חצי לא נורמלית?
מכיוון שכאן זה פורום וידויים, החלטתי לשפוך קצת את מה שיושב לי על הלב. אמא שלי נישאה לחולה נפש. ככה היא מגדירה אותו. כשהם התגרשו הייתי צעירה מדי בשביל לזכור את המעשים שלו או את האיומים שלו. אבל אני לא אשכח למשל את איך שהוא הכניס את אמא שלי לכלא כשהיא הייתה חפת פשע, כשהייתי בכתה א`. האשמה הייתה שלא רצינו ללכת איתו... (אני ואחותי.) בכל מקרה, אף פעם לא הבנתי לעומק את הסיפור בינהם. כל פעם שאני שואלת את אמא שלי היא כל כך לא רוצה לדבר על זה וכל כך לא רוצה להיזכר בזה, שהיא לא מספרת לי כלום. ככה שחסרים לי הרבה פרטים בקשר לזה... וגם המון דברים בקשר לזה היו מאוד מעניינים אותי. למה הם התחתנו בכלל? היא בכלל אהבה אותו? ובפרטי פרטים, איזה דברים בדיוק הוא עשה? היא סיפרה לי רק חלק מהדברים, למשל, על איך הוא איים על החיים שלנו ואיך שהוא התנהג אליה כמו אל זבל. העניין הוא שהיום הנושא עלה. היא רק אמרה לי שהיו לו כל מיני דעות מטורפות ומשונות וסוטות ומטומטמות. היא הייתה מאוד עצורה היום כשהיא דיברה על זה, דברים עמדו לה על קצה הלשון וסירבו לצאת. ``מה? תגידי מה הוא עשה... מה זה כבר יכול להיות?..`` ניסיתי לשווא לברר... היא לא הסכימה לגלות לי והתחלתי טיפה לפחד בשלב הזה.... לפחד ממי שאני. כי אני חלק ממנו. אני אפילו מתביישת ולא יכולה לשאול אותה אם יכול להיות שתכונות שלו הועברו אלי, כי אני אפילו לא יודעת איזה תכונות מוזרות היו לו. אני יודעת שהוא היה מין חולה נפש. אז גם אני חצי חולת נפש? הרי אני חצי ממנו. זאת עובדה. ובכלל לפעמים אני חושבת על זה שבכלל לא הייתי צריכה להיות כאן, כי אמא שלי לא הייתה צריכה לפגוש אותו, זאת הטעות הכי גדולה של החיים שלה, ויחד עם העובדה הזאת, גם אני לא הייתי צריכה להיות כאן. ואם אני כבר כאן, זה מתוך סבל. אמא שלי רק סבלה במהלך ההיכרות שלה עם (האיש שלא ראוי לכינוי) אבא שלי. הוא התייחס אליה כמו אל זבל. הוא מנסה עד היום להרוס לנו את החיים. הייתה לי מורה שלימדה אותי בכתה א`, שממש אין לי מושג מה הוא אמר לה בטלפון, אבל כל תקופת היסודי שלי, שנה אחרי שנה, היא תמיד הסתכלה עליי במסדרון כאילו שאני חולת נפש. אני רק יודעת שהוא אמר למורות שלי שאני צריכה פסיכולוג או משהו כזה... כמו שאמרתי, הוא תמיד ניסה לפגוע בנו בכל מיני דרכים, ולקחת אותנו מאמא שלנו בכוח. טוב, זה הכל לבינתיים, אני אפשסיק עכשיו. אני מרגישה הקלה בגלל ההשתפכות הזאת, הייתי צריכה לכתוב את זה איפה שהוא... אני רק מקווה שזה בסדר שכתבתי את זה... שהוצאתי החוצה את הדברים האולי מדי פרטיים האלו... בזה אני עדיין לא בטוחה.
מכיוון שכאן זה פורום וידויים, החלטתי לשפוך קצת את מה שיושב לי על הלב. אמא שלי נישאה לחולה נפש. ככה היא מגדירה אותו. כשהם התגרשו הייתי צעירה מדי בשביל לזכור את המעשים שלו או את האיומים שלו. אבל אני לא אשכח למשל את איך שהוא הכניס את אמא שלי לכלא כשהיא הייתה חפת פשע, כשהייתי בכתה א`. האשמה הייתה שלא רצינו ללכת איתו... (אני ואחותי.) בכל מקרה, אף פעם לא הבנתי לעומק את הסיפור בינהם. כל פעם שאני שואלת את אמא שלי היא כל כך לא רוצה לדבר על זה וכל כך לא רוצה להיזכר בזה, שהיא לא מספרת לי כלום. ככה שחסרים לי הרבה פרטים בקשר לזה... וגם המון דברים בקשר לזה היו מאוד מעניינים אותי. למה הם התחתנו בכלל? היא בכלל אהבה אותו? ובפרטי פרטים, איזה דברים בדיוק הוא עשה? היא סיפרה לי רק חלק מהדברים, למשל, על איך הוא איים על החיים שלנו ואיך שהוא התנהג אליה כמו אל זבל. העניין הוא שהיום הנושא עלה. היא רק אמרה לי שהיו לו כל מיני דעות מטורפות ומשונות וסוטות ומטומטמות. היא הייתה מאוד עצורה היום כשהיא דיברה על זה, דברים עמדו לה על קצה הלשון וסירבו לצאת. ``מה? תגידי מה הוא עשה... מה זה כבר יכול להיות?..`` ניסיתי לשווא לברר... היא לא הסכימה לגלות לי והתחלתי טיפה לפחד בשלב הזה.... לפחד ממי שאני. כי אני חלק ממנו. אני אפילו מתביישת ולא יכולה לשאול אותה אם יכול להיות שתכונות שלו הועברו אלי, כי אני אפילו לא יודעת איזה תכונות מוזרות היו לו. אני יודעת שהוא היה מין חולה נפש. אז גם אני חצי חולת נפש? הרי אני חצי ממנו. זאת עובדה. ובכלל לפעמים אני חושבת על זה שבכלל לא הייתי צריכה להיות כאן, כי אמא שלי לא הייתה צריכה לפגוש אותו, זאת הטעות הכי גדולה של החיים שלה, ויחד עם העובדה הזאת, גם אני לא הייתי צריכה להיות כאן. ואם אני כבר כאן, זה מתוך סבל. אמא שלי רק סבלה במהלך ההיכרות שלה עם (האיש שלא ראוי לכינוי) אבא שלי. הוא התייחס אליה כמו אל זבל. הוא מנסה עד היום להרוס לנו את החיים. הייתה לי מורה שלימדה אותי בכתה א`, שממש אין לי מושג מה הוא אמר לה בטלפון, אבל כל תקופת היסודי שלי, שנה אחרי שנה, היא תמיד הסתכלה עליי במסדרון כאילו שאני חולת נפש. אני רק יודעת שהוא אמר למורות שלי שאני צריכה פסיכולוג או משהו כזה... כמו שאמרתי, הוא תמיד ניסה לפגוע בנו בכל מיני דרכים, ולקחת אותנו מאמא שלנו בכוח. טוב, זה הכל לבינתיים, אני אפשסיק עכשיו. אני מרגישה הקלה בגלל ההשתפכות הזאת, הייתי צריכה לכתוב את זה איפה שהוא... אני רק מקווה שזה בסדר שכתבתי את זה... שהוצאתי החוצה את הדברים האולי מדי פרטיים האלו... בזה אני עדיין לא בטוחה.