצועים שנפצעו אנוש ונלחמים על החיים שלהם ימים וחודשים? דקה זה לא הרבה. אז בעצם הוא לא סבל? אבל זה בטוח כאב לו, כשירו בו. זה הרג אותו. בעצם, אני לא רוצה לדעת. אני רוצה לחשוב עליו כמו שהוא היה. עם חיוך. לא עם כדור בראש ומבט מזוגג, מת. אז למה אני לא יכולה להפסיק לדמיין את זה?! הלוואי שהתמונות האלה, שבכלל לא ראיתי (תודה לאל..), ייצאו לי כבר מהראש..
אני לא יכולה להספיק לחשוב על זה. על הרגעים האחרונים שלו. מה הוא חשב??? הרגיש??? כאב לו?! מה היה שם בדיוק? הדקות האחרונות לפני...אף פעם לא טרחתי לברר, להקשיב לחברים שלו שסיפרו בקול חנוק להורים שלי, כאילו הם חייבים להם משהו, כאילו הם צריכים להצדיק את זה שהם בחיים והוא לא. אף פעם לא רציתי ממש לדעת את הפרטים של ההתקלות. מה שלא יודעים לא כואב...לא רוצה לגלות שהוא סבל, לא רוצה לדעת שכאב לו. רוצה לזכור אותו כמו שהוא היה, עם החיוך שלו, ולא שוכב בבוץ עם כדור בראש. לא רוצה לחשוב על זה! לא רוצה לדמיין אותו עם כדור בראש ודם, והרבה דם, והחברים שלו שם, והם בשוק, ועוד אחד הרוג, ועוד כמה פצועים, היתה התקלות, בלבנון, ואח שלי נהרג. לא רוצה לחשוב עליו בתור מישהו ששוכב במארבים ונתקל במחבלים. זה לא מסתדר! זה לא מסתדר לי לראות אותו עם כדור בראש. עם מבט מזוגג, בלי רוח חיים- מת. מה הוא חשב? הוא הספיק לחשוב בכלל? הוא הבין מה קורה? אני רק יודעת שהוא אמר "נפגעתי" או משהו כזה. ואז הוא התמוטט. אח שלי, החזק, התמוטט. ודקה אחר כך הוא מת. זה אומר שהוא לא סבל, נכון?! אבל דקה זה המון זמן, אבל מה זה לעומת אנשים שחולים כמה שנים, או פצועים שנפצעו אנוש ונלחמים על החיים שלהם ימים וחודשים? דקה זה לא הרבה. אז בעצם הוא לא סבל? אבל זה בטוח כאב לו, כשירו בו. זה הרג אותו. בעצם, אני לא רוצה לדעת. אני רוצה לחשוב עליו כמו שהוא היה. עם חיוך. לא עם כדור בראש ומבט מזוגג, מת. אז למה אני לא יכולה להפסיק לדמיין את זה?! הלוואי שהתמונות האלה, שבכלל לא ראיתי (תודה לאל..), ייצאו לי כבר מהראש..