הרקדנית המתהוללת
New member
חשבתי שהצלחתי להתגבר עליך
אבל כנראה שזה עוד לא עבר.היום דיברתי איתך ולפני שהתקשרתי אליך חשבתי לעצמי, הנה אני כבר יכולה לחשוב עליו מבלי להרגיש פיק ברכיים, ומבלי שהלב שלי ידפוק חזק חזק עד שאחשוב שהוא עומד לפקוע מתוכי. אז נכון, אני כבר לא הרוסה מצער. אני כבר שוב צוחקת ונהנית בחברת אחרים. אבל, עדיין יש לי תחושה גדולה של החמצה כשאני מדברת איתך, או כשאני רואה ששלחת לי SMS נחמד אמנם, אבל בלי שמץ של רגש אישי. אמרת לי שאתה פוחד לעבור מחדש את אותם כאבי לב שעברת אז. אמרת לי שאתה מרגיש שהרגשות שלך כלפיי עולים בקו תלול והחלטת לעצור. ואתה גבר קשוח שכמוך, פשוט החלטת שזהו מפסיקים ובצעת. אני בכיתי וכאבתי שבוע ימים התהלכתי כמו סהרורית, לא שמעתי ולא עניין אותי מה קורה מסביב רק חשבתי עליך ועליך. הייתי ממש כמו נערה צעירה מאוהבת עם לב שבור שלא יכולה להתרכז בשום דבר אחר חוץ מאשר ליבה השבור. בשבוע שעבר דיברתי איתך בטלפון, והעזתי ,אולי בגלל שזה לא היה פנים מול פנים, לשאול אותך אם אתה לא מתגעגע אליי? ענית לי -"כן" ובהתרסה לאחר חלקיק שניה "אז מה" כאילו-נכון אני מתגעגע אבל אני שולט בעצמי. מצד אחד, הרגשתי טוב שאתה אכן מתגעגע ,וכבר רמזת לי שיש לך גם חוסר פיזי בי, אבל אתה כל כך חזק, אלוהים לא נתקלתי בחיי מעולם בגבר שעמד מולי, ועוד פעמיים!אבל מצד שני חשבתי, אפילו בזה אני מעריצה אותי שהוא לא מנצל אותי פיזית, לפחות אם היית כזה "מניאק" שרוצה רק את גופי, אני יודעת שזה מה שהיה גורם לי להתפכח ממך, אבל לא, גם פה אתה חייב להיות מוסרי עד הסוף, ולעמוד בפניי.קשה לי איתך, ועוד יותר קשה לי המחשבה, אם אנתק את קשריי איתך כליל. אני יודעת שפעם חשבתי בקשר למישהו אחר, שאם ניפרד אני אמות, וראיתי שזה לא כך, אבל בל נשכח, ששם הקשר גווע לאט לאט, ופה אתה קטעת אותו במחי יד אכזרי כשהוא עוד לא הגיע לשיאו! אז, אני מצטערת אם יצא לי מכתב מבולבל כזה , חלקו לעצמי, חלקו אליך, עכשיו אני לבד, רע לי בכלל, קשה לי בעבודה, גם חבר שהיה לי אוזן קשבת איננו, ומה שהיה קרן האור שלי בחיים עד לאחרונה- מה שגרם לי לפרפרים בבטן, שבזכותו יכולתי להישיר מבט לכל הקשיים בעבודה ובכלל, גם הוא איננו.לא אחת אני מוצאת עצמי שוקלת התאבדות, אני יודעת שזה לא מעשי, ואני גם לא אחת שתתאבד, אבל, נראה לי שהרגת את החיות שבי!
אבל כנראה שזה עוד לא עבר.היום דיברתי איתך ולפני שהתקשרתי אליך חשבתי לעצמי, הנה אני כבר יכולה לחשוב עליו מבלי להרגיש פיק ברכיים, ומבלי שהלב שלי ידפוק חזק חזק עד שאחשוב שהוא עומד לפקוע מתוכי. אז נכון, אני כבר לא הרוסה מצער. אני כבר שוב צוחקת ונהנית בחברת אחרים. אבל, עדיין יש לי תחושה גדולה של החמצה כשאני מדברת איתך, או כשאני רואה ששלחת לי SMS נחמד אמנם, אבל בלי שמץ של רגש אישי. אמרת לי שאתה פוחד לעבור מחדש את אותם כאבי לב שעברת אז. אמרת לי שאתה מרגיש שהרגשות שלך כלפיי עולים בקו תלול והחלטת לעצור. ואתה גבר קשוח שכמוך, פשוט החלטת שזהו מפסיקים ובצעת. אני בכיתי וכאבתי שבוע ימים התהלכתי כמו סהרורית, לא שמעתי ולא עניין אותי מה קורה מסביב רק חשבתי עליך ועליך. הייתי ממש כמו נערה צעירה מאוהבת עם לב שבור שלא יכולה להתרכז בשום דבר אחר חוץ מאשר ליבה השבור. בשבוע שעבר דיברתי איתך בטלפון, והעזתי ,אולי בגלל שזה לא היה פנים מול פנים, לשאול אותך אם אתה לא מתגעגע אליי? ענית לי -"כן" ובהתרסה לאחר חלקיק שניה "אז מה" כאילו-נכון אני מתגעגע אבל אני שולט בעצמי. מצד אחד, הרגשתי טוב שאתה אכן מתגעגע ,וכבר רמזת לי שיש לך גם חוסר פיזי בי, אבל אתה כל כך חזק, אלוהים לא נתקלתי בחיי מעולם בגבר שעמד מולי, ועוד פעמיים!אבל מצד שני חשבתי, אפילו בזה אני מעריצה אותי שהוא לא מנצל אותי פיזית, לפחות אם היית כזה "מניאק" שרוצה רק את גופי, אני יודעת שזה מה שהיה גורם לי להתפכח ממך, אבל לא, גם פה אתה חייב להיות מוסרי עד הסוף, ולעמוד בפניי.קשה לי איתך, ועוד יותר קשה לי המחשבה, אם אנתק את קשריי איתך כליל. אני יודעת שפעם חשבתי בקשר למישהו אחר, שאם ניפרד אני אמות, וראיתי שזה לא כך, אבל בל נשכח, ששם הקשר גווע לאט לאט, ופה אתה קטעת אותו במחי יד אכזרי כשהוא עוד לא הגיע לשיאו! אז, אני מצטערת אם יצא לי מכתב מבולבל כזה , חלקו לעצמי, חלקו אליך, עכשיו אני לבד, רע לי בכלל, קשה לי בעבודה, גם חבר שהיה לי אוזן קשבת איננו, ומה שהיה קרן האור שלי בחיים עד לאחרונה- מה שגרם לי לפרפרים בבטן, שבזכותו יכולתי להישיר מבט לכל הקשיים בעבודה ובכלל, גם הוא איננו.לא אחת אני מוצאת עצמי שוקלת התאבדות, אני יודעת שזה לא מעשי, ואני גם לא אחת שתתאבד, אבל, נראה לי שהרגת את החיות שבי!