חמוץ מתוק חלק ב
...היינו קרובים מאד, הסטת קווצת שיער סוררת ממצחך הצידה. קרבת את שפתיך לשפתי, ברוך ובעדינות מפתיעה נצמדנו לנשיקה ארוכה, איטית ואוורירית כמו ענן של סוכר דביק מתוק.
המתיקות הזו ממכרת ומסוכנת, חשבתי ביני לבין עצמי, נהנית וגם חוששת לטעום את הלשון שלך, שמשתנה תוך כדי, פעם נכנעת ומתאימה את עצמה לפיתולי הלשון שלי, או מסתערת וממלאת את כל חלל הפה עד כדי הישתנקות, מכריזה על כיבוש טריטוריאלי.
אנחנו מתנתקים טיפה, אתה מישיר מבט, וספק אומר ספק שואל ׳את יודעת שאני שלך כבר מזמן, רק לקח לך זמן לא לפחד מזה׳
אני מהסה אותו עם אצבעי, ונצמדת אליו להמשך עירבוב לשונות, הפעם הטעם קצת חמצמץ.....
׳אני ואתה, זו חידה׳ אני עונה בהתחמקות. האם באמת ידעתי? מתי התחלתי להסתכל עליו באור הזה? אולי זה קרה כששערו התחיל להכסיף בצידי הרקות? עד אז הוא היה יותר מדיי בייבי-פייס..ושטותניק...או שזה היה כשנסענו ביחד לטיול משפחות בצפון, ושנינו טרחנו יחד, באינטימיות, על הכנת ארוחת הערב ואחריה על הדחת הכלים, כשכולם היו עסוקים?.... כך או כך, זה התחיל כנראה מזמן, אבל אף אחד מאיתנו לא העז לחשוב, שלא לדבר על לפעול בכיוון... ובכל זאת זה פתאום עלה כסערה אל פני השטח, ועכשיו אנחנו כאן, אצלו במשרד, נחבאים מהעולם, והולכים לאיטנו בנתיב שנקרא ׳בגידה׳.
׳רצית שנדבר, לא?׳ החזרתי אותנו למציאות.
׳כן...׳ אתה עונה מהורהר, ׳אבל לא מוצא את המילים, אני יכול להראות לך בגוף?׳
בעצם מה יש לומר? ששנינו נמשכים זה לזה? ששנינו אוהבים ומכבדים את בני הזוג שלנו, אבל לכל אחד יש איזה סדק, איזה מדרון חלקלק? שהמגע באותו הלילה שבו לראשונה כמעט ו׳חצינו את הקווים׳ נצרב בעורנו ושוב לא ירפה?
אפשר היה לומר את כל זאת, ועוד, אבל שתקנו.
הבטתי לתוך עיניו, וידעתי. ידעתי שהחברות שלנו חזקה, ותשמור עלינו. ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות, שהוא לעולם לא יפגע בי..... ידעתי גם שאני משחקת באש. וכשיש אש מישהו עלול לחטוף כוויה.....
ההיגיון שלי הלך והתערפל, ומגע ידיו בבשרי, שאחזו בי לחיבוק ארוך ונעו לכל אורך גופי, הצמידו אותו לשלו, וליטפו ומעכו.... המגע הזה החליש את כל אותות המצוקה, עד שדעכו וחדלו.
התכופפת לחלוץ את נעלי. ידיך טיילו במעלה רגלי, דרך פנים הירכיים שלי. נדחפות אל מתחת לחצאית, מקלפות מעליי בקלות את התחתון, ואחריו את החצאית. משם אל צווארי, ידיך ניגשו לשיערי האסוף, התירו אותו, פיזרו את שערותי סביב כתפי. עצרת לרגע להתבונן בתוצאה, אני ערומה בפלג גופי התחתון, שיערי פזור..... התחנה הבאה היא החולצה שלי שפרמת את כפתוריה באיטיות מכוונת, ואז עירסלת בידיך את שדיי שעדיין היו נתונים בחזיה. מעכת את שדיי תחת ידי הנגר הגסות שלך, שיחקת עם הפטמות דרך שכבת הבד הדקיקה של החזיה, וניסית לשלוף אותם מהחזייה, אך ללא הצלחה.
הרחקת לצדדים בעדינות את הכתפיות של החזיה, והמשכת במלאכת ההפשטה עד שרק מחרוזת לצווארי הקיפה את בשרי.
׳את המחרוזת אני עלול לקרוע׳, אמרת, ואני הסרתי אותה מצווארי עבורך. הנחת אותה בצד, בעדינות, על ערימת הבגדים שקילפת ממני. מבטך לא מש מפניי, מביע את אשר המילים לא יודעות. בגב ידך החלת מלטף את לחיי, מטשטש באצבעך דימעה קטנה שניקוה לה בקצה העין שלי.
אני שוכבת למחצה על הספה, ראשי על מסעד היד, רגלי מוטלות לצדדים, פשוקות מעט, ידי מטיילת לה במשעול הלח הנפתח בין ירכי, אתה מתנתק ונעמד, כדי להסיר מעליך את בגדיך.
אני מחדירה לתוכי אצבע, ומוציאה אותה לטיול סביב הדגדגן. ושוב, טובלת, ומקיפה, אתה מביט בי ערום, נשען בישבנך כנגד השולחן הגדול מולי, ואני בשלי, טובלת אצבע, מוציאה באיטיות, ובתנועה מעגלית סביב הנקודה.
מפליא אותי הרגע הזה. הראש שלי לא עסוק בלחשוב, ולנתח, אני צפה לי במימד אחר, מתבוננת לראשונה בגופך שניצב מולי חשוף, גלוי, ומענגת את עצמי בלי שמץ מבוכה, מתענגת על מבטך, שעוקב בדריכות אחרי התנועה, ובידך שמצטרפת אל ידי, וגם היא שולחת אצבע, פנימה, לטבילה חמה, יוצאת חזרה ומשלימה סיבוב או שניים.
...היינו קרובים מאד, הסטת קווצת שיער סוררת ממצחך הצידה. קרבת את שפתיך לשפתי, ברוך ובעדינות מפתיעה נצמדנו לנשיקה ארוכה, איטית ואוורירית כמו ענן של סוכר דביק מתוק.
המתיקות הזו ממכרת ומסוכנת, חשבתי ביני לבין עצמי, נהנית וגם חוששת לטעום את הלשון שלך, שמשתנה תוך כדי, פעם נכנעת ומתאימה את עצמה לפיתולי הלשון שלי, או מסתערת וממלאת את כל חלל הפה עד כדי הישתנקות, מכריזה על כיבוש טריטוריאלי.
אנחנו מתנתקים טיפה, אתה מישיר מבט, וספק אומר ספק שואל ׳את יודעת שאני שלך כבר מזמן, רק לקח לך זמן לא לפחד מזה׳
אני מהסה אותו עם אצבעי, ונצמדת אליו להמשך עירבוב לשונות, הפעם הטעם קצת חמצמץ.....
׳אני ואתה, זו חידה׳ אני עונה בהתחמקות. האם באמת ידעתי? מתי התחלתי להסתכל עליו באור הזה? אולי זה קרה כששערו התחיל להכסיף בצידי הרקות? עד אז הוא היה יותר מדיי בייבי-פייס..ושטותניק...או שזה היה כשנסענו ביחד לטיול משפחות בצפון, ושנינו טרחנו יחד, באינטימיות, על הכנת ארוחת הערב ואחריה על הדחת הכלים, כשכולם היו עסוקים?.... כך או כך, זה התחיל כנראה מזמן, אבל אף אחד מאיתנו לא העז לחשוב, שלא לדבר על לפעול בכיוון... ובכל זאת זה פתאום עלה כסערה אל פני השטח, ועכשיו אנחנו כאן, אצלו במשרד, נחבאים מהעולם, והולכים לאיטנו בנתיב שנקרא ׳בגידה׳.
׳רצית שנדבר, לא?׳ החזרתי אותנו למציאות.
׳כן...׳ אתה עונה מהורהר, ׳אבל לא מוצא את המילים, אני יכול להראות לך בגוף?׳
בעצם מה יש לומר? ששנינו נמשכים זה לזה? ששנינו אוהבים ומכבדים את בני הזוג שלנו, אבל לכל אחד יש איזה סדק, איזה מדרון חלקלק? שהמגע באותו הלילה שבו לראשונה כמעט ו׳חצינו את הקווים׳ נצרב בעורנו ושוב לא ירפה?
אפשר היה לומר את כל זאת, ועוד, אבל שתקנו.
הבטתי לתוך עיניו, וידעתי. ידעתי שהחברות שלנו חזקה, ותשמור עלינו. ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות, שהוא לעולם לא יפגע בי..... ידעתי גם שאני משחקת באש. וכשיש אש מישהו עלול לחטוף כוויה.....
ההיגיון שלי הלך והתערפל, ומגע ידיו בבשרי, שאחזו בי לחיבוק ארוך ונעו לכל אורך גופי, הצמידו אותו לשלו, וליטפו ומעכו.... המגע הזה החליש את כל אותות המצוקה, עד שדעכו וחדלו.
התכופפת לחלוץ את נעלי. ידיך טיילו במעלה רגלי, דרך פנים הירכיים שלי. נדחפות אל מתחת לחצאית, מקלפות מעליי בקלות את התחתון, ואחריו את החצאית. משם אל צווארי, ידיך ניגשו לשיערי האסוף, התירו אותו, פיזרו את שערותי סביב כתפי. עצרת לרגע להתבונן בתוצאה, אני ערומה בפלג גופי התחתון, שיערי פזור..... התחנה הבאה היא החולצה שלי שפרמת את כפתוריה באיטיות מכוונת, ואז עירסלת בידיך את שדיי שעדיין היו נתונים בחזיה. מעכת את שדיי תחת ידי הנגר הגסות שלך, שיחקת עם הפטמות דרך שכבת הבד הדקיקה של החזיה, וניסית לשלוף אותם מהחזייה, אך ללא הצלחה.
הרחקת לצדדים בעדינות את הכתפיות של החזיה, והמשכת במלאכת ההפשטה עד שרק מחרוזת לצווארי הקיפה את בשרי.
׳את המחרוזת אני עלול לקרוע׳, אמרת, ואני הסרתי אותה מצווארי עבורך. הנחת אותה בצד, בעדינות, על ערימת הבגדים שקילפת ממני. מבטך לא מש מפניי, מביע את אשר המילים לא יודעות. בגב ידך החלת מלטף את לחיי, מטשטש באצבעך דימעה קטנה שניקוה לה בקצה העין שלי.
אני שוכבת למחצה על הספה, ראשי על מסעד היד, רגלי מוטלות לצדדים, פשוקות מעט, ידי מטיילת לה במשעול הלח הנפתח בין ירכי, אתה מתנתק ונעמד, כדי להסיר מעליך את בגדיך.
אני מחדירה לתוכי אצבע, ומוציאה אותה לטיול סביב הדגדגן. ושוב, טובלת, ומקיפה, אתה מביט בי ערום, נשען בישבנך כנגד השולחן הגדול מולי, ואני בשלי, טובלת אצבע, מוציאה באיטיות, ובתנועה מעגלית סביב הנקודה.
מפליא אותי הרגע הזה. הראש שלי לא עסוק בלחשוב, ולנתח, אני צפה לי במימד אחר, מתבוננת לראשונה בגופך שניצב מולי חשוף, גלוי, ומענגת את עצמי בלי שמץ מבוכה, מתענגת על מבטך, שעוקב בדריכות אחרי התנועה, ובידך שמצטרפת אל ידי, וגם היא שולחת אצבע, פנימה, לטבילה חמה, יוצאת חזרה ומשלימה סיבוב או שניים.