חשבתי על לחלוק אתכם משהו...
קודם כל, מה נשמע ? שנייייייייייים..... טוב טוב להירגע ומהר. אז ככה, לפני איזו תקופה ביצעתי החלטה יזומה לצאת מהתחום. אמרתי לעצמי שאין לי כ"כ טעם לעשות מעצמי סמרטוט של המקצוע רק כדי שהעצם של האגו תתרצה כל פעם מחדש, ועוד פעם ועד פעם.... למה לי ? זה ממש מעייף וחסר טעם. ויתרתי... יצאתי לעולם הגדול, חיפשתי עבודה "נורמאלית", ויתרתי על על כל מה שחלמתי עליו (ראה גבר\ראי בובה, לינק !) http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=596&a=31302&c=3934&sc=0&ssc=0 ויצאתי לדרכי. עד עכשיו, די נהנניתי. הצלחתי להשיג בערך כל מה שאני רוצה, כולל השלמה עם האגו. ואני מתקדם לי בשלווה לעבר התחלת התואר שלי, ולא שהתואר זה דבר כזה נכסף, אבל הלימודים כן, מה זה משנה בעצם... נמשיך. היום בבוקר אני מקבל את הלוז שלי כרגיל במייל. והפלא ופלא, בשעה 10 בבקר אני אצל אחד מהקודקודים הכי בכירים בענף, כדי לתקן לו איזה בעייה. ובנוסף אני אני אמור לשבת איתו שעה כדי להדריך אותו על משהו. (אני סוג של טכנאי מחשבים). אז למה, למה לעזזל אני מתרגש מהרעיון של לשבת לו במשרד פתאום ? יכול להיות שעבדתי על עצמי ? האמת שלא ממש נראה לי... יכול להיות שאלו סתם סתם שיירים של התלהבות מפעם. אפילו לרגע שאלתי את עצמי אם אני זוכר איפה התיק עבודות שלי זרוק. האמת... שיש מצב שעבדתי על עצמי. ואם כן אני מוריד את הכובע, לעצמי ז"א. כי לא כל אחד מצליח לעבוד עלי. מצד שני... אני ממש לא רואה את עצמי חוזר לשום משרת קופי בחיים שלי, זוהרת ונוצצת ככל שתהייה, היא לא תהייה באמת מה שאני רוצה. אז למה ההתרגשות בעצם ? (כן, אני יודע, אני נשמע כמו גרופית של שי גבסו) טוב, זה מתחיל להרגיש כמו קבוצת תמיכה... שמח חג ! - רות סוף -
קודם כל, מה נשמע ? שנייייייייייים..... טוב טוב להירגע ומהר. אז ככה, לפני איזו תקופה ביצעתי החלטה יזומה לצאת מהתחום. אמרתי לעצמי שאין לי כ"כ טעם לעשות מעצמי סמרטוט של המקצוע רק כדי שהעצם של האגו תתרצה כל פעם מחדש, ועוד פעם ועד פעם.... למה לי ? זה ממש מעייף וחסר טעם. ויתרתי... יצאתי לעולם הגדול, חיפשתי עבודה "נורמאלית", ויתרתי על על כל מה שחלמתי עליו (ראה גבר\ראי בובה, לינק !) http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=596&a=31302&c=3934&sc=0&ssc=0 ויצאתי לדרכי. עד עכשיו, די נהנניתי. הצלחתי להשיג בערך כל מה שאני רוצה, כולל השלמה עם האגו. ואני מתקדם לי בשלווה לעבר התחלת התואר שלי, ולא שהתואר זה דבר כזה נכסף, אבל הלימודים כן, מה זה משנה בעצם... נמשיך. היום בבוקר אני מקבל את הלוז שלי כרגיל במייל. והפלא ופלא, בשעה 10 בבקר אני אצל אחד מהקודקודים הכי בכירים בענף, כדי לתקן לו איזה בעייה. ובנוסף אני אני אמור לשבת איתו שעה כדי להדריך אותו על משהו. (אני סוג של טכנאי מחשבים). אז למה, למה לעזזל אני מתרגש מהרעיון של לשבת לו במשרד פתאום ? יכול להיות שעבדתי על עצמי ? האמת שלא ממש נראה לי... יכול להיות שאלו סתם סתם שיירים של התלהבות מפעם. אפילו לרגע שאלתי את עצמי אם אני זוכר איפה התיק עבודות שלי זרוק. האמת... שיש מצב שעבדתי על עצמי. ואם כן אני מוריד את הכובע, לעצמי ז"א. כי לא כל אחד מצליח לעבוד עלי. מצד שני... אני ממש לא רואה את עצמי חוזר לשום משרת קופי בחיים שלי, זוהרת ונוצצת ככל שתהייה, היא לא תהייה באמת מה שאני רוצה. אז למה ההתרגשות בעצם ? (כן, אני יודע, אני נשמע כמו גרופית של שי גבסו) טוב, זה מתחיל להרגיש כמו קבוצת תמיכה... שמח חג ! - רות סוף -
