חשבון הנפש האולימפי של גילי לוסטיג פורסם ב"7 ימים" הסופ"ש

trilliane

Active member
מנהל
חשבון הנפש האולימפי של גילי לוסטיג פורסם ב"7 ימים" הסופ"ש

ובאופן תמציתי יותר גם כאן:
http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4845989,00.html

הפסקה שמסיימת את הריאיון בעיתון היא דווקא זו שפותחת את המסקנות בקישור (תודה שחסכו לי הקלדה):
"אנחנו לא פוסלים להביא ספורטאים מבחוץ", אמר מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג. "במדינות אחרות זה קורה, זה חלק מהמשחק העולמי. אחת המסקנות תהיה חיפוש ספורטאים יהודים, בעיקר בדרום וצפון אמריקה או בחבר המדינות לשעבר, כדי לבנות עוד דור שיעשה עלייה וייצג אותנו בכבוד".

אני מקווה שהמטרה אינה "קניית מדליות" כי זה לא מה שבאמת יקדם את הספורט בישראל. אם יש יהודים שהתאהבו בישראל ורוצים לבוא לחיות כאן (עד כמה שהמקצוע מאפשר להם...
) ולייצג את המדינה – בשמחה; אני גאה מאוד בספורטאים כמו דונלד סטנפורד או חיה מיננקו. אבל זו לא באמת הדרך לקדם את הספורט בישראל, וזה אף פעם לא כמו לראות ספורטאי שנולד וגדל כאן והוא תוצר של הספורט הישראלי (כמו בג'ודו או בשיט) ולא מישהו שגודל במדינה אחרת ואנחנו רק קוטפים את הפירות.

עדיף שייבאו מאמנים טובים וישקיעו במתקנים ובחינוך מילדות כדי שיצמח כאן דור שלם ולא לייבא כוכב מוכן. להביא ספורטאים מפה ומשם רק כדי שיתחרו בדגל ישראל זה לא זה. אולי יביא לנו גמרים או אפילו מדליות, אבל זו לא המטרה, זו התוצאה של הגשמת המטרה: עשייה ספורטיבית ברמה גבוהה בישראל.

רון קופמן סיכם באולפן חדשות הספורט ששודר לפני טקס הנעילה ואמר דברים נכוחים. הסכמתי עם מרביתם (חשבון נפש לשחייה, עבודה מושקעת בנבחרות כמו בג'ודו, טיפוח מצטיינים, השקעה עתידית בענפים שישראל יכולה להצליח בהם כמו כדורעף חופים ועוד) אבל פחות עם טענתו שמתפזרים יותר מדי לרוחב. ברור שברמת נבחרת הגיוני להשקיע ולטפח בענפים שבהם ישראל מראה יתרון מזה זמן – ג'ודו, שיט, התעמלות אמנותית. אבל אין כל פסול בעזרה גם לספורטאים מצטיינים בענפים אחרים, גם אם הם לבד. ייתכן שבעקבותיהם יבואו עוד.

בעיקר אני חושבת שראוי להשקיע בענפים כמו שחייה, אתלטיקה והתעמלות מכשירים שהם הענפים הקלאסיים המובילים באולימפיאדה והצפייה בהם מעוררת עניין, התלהבות והשראה. למרבה הצער אלה ענפים שבהם ישראל חלשה מאוד, למעט הבלחות בודדות פה ושם. אלה גם ענפים שבהם ההשקעה בציוד לא היסטרית (איצטדיון / אולם התעמלות / ברכת שחייה) וקיימים מתקנים ברחבי הארץ (גם אם בכמות וברמה לא גבוהות דיין).

בעיקר לא ברור לי איך דווקא במדינה כמו שלנו שבה כבר נוצרת מסורת של תחרויות עממיות רבות משתתפים כמו מרתון, טריאטלון, שחייה במים פתוחים וכיו"ב אין כמעט ייצוג באולימפיאדה. ברור שבתחרות עממית רוב המשתתפים אינם ברמה אולימפית, אבל דווקא כשיש בסיס רחב לפירמידה הייתי מצפה ליותר ספורטאים מצטיינים ברמה כזאת, וגם שאלה שכבר מגיעים למרתון יסיימו במקומות גבוהים יותר. יש לי תחושה של פספוס.
 

shahars10

New member
מסכים עם רוב מה שכתבת

אבל אני חושב שיהיה באמת נכון לחדד ענפים מסויימים. מה שקורה אצלנו (כנראה), הוא שאנחנו מנסים להיות טובים בהכל, ואז יוצא שאנחנו לא מצטיינים כמעט בכלום. אין לנו לדעתי מספיק משאבים בשביל להצליח בכל הענפים. כל זה כמובן לא אומר להזניח ספורטאים מצטיינים בענפים אחרים, אם יהיו כאלה.
 

trilliane

Active member
מנהל
מנסים להיות טובים בהכול?
נו...

הלוואי שזה היה אפילו חצי נכון. אין ספק שאין די משאבים כדי להצליח בכל הענפים, אבל בד"כ בענפים השוליים יותר יש לנו ספורטאי או שניים שהם המקרים החריגים והלא מייצגים ולרוב הגיעו להישגים האלה במימון עצמי ולא בתמיכת המדינה... (או שהתמיכה ניתנה בסופו של דבר בדיעבד, לקראת האולימפיאדה) כך שגם קשה לטעון שיש כאן באמת "פיזור".
 

aaa123

Member
קראתי ואני לא מסכים עם הטענה שצריך להקשיח את הקריטריונים

לפחות לא את הקריטריונים ההישגים.

לא רואה איזה נזק גורמים לנו ספורטאים שסיימו בחצי התחתון,ולדעתי היה צריך לשתף גם את דלילה חתואל.

מה שאפשר לעשות זה שיהיו בנוסף קריטריונים לא השגים של משמעת ואימונים כדי שלא יקרה מצב שספורטאי יזלזל באימונים אחרי שהשיג את שלו והגיע לאולימפיאדה.

צריך לבחור אחראים על הנבחרת שיוכלו לנפות ספורטאים לפני האולימפיאדה אחרי שהשיגו את הקריטריון בגלל חוסר משמעת וזלזול באימונים כמו שקרה בעבר עם ורד בורוחובסקי כמו שאפילו היא הודתה(ואני משער שגם עם חלק מהספורטאים האחרים).

ציטוט:
"לא הרגיז אותך שהוא אמר אחרי המשחה לתקשורת שלא התאמנת מספיק?
"הוא צודק לגמרי. הוא חייב להגיד את האמת, אחרת יאשימו אותו, וזו לא אשמתו, זו אשמתי".


[URL]http://www.nrg.co.il/online/3/ART/802/590.html[/URL]
 

trilliane

Active member
מנהל
אני מסכימה בגדול, אם כי אני כן חושבת שיש דרישות לגיטימיות

למשל לגיטימי שלא שלחו את מטילת הכידון מרגריטה דורוז'ון, כי היא נפצעה בשנה האחרונה וכבר לא מסוגלת אפילו לשחזר את הקריטריון שלה. במקרה כזה אין טעם לשלוח ספורטאי שטרם החלים מפציעה ולא חזר לכושר סביר (ונתנו לה כמה וכמה הזדמנויות והיא נכשלה בכולן).
&nbsp
במקרה של חתואל שוכנעתי שהדרישות ממנה היו לגיטימיות (היא לא ממש הוכיחה את עצמה בשנה האחרונה), אם כי אין לי התנגדות מיוחדת לשליחתה, אני די על הגדר.
&nbsp
בשורה התחתונה, מבחינתי אפשר לשלוח כל ספורטאי שעומד בקריטריון האולימפי (גם אם הוא יחסית בתחתית) אלא במקרים שבהם באמת אין טעם.
 

aaa123

Member
אני מסכים שלגיטימי לא לשלוח ספורטאי פצוע שאפילו לא ברמה

של קריטריון אולימפי כך שבמקרה של מרגריטה אני מסכים.
 

shahars10

New member
אני חושב שאתה טועה לגמרי במקרה של ורד בורוכובסקי

חוסר משמעת וזלזול באימונים הם ממש לא ורד בורוכובסקי. מדובר במישהי שנתנה הכל לשחיה, ואיכשהו בשנת 2004 הדברים לא הסתדרו, כמו שקורה אצל כל אחד לפעמים. לדעתי אם היא ראתה שהיא לא שוחה מספיק טוב היא היתה צריכה לוותר מרצונה על אולימפיאדת אתונה. כנראה שהיה לה מה שנקרא "wishful thinking"' ובסופו של דבר היא פגעה בעצמה בהשתתפות הלא מוצלחת שלה. בכל מקרה, אלה מים שמזמן עברו מתחת לגשר.
 

aaa123

Member
הסתמכתי על דבריה שלה

ואני מתייחס לתקופה אחרי שהיא קבעה את הקריטריון האולימפי.
לא טוען שהיא לא עבדה קשה קודם כדי להשיג את הקריטריון האולימפי אבל היא עצמה הודתה בזה שהיא לא התאמנה מספיק בהנחה שאין טעות בלינק שנתתי(בכוונה חיפשתי לינק כדי להיות בטוח שזכרוני לא מטעה אותי).
&nbsp
אני מסכים שהיא היתה צריכה לוותר על ההשתתפות במקרה שראתה שיש ירידה משמעותית ברמה שלה בלי קשר לסיבה,ופציעה או מתיחת שריר גם יכולה להיות סיבה לירידה ברמה.
 

DRORIKO8

New member
אני ממש נגד הרעיון של לייבא ספורטאים מחו"ל

יש הבדל בין נבחרת לאומית לקבוצה בבעלות פרטית. בנבחרת לאומית ,כשמה כן היא, הדבר החשוב ביותר הוא הלאומיות,זה בעצם הסלע שעליה היא נשענת, הרבה לפני הישגים ומדליות ושאר ירקות.
אני מנסה לדמיין מחזה של ספורטאי בריטי שהגיע לכאן ממניעים אינטרסנטים עומד על הפודיום למשמע ההמנון ורק מחכה שהוא יגמר כבר. לא רק שהמחזה הזה לא ירגש אותי(ואת שאר הישראלים) הוא גם יהיה אבסורדי עד כדי גיחוך. או בקיצור-במשלחת ישראלית צריכים להיות ישראלים,לא שכירי חרב. ולא,לא אכפת לי שבמדינות אחרות עושים את זה, אני מעדיף לקחת מהמדינות האלה דברים אחרים-מקצוענות למשל.
 

trilliane

Active member
מנהל
לשם שינוי אני מסכימה איתך... אלא אם הם באמת רוצים לעלות

לישראל, לחיות כאן (מעבר לאימונים, כמובן), לייצג את המדינה ולייסד כאן המשכיות שתרים את הענף שלהם, ליצור דור חדש של ספורטאים שילכו בעקבותיהם, להיות יריבי אימון ובהמשך אולי גם מאמנים וכו'... בקיצור, שזו תהיה זריקת עידוד להתחלה של עתיד ישראלי ולא רק פלסטר זמני או מדליות קנויות.
 
למעלה