חשבתם על זה פעם..?

  • פותח הנושא em17
  • פורסם בתאריך

em17

New member
חשבתם על זה פעם..?

אני לא יכולה להספיק לחשוב על זה. על הרגעים האחרונים שלו. מה הוא חשב??? הרגיש??? כאב לו?! מה היה שם בדיוק? הדקות האחרונות לפני...אף פעם לא טרחתי לברר, להקשיב לחברים שלו שסיפרו בקול חנוק להורים שלי, כאילו הם חייבים להם משהו, כאילו הם צריכים להצדיק את זה שהם בחיים והוא לא. אף פעם לא רציתי ממש לדעת את הפרטים של ההתקלות. מה שלא יודעים לא כואב...לא רוצה לגלות שהוא סבל, לא רוצה לדעת שכאב לו. רוצה לזכור אותו כמו שהוא היה, עם החיוך שלו, ולא שוכב בבוץ עם כדור בראש. לא רוצה לחשוב על זה! לא רוצה לדמיין אותו עם כדור בראש ודם, והרבה דם, והחברים שלו שם, והם בשוק, ועוד אחד הרוג, ועוד כמה פצועים, היתה התקלות, בלבנון, ואח שלי נהרג. לא רוצה לחשוב עליו בתור מישהו ששוכב במארבים ונתקל במחבלים. זה לא מסתדר! זה לא מסתדר לי לראות אותו עם כדור בראש. עם מבט מזוגג, בלי רוח חיים- מת. מה הוא חשב? הוא הספיק לחשוב בכלל? הוא הבין מה קורה? אני רק יודעת שהוא אמר "נפגעתי" או משהו כזה. ואז הוא התמוטט. אח שלי, החזק, התמוטט. ודקה אחר כך הוא מת. זה אומר שהוא לא סבל, נכון?! אבל דקה זה המון זמן, אבל מה זה לעומת אנשים שחולים כמה שנים, או פצועים שנפצעו אנוש ונלחמים על החיים שלהם ימים וחודשים? דקה זה לא הרבה. אז בעצם הוא לא סבל? אבל זה בטוח כאב לו, כשירו בו. זה הרג אותו. בעצם, אני לא רוצה לדעת. אני רוצה לחשוב עליו כמו שהוא היה. עם חיוך. לא עם כדור בראש ומבט מזוגג, מת. אז למה אני לא יכולה להפסיק לדמיין את זה?! הלוואי שהתמונות האלה, שבכלל לא ראיתי (תודה לאל..), ייצאו לי כבר מהראש..
 

BooBee

New member
אני לא חושבת על הדברים האלה

מצד שני, אחותי לא מתה בנסיבות קשות כמו שאת מתארת כאן. אחרי שהיא נפטרה, חשבתי קצת על איך היא היתה, רגע לפני. היא היתה מודעת למה שקורה לה? אני מניחה שכן. למרות שאני לא יכולה לדעת בוודאות. אחרי שהיא נפטרה, היא נותחה באבו-כביר, ואני לא יודעת מה בדיוק עשו לה שם. ושלוש שנים היא כבר קבורה, אבל אני פשוט החלטתי שאני לא מתעסקת עם זה. אז אני פשוט לא. זו היתה מחשבה אוטומטית, פעם, ממש בסמוך למוות שלה ולהלוויה שהתקיימה למחרת, וזהו. מתוך החלטה מודעת, שאני לא חושבת על זה. קשה לי להסביר. פשוט לא. ממש לא. זה לא תורם לי דבר לחשוב על זה, כשחשבתי על זה אז(וכשאני חושבת על זה קצת עכשיו, כי בעצם אני עונה לך על הנושא), זה רק כואב לי יותר. אז אני מפסיקה. חבל על האנרגיה שלי, מבחינתי, להתעסק בזה. אני מובנת בכלל? לא יודעת, זה נראה לי מיותר להתעסק במה היה שם ומה עשו לה ואיך היא וכל זה. זה נראה לי משהו שנורא קל לשקוע לתוכו וללכת לאיבוד עם דמיון קשה, שמבוסס בדרך כלל על סרטי קולנוע שלא חוסכים מתיאורים גרפיים צורמים ומזעזעים. אז אני לא חושבת על זה. פשוט לא.
 

em17

New member
צודקת...

ובהתחלה לא חשבתי על זה בכלל..לא היה איכפת לי בכלל מהפרטים הקטנים... אוף, לא יודעת מה נסגר איתי, נמאס לי מהמחשבות האלה.. "im my own worse enemy"...
 

BooBee

New member
לדעתי חשוב להבין

מה המקור של ההתעסקות בנושא. להבחין שההתעסקות הזו לא תורמת לך דבר. לראות, אולי, האם ההתעסקות הזו מסיטה אותך מהתמודדות בעיקר. אלה שאלות שרק את יכולה לענות עליהן.
 

em17

New member
אולי כי אני מפחדת להתמודד..

זה משהו שכתבתי לאח שלי רק אתמול... אני עדיין כותבת לו זה הרבה יותר קל מאשר לכתוב עליו. ~~~~ למה כשהלכת לקחת איתך את כל הכוחות שלי?! אין לי כוח להמשיך אין לי כוח להסביר למה, או בכלל לחשוב למה אין לי כוח לחברות שלי, או להורים אין לי כוח ללמוד אין לי כוח להיות נחמדה לאנשים אין לי כוח לחייך אין לי כוח לנשום הכל בגללך לא רוצה בכלל לצאת מהמיטה, בשביל מה? זה סתם עוד יום. למה להמשיך ככה, כל דקה, כל שעה, לחשוב עליך, להתגעגע, נמאס לי כבר! אתה שומע??? נמאס לי! לא יכולה יותר! די, אין כוח. נמאס לי להרגיש הרבה, ומצד שני לא להרגיש כלום, כזאת הרגשה של חוסר תחושה, חוסר אכפתיות, ריקנות. כל יום אותו דבר, או סתם יותר גרוע. לא יודעת אם זה הכל בגללך. אולי זאת אני. אין לי כוח להתמודד. למה לא מתתי במקומך?! היה עדיף ככה. אני לא יכולה להתמודד עם המוות שלך, כבר 5 שנים אני מנסה, ותאמין לי שאני מנסה.. רק אחרי 5 שנים אני יכולה לפעמים לא להסתיר הכל מתחת לחיוך מזויף, ולהגיד "כואב לי". רק אחרי 5 שנים הבנתי שזה ימשיך לכאוב לנצח. לא רוצה שזה ימשיך. רוצה שייגמר. רוצה למות ביחד איתך. אני לא יכולה ככה, אתה מבין?! איך יכולת לעזוב אותי?! אתה ורועי...אם לפחות אחד מכם היה פה...מספיק שלקחו לי אותך, אז גם אותו? זה לא פייר..אם אחד מכם היה פה...זה היה פחות כואב. רק אחד מכם.. אבל על מי אני עובדת...אם רק אחד מכם היה פה, אז תמיד הייתי רוצה שגם השני יהיה. אחרי 5 שנים בלעדיך, ושנה בלעדיו, העולם עדיין נראה שחור. אני רוצה לצרוח על עצמי: "צאי מזה כבר! תתגברי! תמשיכי בחיים שלך!" אבל תראה אותי, אני מתפרקת בלעדיך, אני לא יכולה, אני לא מתגברת וגם לא המשכתי הלאה. למה כשמתת לקחת איתך חלק ממני? למה לא יכולת לחיות..למה אני כועסת עליך, למרות שזאת בכלל לא אשמתך?! ועל כל העולם... והאזכרה שלו כבר היתה אתמול, אז למה אני לא יוצאת מזה? למה פתאום עכשיו הכל בא, אחרי שכמעט שנה ניסיתי להדחיק, להתעלם, לשכוח? למה עכשיו אני פתאום מתחילה להבין שזהו, הוא לא יחזור. הוא מת. ומוות זה סופי. די, נשבר לי מזה. למה אין מכשיר כזה שמוחק זיכרון, כדי שאני אמחק אותך?! סליחה על הבוטות, אבל אל תעלב. אתה מכיר את המצבי רוח שלי. בגללך עכשיו הם יותר קיצוניים. יעבור לי עוד יום יומיים, אני אתגבר. או שלא. אין לי כוח לחיות בלעדיך.
 

BooBee

New member
"איך בגללך לילה לא לילה

... איך בגללך אני למטה למעלה. איך בגלל כלום לא הולך". פתאום נזכרתי בשיר הזה... em, את כותבת משפטים כמו "למה כשהלכת לקחת איתך את כל הכוחות שלי?", "הכל בגללך", "למה לא מתתי במקומך" ו-"אני לא יכולה ככה" אז אולי, יכול להיות, שהדרך בה את מתמודדת לא נכונה לך, אם את כותבת מילים ומשפטים כאלה? אולי כדאי שתנסי דרך אחרת, שונה? הרי ברור לשתינו, שזה אולי יעבור עוד יום יומיים, אבל עוד שבוע שבועיים התחושות האלה שוב יחזרו. ואז מה? השאלה היא מה נראה לך שיעשה לך טוב. ככה, כמו שאת כותבת ביסורים ובסבל, או אולי כשתוכלי להשתחרר מהמועקה הנוראית של האובדן, דברים יוכלו להראות אחרת, להרגיש אחרת. הרי אנחנו בחיים לא נשכח אותם. בחיים לא נשכח אותם. הם תמיד יהיו חלק מאיתנו. גם אחרי שנלד ילדים וגם אחרי שנהיה סבתות לנכדים. הם תמיד יהיו חלק מהחיים שלנו. השאלה היא, האם החלק הזה צריך להיות חלק כואב נורא, מסב סבל, פוצע את הנשמה מכעסים, או שאפשר שהחלק הזה יהיה בלתי נפרד, אבל נזכור אותם אחרת, עם המון אהבה וגעגועים....
 

BooBee

New member
אז תרשי לי להציע לך

לחפש עבור עצמך דרך אחרת. קבוצת תמיכה או טיפול פסיכולוגי, שיאפשרו לך להתמודד בצורה נכונה עבורך. המכתב שכתבת לאחיך כל כל מרגש וכואב. ואני לא צריכה להגיד לך כמה אני מזדהה עם הרגשות. גם אני הרגשתי ככה, לפעמים. אבל כמו שכתבתי, הבנתי שהרגשות האלה רק הורגות אותי לאט לאט והחלטתי למצוא דרך אחרת להתמודד. אז עשיתי טיפול פסיכולוגי, וכתבתי כאן בפורום, ואחר כך עשיתי קורסים של בודהיזם טיבטי, וקראתי המון ספרים ודיברתי עם אנשים שאיבדו. כל מה שחשבתי שיכול לתרום לי להרגיש טוב יותר, ניסיתי. אולי כדאי לך גם לנסות. אני הולכת לישון, שיהיה לך לילה טוב.
 

btuv

New member
חושבת על זה המון...

ובמיוחד בשבוע האחרון. גם אני העדפתי לזמן קצר לא לדעת. כן, מה שלא יודעים לא כואב. אבל היה לי ברור כל הזמן שאני אצטרך לדעת בסוף, אני לא יכולה להישאר בחוסר ידיעה. הוא בעלי, ידעתי עליו הכל, אז איך אני יכולה לא לדעת מה עבר עליו בדקות האחרונות בחייו?! ואכן, מה שיודעים כואב מאוד. הכאב על-כך שהוא ידע, הבין וראה בדיוק לאן הוא הולך, ללא כל מוצא, הוא נורא. ועכשיו כשאני גם מבינה שהוא ניסה בכל כוחו להימלט, להציל את עצמו, זה כואב עוד יותר. אז נכון, זה היה עניין של שניות בודדות וספורות, אבל אנשים שניצלים מסיטואציות דומות מתארים שבשניות האלה כל החיים עברו להם מול העיניים. השניות האלה שאתה יודע שאתה הולך למות הן כנראה מאוד ארוכות... ואמנם הוא כנראה לא סבל, כי הוא נהרג במקום, אבל לפני שזה קרה, הוא ידע בדיוק לאן הוא הולך. וכמה שהשליתי את עצמי שהוא היה טיפוס אופטימי ושהוא בטח האמין עד השניה האחרונה שהוא ינצל, העובדות מראות בלי שמץ של ספק, שהוא הבין וראה מה עומד לקרות. והמחשבות על חוסר האונים והפחד הנורא שעברו עליו באותן שניות קצרות אך ארוכות, אינן נותנות מנוחה לנפשי.
 

Star_Dust

New member
חושבת על זה כל הזמן

חושבת כל הזמן על הרגעים האחרונים. אצל בעלי זה לקח בין שניות לבין שעתיים וחצי. חוסר הידיעה הוא נורא. אין לי מושג אם הוא שרד אפילו את השניות הראשונות. מההתחלה העדפתי להאמין שהוא נהרג מיד. מצאתי כל מיני סיבות... הוא לא התקשר, הוא היה בדיוק במיקום המתאים כדי למות מיד, חברים שלו גם הם לא התקשרו... אבל מצד שני, הספק תמיד מנקר. כמו בפעם ההיא כשקיבלתי את הארנק שלו וגיליתי להפתעתי שהתמונות שלי ושל ביתי לא נמצאו. מיד קפצה לה לראש המחשבה שאולי הוא שרד את הפיצוץ הראשוני והוציא את התמונות מהארנק כדי לראות אותנו בפעם האחרונה. האם הוא נחנק מעשן? או נשרף? או קפץ? או נהרג בקריסה? הרבה אופציות. אף אחת לא מועדפת במיוחד. כולן מרגישות כל כך כואבות. והדבר שמטריד אות במיוחד האם הוא ידע? האם הוא פחד???? אין תשובות ולא יהיו לעולם.
 

em17

New member
חוסר הידיעה הכי נורא..

מצטערת עם הכאבתי לך כשהעלתי את זה..
 

Star_Dust

New member
אל תדאגי ../images/Emo24.gif

לא הכאבת לי. ממילא המחשבות הללו מלוות אותי כל הזמן.
 
חושב ועוד איך...

כשפנו אלינו אחרי אותה מלחמה ארורה ושאלו אם נרצה להצטרף לסיור שיקח אותנו למקום נפילתו לא היה לי לרגע ספק שאני הולך. אמי לעומת זאת לא רצתה. כל אחד ודרכו ... סיפרו לנו שהוא לא סבל... ואני כל כך רוצה להאמין, אבל תמיד מחלחל החשש שרצו לחסוך מאיתנו סבל נוסף, ואני מניח שלעולם לא אדע את האמת כי אין לי את האומץ לגשת למפקדו, שעדיין בקשרים איתנו, ולשאול אותו ישירות. אני מעדיף להאמין במה שסיפרו לנו, אולי זו בריחה, אבל לעיתים האמת כולה לא בהכרח תורמת, זו דעתי לפחות... אני מצרף שיר שכתבתי תוך כדי אותו סיור לעמוד ברחוב, שאינו שונה מרחובות אחרים פשוט ואפור חנוק בקירות בתים מתקלפים להשקיף על אותו נוף מאובק אל השמיים והעצים שנראים כמו בכל מקום אחר ולדעת שזה היה המראה האחרון שראו עיניו...
 

לונה..

New member
גם אני אף פעם לא חשבתי

אין לי מושג למה. אולי זה באמת קשור לנסיבות שבהן היא נפטרה. אבל אני כן יכולה לתאר לעצמי שהיא דווקא שמחה באיזשהו מובן. באותו יום היא חייכה, אמרה לי "אני אוהבת אותך" אחרי תקופה ארוכה שלא הוציאה מילה. סוג של אירוניה, כבר חשבתי שהמצב ישתפר. היא נרדמה. עשר דקות לאחר מכן הלכתי להתקלח. כשיצאתי, בום. אני יכולה רק לקוות בשבילה שהיא חלמה חלום מדהים. מוזר.
 

rnati

New member
המון...

אני יודעת שהוא לא ידע מה פגע בו, היו שני רמזורים בצומת והוא הסתכל על הלא נכון הבחורה שהוא הרכיב על האופנוע אמרה ששניה אחרי שהיא שמה לב שהם נוסעים באדום הם כבר היו בתוך האוטו, הרמזור הצמוד היה ירוק ובשניהם חץ לכיוון ישר... הוא תמיד שילם מחיר כבד על הטעויות שלו, תאונה קטנה... ממש קטנה... אף אחד ברכב לא נפגע הבחורה שהוא הרכיב שברה קרסול והוא?! הוא עף כמה מטרים ודימם מבפנים... ראיתי אותו אחרי... כל כך שלם ושלו... והוא אפילו לא ידע שהוא טעה...
 

o s n a t t

New member
רק רציתי שתדעי

אני רוצה לומר לך דבר אני לא יודעת על מה הם חושבים לפני שהם הולכים אבחל בטח שהם יודעים אני רק יודעת שהתמונה הייתה שלא יוצאת לי מהראש ומול עיני זה איך נשמתו של אבי יוצאת מגופו אני יודעת שאולי לא תאמינו אבל זה מה שהוא הראה לי ואחרי שעתיים שלוש אני רואה את עיניו מלאי דמעות וזהו הם עולים לו למעלה והוא לא קם יותר אז אני לא יודעת מה לומר לך אבל זה קשה לראות את זה לדעת ולראות שמשהו שאת אוהב הולך ממך ככה ביום בהיר אחד זה עצוב זה כואב וזה שובר לי את הלב
 

Taliep

New member
חשבתי ועדיין חושבת ../images/Emo7.gif

איך אפשר שלא? הוא חלק ממני, מחיי !!!
 

דקדק

New member
מעשה שהיה

זוג חסידים של הבעל שם טוב - חשוכי ילדים - הפצירו בבעש"ט שיברכם בילדים אך הוא סרב לברכם. בהזדמנות מסוימת כשהבעש"ט היה בשמחה ביקש הבעל שוב וזכה לברכה לילד. הבעש"ט ביקש כשימלאו לילד 3 שנים יבואו אליו ההורים עם הילד. ואמנם בזמן המתאים נולד להם תינוק יפהפה וגם חכמתו נתגלתה מהר. הוריו הזקנים אהבוהו אהבה עזה. בגיל 3 נסעו ההורים עם הילד לבעש"ט שחיבקו ונישקו ואחר נסעו חזרה לביתם. מיד כשחזרו לביתם חלה הילד וכעבור זמן קצר נפטר. לאחר האבילות נסעו ההורים לבעש"ט ושאלוהו - למה? אמר להם הבעש"ט, אספר לכם סיפור: למלך אחד היה בן מוכשר. חיפש המלך ומצא בשבילו מורה מצוין. המורה גר בחצר המלך וכל בקר היה המורה סגור במעונו שעתיים. בן המלך - שמאד העריך ואהב את מורו - ניצל פעם שהדלת היתה פתוחה, נכנס וראה את מורו יושב קורא עטוף בטלית ותפילין. המורה נבהל ובן המלך שאל אותו מה הוא עושה. המורה ניסה להתחמק אך בן המלך אמר שיגלה לאביו. בלית ברירה גילה המורה שהוא יהודי ולכן הוא מתפלל לאלוקיו ואם התלמיד יגלה - יהרגוהו. ואמנם בן המלך לא גילה. בן המלך - שהיה סקרן - החל לשאול את מורו מה הוא יהודי ומה עקרונות אמונתם וכו. המורה ניסה להתחמק אך התלמיד בחכמתו הכריחו לענות. כעבור זמן, בא בן המלך למורו ואמר שהשתכנע שהדת היהודית היא האמיתית ולכן רצונו להתגייר. המורה נבהל והזהיר אותו שמי שמקבל עליו יהדות דתו למות ובנוסף חיי היהודים קשים, אך בן המלך לא השתכנע. לאחר שראה המורה שלא יוכל לשכנע את תלמידו, תיכנן עמו תכנית בריחה בסופה בן המלך התגייר וחי כיהודי טוב עד סוף ימיו. לאחר שנפטר,התיצב בן מלך לפני בית דין של מעלה ונפסק שמאחר והיה צדיק, ילך לגן עדן למקום של צדיקים. פתאום הופיע מלאך אחד ושאל כיצד אפשר לשלוח למקום כזה מי שינק חלב מאמא גויה. בית הדין קיבל את הטענה ופסק שהנשמה תלך למקום שדרגתו נמוכה יותר, או שירד לעולם הזה לינוק חלב מאמא יהודיה ואז יתוקן הענין... פנה הבעש"ט אל האמא ושאל: ואת, מה אכפת לך שזכית להניק תינוק זה? ואת EM17 (או פלוני/ת) מה אכפת לך שזכית לחיות עם .. כך וכך שנים? קל לדבר קשה לעשות - גם אחותי נפטרה והרגשתי שנותרתי לבד בעולם הזה.. - אך אין זה סותר את המסר מהסיפור הנ"ל. יקירנו שנפטרו נמצאים בעולם שכולו טוב, אנו נשארנו פה.
 

תמימו

New member
והנה הוכחה נוספת

כמה טיפשית היא הדת שלכם רבותי. סיפור מפגר עם מסר עוד יותר מפגר. מה זה "מה איכפת לך"? לך לא איכפת לה ולאחרם (תתפלא) כן איכפת. זו שאלה כל כך לא קשורה ובכלל כל הפיתרונות שלכם לא קשורים. אבל בעצם, רגע, אתה צודק, זה מאוד הגיוני ומדבר אל כולנו: הם מתו כי הם היו צריכים למות ועכשיו הם בעולם שכולו טוב, הו דיימט איזה כיף! ואני חושבת כמה טיפש האדם שהמציא את הדת הזו...
 
תמימו..כל אחד ואיך שהוא מתמודד

עם האובדן.. את לא יכולה לבוא ולתקוף אותו ככה בגלל שזה מה שהוא חושב ובזב הוא מאמין, חוצ מזה, מה ז"א "כמה טיפשית היא הדת שלכם.." הרי זו דת של כולנו, כולנו יהודים לא? לך יש דת אחרת? יש כאלה שהאמונה זה מה שמחזק אותם וכנראה שהוא אחד מהם, גם אני בהתחלה לא האמנתי בזה ואחרי שבן דודה שלי נהרג (שבא ממשפחה מסורתית) חשבתי לעצמי בטח עכשיו דודה ---- תחזור בשאלה ולא ה' ולא צדיק ולא כלום..אבל מהר מאד הסתבר לי שטעיתי, ובעצם מה שמחזק אותם זו האמונה, אף פעם לא ראיתי את הדודה שלי כל כך חזקה, והם אפילו יותר התחזקו מבחינה דתית, מה שאני מנסה לומר לך זה לא לשפוט אנשים בגלל הדת שלהם, במיוחד אם הם ישראלים זה מה שגורם לקרע בעם שלנו.. אם זה מה שהוא מאמין אז שיבושם לו.. מקווה שהבנת את מה שניסיתי להסביר.. המשך יום נעים לך ולכולנו..ומי ידע ולא תדעי עוד צער..
 
למעלה