חשבון נפש תקופתי
מחר, ה-26 לחודש. מחר, לפני ששה חדשים החזקתי בידי את כתב הגט המקופל שנכתב בדקדקנות בכתב יד תנ"כי ובשפה לא ממש ברורה, לנו ההדיוטות... ממש לפני ששה חדשים הודעתי לכל לובשי-השחורים: "זה הגט שלי", למרות שמיד אחר כך החזרתי להם אותו... אני, שתמיד זוכרת את תאריכי ימי ההולדת של כולם, זוכרת עכשיו תאריך חדש.... של תחילת פרק חדש... מעין יום הולדת חדש... אז נכון שעדיין לא הצלחנו במכירת הדירה, ונכון שעדיין לא ברור לי היכן אגור ועד כמה ואיך אסתדר בבית משלי עם הילדים,- א ב ל.... למרות רגעי ה"לבד" ורגעי הבדידות, למרות הידיעה שזוהי רק ההתחלה ושבוודאי יהיו עוד רגעים קשים יותר... שלמה באופן מוחלט, ללא צל של פקפוק, בהחלטה. ועם ההשלמה הזאת,- רק השמיים הם הגבול. מנסה לעשות "ספירת מלאי" עצמית מעין חשבון נפש: על הדברים שדכאו לי בשנות נשואי, כל אותן אהבות קטנות שהיו לי, וחשבתי שכבר לא יהיו.... אהבתי לקריאה, לכתיבה, למחשב, למחשבות ..... לצחוק עם אחרים, לדבר... את כולן התחלתי אט אט לשקם. ופתאום מקבלת תגובות חיוביות, ממי שהכירו אותי בימים שלפני, ש"הנה היא חזרה לנו"... חזרתי לאהבותי בלי שיעצרו אותי, בלי להרגיש שהן מפריעות למישהו, בלי צורך לוותר על העצמיות... ובלי להרגיש כל הזמן שאני עושה טעות. אפילו עברתי בליינד-דייט או שניים, ומתנסה ב"מעין קשר" כחדשיים. בנקודה זו של הזמן אני מרגישה שבלעדיכם, הדברים היו קשים יותר. אז, רוצה להודות לכם מכל הלב על שתופכם בחיי, ברגעי האור והכאב, על שנתתם לי לעזור ולהיעזר... ומשוכנעת שרגעי הצער והמשבר יעברו על כל אחד פה בקלות יותר עם התמיכה והעזרה שלכם, חברי לפורום.
מחר, ה-26 לחודש. מחר, לפני ששה חדשים החזקתי בידי את כתב הגט המקופל שנכתב בדקדקנות בכתב יד תנ"כי ובשפה לא ממש ברורה, לנו ההדיוטות... ממש לפני ששה חדשים הודעתי לכל לובשי-השחורים: "זה הגט שלי", למרות שמיד אחר כך החזרתי להם אותו... אני, שתמיד זוכרת את תאריכי ימי ההולדת של כולם, זוכרת עכשיו תאריך חדש.... של תחילת פרק חדש... מעין יום הולדת חדש... אז נכון שעדיין לא הצלחנו במכירת הדירה, ונכון שעדיין לא ברור לי היכן אגור ועד כמה ואיך אסתדר בבית משלי עם הילדים,- א ב ל.... למרות רגעי ה"לבד" ורגעי הבדידות, למרות הידיעה שזוהי רק ההתחלה ושבוודאי יהיו עוד רגעים קשים יותר... שלמה באופן מוחלט, ללא צל של פקפוק, בהחלטה. ועם ההשלמה הזאת,- רק השמיים הם הגבול. מנסה לעשות "ספירת מלאי" עצמית מעין חשבון נפש: על הדברים שדכאו לי בשנות נשואי, כל אותן אהבות קטנות שהיו לי, וחשבתי שכבר לא יהיו.... אהבתי לקריאה, לכתיבה, למחשב, למחשבות ..... לצחוק עם אחרים, לדבר... את כולן התחלתי אט אט לשקם. ופתאום מקבלת תגובות חיוביות, ממי שהכירו אותי בימים שלפני, ש"הנה היא חזרה לנו"... חזרתי לאהבותי בלי שיעצרו אותי, בלי להרגיש שהן מפריעות למישהו, בלי צורך לוותר על העצמיות... ובלי להרגיש כל הזמן שאני עושה טעות. אפילו עברתי בליינד-דייט או שניים, ומתנסה ב"מעין קשר" כחדשיים. בנקודה זו של הזמן אני מרגישה שבלעדיכם, הדברים היו קשים יותר. אז, רוצה להודות לכם מכל הלב על שתופכם בחיי, ברגעי האור והכאב, על שנתתם לי לעזור ולהיעזר... ומשוכנעת שרגעי הצער והמשבר יעברו על כל אחד פה בקלות יותר עם התמיכה והעזרה שלכם, חברי לפורום.