חלק א'.
כל בוקר אני נכנסת לבית הספר, כהרגלי. רואה את מאות המתבגרים הללו.. כל הזמן חושבת לעצמי לקחת אליי אחד מהם, אולי ההוא שיושב בשולחן האחרון בכיתה, וללמד אותו כמה דברים חוץ מאנגלית. באחד הימים נכנסתי לכיתה, לבושה בחצאית השחורה עם השסע המרמז-אך-מכובד (כנאה למורה) והחולצה החצי שקופה המכופתרת ההיא. שערי האדמוני אסוף עם המקל היפני השחור ומגפיים שחורות. הכל היה רגיל באותו שיעור.. חוץ מהמבטים שלי איתו, שהצלבו יותר מהרגיל. שנתתי את עבודת הכיתה הקבועה לשיעור, התקדמתי לעברו, התכופפתי אליו ובזמן שאני רואה אותו מסתכל על החזה שלי שהציץ לחשתי לו בקול מתוק "תשאר פה אחרי השיעור.." הצילצול סוף סוף הושמע ולאט לאט היתה התרוקנה לגמרי. בעצם, כמעט.. האובייקט שלי נשאר. "אתה מנחש על מה אני רוצה לדבר איתך?" אמרתי בחיוך ערמומי קטן על שפתיי הבשרניות. "אני מנחש, המורה. אבל אני לא יודע אם הניחוש נכון." "אתה לא רוצה לספר לי על מה אתה חושב?" "אני רוצה" אמר בהיסוס.. הוא נישק אותי.. החוצפן. הפסקתי את הנשיקה, "מה אתה חושב שאתה עושה?!" הוא מת מבושה, אפילו לא יצא מהכיתה. "תוריד את החולצה!" הוא הופתע.. והוריד. כמו שחשבתי.. חלק, שרירי.. אבל עדיין של ילד. מדהים. הסתכלתי עליו והורתי לו להתיישב על "השולחן של המורה". הוא התחיל לפתוח לי את הכפתורים, החצוף.. נתתי לו סטירה. "עוד לא למדת שאתה תעשה רק מה שאני אומרת לך לעשות? אני המורה, אתה התלמיד!" הוא עזב.. וחייך. נתתי לו עוד סטירה. "לא מחייכים בשיעור הזה, אלא אם כן אני אומרת!" "כן המורה." השיב בצייתנות התחלתי לשרוט לו את החזה, ממשיכה לבטן. מקרבת את השפתיים שלי לשלו וכמעט מנשקת. הוא רעב לשפתיים שלי כל כך, שאני לא יכולה שלא להתעלל בו. הוצאתי אתץ הלשון המתוקה שלי וליקקתי את השפתיים שלו.. אני מרגישה שכל כולו רועד. הוא הולך לזיין את המורה לאנגלית..
כל בוקר אני נכנסת לבית הספר, כהרגלי. רואה את מאות המתבגרים הללו.. כל הזמן חושבת לעצמי לקחת אליי אחד מהם, אולי ההוא שיושב בשולחן האחרון בכיתה, וללמד אותו כמה דברים חוץ מאנגלית. באחד הימים נכנסתי לכיתה, לבושה בחצאית השחורה עם השסע המרמז-אך-מכובד (כנאה למורה) והחולצה החצי שקופה המכופתרת ההיא. שערי האדמוני אסוף עם המקל היפני השחור ומגפיים שחורות. הכל היה רגיל באותו שיעור.. חוץ מהמבטים שלי איתו, שהצלבו יותר מהרגיל. שנתתי את עבודת הכיתה הקבועה לשיעור, התקדמתי לעברו, התכופפתי אליו ובזמן שאני רואה אותו מסתכל על החזה שלי שהציץ לחשתי לו בקול מתוק "תשאר פה אחרי השיעור.." הצילצול סוף סוף הושמע ולאט לאט היתה התרוקנה לגמרי. בעצם, כמעט.. האובייקט שלי נשאר. "אתה מנחש על מה אני רוצה לדבר איתך?" אמרתי בחיוך ערמומי קטן על שפתיי הבשרניות. "אני מנחש, המורה. אבל אני לא יודע אם הניחוש נכון." "אתה לא רוצה לספר לי על מה אתה חושב?" "אני רוצה" אמר בהיסוס.. הוא נישק אותי.. החוצפן. הפסקתי את הנשיקה, "מה אתה חושב שאתה עושה?!" הוא מת מבושה, אפילו לא יצא מהכיתה. "תוריד את החולצה!" הוא הופתע.. והוריד. כמו שחשבתי.. חלק, שרירי.. אבל עדיין של ילד. מדהים. הסתכלתי עליו והורתי לו להתיישב על "השולחן של המורה". הוא התחיל לפתוח לי את הכפתורים, החצוף.. נתתי לו סטירה. "עוד לא למדת שאתה תעשה רק מה שאני אומרת לך לעשות? אני המורה, אתה התלמיד!" הוא עזב.. וחייך. נתתי לו עוד סטירה. "לא מחייכים בשיעור הזה, אלא אם כן אני אומרת!" "כן המורה." השיב בצייתנות התחלתי לשרוט לו את החזה, ממשיכה לבטן. מקרבת את השפתיים שלי לשלו וכמעט מנשקת. הוא רעב לשפתיים שלי כל כך, שאני לא יכולה שלא להתעלל בו. הוצאתי אתץ הלשון המתוקה שלי וליקקתי את השפתיים שלו.. אני מרגישה שכל כולו רועד. הוא הולך לזיין את המורה לאנגלית..