נראה לי שאנחנו די מסכימים
הרי כתבתי שזה רק אחד השיקולים. אחד מיני רבים. את אומרת שבשבילך זה בכלל לא שיקול. ואני אומר לך שכבר הייתי במקום הזה. הייתי עם מכוערת. היא היתה חביבה, נחמדה, חרמנית, אינטליגנטית - כל מה שאני מחפש. רק מה, שכשחלף הזמן הענין הזה התחיל לכרסם בי. אני מודה ואפילו קצת מתביש בזה, כי זה נשמע כל כך רדוד. ומצד שני, אני לא יכול להתכחש למה שאני מרגיש. ועם יד על הלב, בין דובי גל לאריק איינשטיין, רוב הנשים היו יודעות לאיזה כיוון ללכת. כמו בכל מדד, יש גבולות. יש ספים שלא מוכנים להסכין עם מעברם. אני זוכר למשל את חצויה כותבת פה, ממש בפורום הזה, שהיא רוצה גם וגם וגם. שיהיה מצחיק, שיהיה שנון, וכו', ושימי לב - גם שיהיה גבוה. וכולם הריעו לה. היא במצב שהיא יכולה לבחור. מגיע לה. וכו'. ואחרות כתבו שהן לא מתפשרות על פחות מ- 18 ס"מ. וגם הריעו להן. אז למה לאשה מותר לדרוש ולגבר אסור לדרוש? ויכול להיות שסט השיקולים של הגבר שונה מזה של האשה - זה די סביר.