חרדת זרים בעקבות הגן?

חרדת זרים בעקבות הגן?

יש לי שאלה לגבי נעה. למי שלא זוכר השבוע נעה ויובל התחילו ללכת לגן בהדרגה (כל יום שעה-שעתיים, אתמול לראשונה נשארו כל היום). יובל מגיב כצפוי, בוכה כשאנחנו באים ואני הולכת, בוכה כשאני חוזרת, ופרט לזה הכל בסדר. נעה הגיבה מצויין לשינוי - לא בוכה, משחקת יפה כל היום, וגם כשאני באה היא מראה לי מרחוק איך היא משחקת במשהו ורק אז באה להתפנק אצל אמא. ודווקא אצלה, השבוע יש שינוי בולט מאד של חרדה מזרים. לא ההיצמדות הרגילה לאמא ולמטפלים מוכרים בכלל, אלא יותר מזה. היא בוכה בהיסטריה מכל פרצוף חדש בסביבה (וזאת ילדה שהיתה מאד חברותית יחסית, חייכה ועשתה פרצופים חמודים גם לזרים). ביום הראשון שנשארו לבד בגן זה היה מאיש זקן שהם פגשו בטיול. ביום השני זה היה בגלל הגננת של הגן השני שנכנסה לרגע. ביום השלישי זה היה בגלל אמא שנכנסה לאסוף ילד אחר, ויחד איתה נכנס ילד בן 4 והבהיל את נעה. אז חשבתי שזה רק בגן כשאני לא נמצאת, אבל זה נמשך כל סוף השבוע - עם סבא וסבתא שלי שהיא ראתה פעם אחרונה לפני שבועיים, עם בן דוד שני שלה (בן 4) שגם אותו היא כבר ראתה כמה פעמים. מישהו מכיר תופעה כזאת? האם זה יחלוף כשהיא תסתגל לגן?
 

טל של 4

New member
טבעי, ועובר....

ללא ספק שינויים קיצוניים יכולים להשפיע ולעורר חרדות. ללא ספק זה עובר. אני טוענת שחרדת זרים זה שלב חשוב, שמוכיח שהם נעשים חכמים ומתחילים להבין את עולמינו ועולמם טוב יותר. בנתיים תחזיקי מעמד
 
מקפיצה למשמרת בוקר

ולטל - חרדת זרים זה שלב שהיא כבר התחילה מזמן, ויובל עוד יותר, אבל היא מאד הקצינה את העניין השבוע - עם קשר ברור לגן (ויובל דוקא לא עושה שטויות כאלה).
 

*שיר

New member
אני חושבת

שגם אצלנו היתה קצת חרדת זרים בהתחלה, אבל אני לא בטוחה שזה בגלל הגן ולא מעזיבת המטפלת או המקום החדש. בכל אופן, גם היום, הם מאוד כרוכים אחרינו, אבל בדר"כ כבר לא עושים סצינות כשהם רואים אנשים חדשים (אלא אם הם חושבים שזה אומר שאנחנו הולכים). הכי מצחיק זה שהם לא מוכנים להשאר לבד עם ההורים שלי, אבל כשההורים שלי נוסעים, הם בוכים!!!
 

oshkvarek

New member
לא מכירה את התופעה אבל

מסכימה עם טל - חרדת זרים נובעת מחוכמה כי זו תופעה "שרדנית" (ופלא שדווקא אצל הבת יש תכונה "שרדנית"?) וזה דבר שנאמר לי על ידי אנשי מקצוע בתחום החינוך. ומן הסתם זה נובע מהשינוי שחל אצלה והיא צריכה להיות דרוכה ויותר ועל המשמר. מן הסתם ברגע שהיא תתרגל לשהיה בגן, יהיה לה אמון בגן ובטחון בכך שאת באה לקחת אותה בחזרה הביתה, זה יתמתן.
 

שרון123

New member
לדעתי זה קשור לגן

כבר סיפרתי כאן על הגיאצ'וקון, שניראה היה שהסתגל מאד בקלות לגן, מהרגע הראשון, טוב לו שם, והוא שמח וטוב לב. אבל מהלילה הראשון היה לו נורא קשה להרדם, כל ערב כמה פעמים של בכי עצוב נורא, אמא נכנסת לחבק, גיא נירגע, אמא שמה במיטה, ואז אחרי כמה דקות שוב בכי. הכניסה לגן זה מהלך מאד קשה בשבלם. לדעתי, יש מי שמחצין את הקושי בצורה ברורה בפרידות, ובקבלה של אמא בצהריים, ויש מי שמוציא את זה בדרכים אחרות. לנו לקח בערך חודשיים עד שגיאצ'וק נירגע בלילה. צריך המון סבלנות בתקופה הזאת של הכניסה לגן. אני חושבת שגם תופעות שלא ניראות קשורות, מקורן בתהליך המאד לא פשוט שהם עוברים. אבל כמו שכבר כתבו, זה טבעי, וזה יעבור.
 
למעלה