חלפה בדיוק שנה
מהיום הנוראי ההוא. שחזרתי הביתה אחה"צ בדיוק בשעה 18:25 ונסעתי ברחוב הראשי (ראשי במושג הישוב שלי) שמוביל לבית ופתאום ראיתי משהו ירוק לבן בזוית העיין. ושמעתי בום וצרחות ולחצתי על הברקסים בטרוף (לא זוכרת את סדר הארועים). אני לא אשכח את הרגע שיצאתי מהאוטו וראיתי אותה מוטלת על הכביש מאחור , דוממת, קטנה כזאת. מישהי צרחה היא מתה היא מתה. אחד הסיוטים הגדולים , התגשם. ומשום מה היה ברור לי שהיא מתה. רובוט שהשתלט עלי התקשר למד"א ובהנחיית המרכזנית התקרבתי לראות אם היא נושמת. היא היתה בת 9-10 בלונדינית, יפה . היה לה פנס כחול בעיין , רגל מרוסקת (ראיתי את העצמות בחוץ ) והחזה שלה עלה וירד. רק אז הבנתי שהיא חיה. ותוך שניות היא החלה לזוז ליבב ואז לבכות ולצרוח. ואז התחילו המון אנשים לבוא, אופנוען של מד"א היגיע והחל לטפל בה, ואח"כ אמבולנס. אמא שלה היגיעה( אני לא אשכח את הפנים שלה שהיא ממהרת מכיוון הבית ). אני התמוטטתי בצד. עדי ראיה סיפרו לי שהילדה רצה לתוך הכביש ממש על האוטו אחרי כדור (אני לא ראיתי לא אותה ולא את הכדור). היא פגעה בצד האוטו. ממש ניכנסה בו. הם אמרו לי שאני לא אשמה. עברה שנה. נ (הילדה מהתאונה שהיתה בת 10) מרגישה טוב וכמעט החלימה לחלוטין. הדרך היה קשה מאוד , מכה בראש, שבר בערובת העין, שבר פתוח ברגל ( עם ניתוח ופלטינות). אני רואה אותה הרבה, ובכל פעם מתכווצת לשם המחשבה מה יכול היה לקרות ושמחה כל כך לראות אותה מחייכת, הולכת ורצה. בריאה וחיה. אני בקשר רצוף ומתמיד עם אמא שלה, החל מיום לאחר התאונה ועד היום. ומקבלת דיווחים על מצבה. והיא בסדר. אני נוסעת אחרת היום, זהירה הרבה יותר. שום איחור לא יגרום לי למהר במקום שבו יש הולכי רגל. במקומות שיש בהם ילדים אני זהירה פי מליון. סעו בזהירות.
מהיום הנוראי ההוא. שחזרתי הביתה אחה"צ בדיוק בשעה 18:25 ונסעתי ברחוב הראשי (ראשי במושג הישוב שלי) שמוביל לבית ופתאום ראיתי משהו ירוק לבן בזוית העיין. ושמעתי בום וצרחות ולחצתי על הברקסים בטרוף (לא זוכרת את סדר הארועים). אני לא אשכח את הרגע שיצאתי מהאוטו וראיתי אותה מוטלת על הכביש מאחור , דוממת, קטנה כזאת. מישהי צרחה היא מתה היא מתה. אחד הסיוטים הגדולים , התגשם. ומשום מה היה ברור לי שהיא מתה. רובוט שהשתלט עלי התקשר למד"א ובהנחיית המרכזנית התקרבתי לראות אם היא נושמת. היא היתה בת 9-10 בלונדינית, יפה . היה לה פנס כחול בעיין , רגל מרוסקת (ראיתי את העצמות בחוץ ) והחזה שלה עלה וירד. רק אז הבנתי שהיא חיה. ותוך שניות היא החלה לזוז ליבב ואז לבכות ולצרוח. ואז התחילו המון אנשים לבוא, אופנוען של מד"א היגיע והחל לטפל בה, ואח"כ אמבולנס. אמא שלה היגיעה( אני לא אשכח את הפנים שלה שהיא ממהרת מכיוון הבית ). אני התמוטטתי בצד. עדי ראיה סיפרו לי שהילדה רצה לתוך הכביש ממש על האוטו אחרי כדור (אני לא ראיתי לא אותה ולא את הכדור). היא פגעה בצד האוטו. ממש ניכנסה בו. הם אמרו לי שאני לא אשמה. עברה שנה. נ (הילדה מהתאונה שהיתה בת 10) מרגישה טוב וכמעט החלימה לחלוטין. הדרך היה קשה מאוד , מכה בראש, שבר בערובת העין, שבר פתוח ברגל ( עם ניתוח ופלטינות). אני רואה אותה הרבה, ובכל פעם מתכווצת לשם המחשבה מה יכול היה לקרות ושמחה כל כך לראות אותה מחייכת, הולכת ורצה. בריאה וחיה. אני בקשר רצוף ומתמיד עם אמא שלה, החל מיום לאחר התאונה ועד היום. ומקבלת דיווחים על מצבה. והיא בסדר. אני נוסעת אחרת היום, זהירה הרבה יותר. שום איחור לא יגרום לי למהר במקום שבו יש הולכי רגל. במקומות שיש בהם ילדים אני זהירה פי מליון. סעו בזהירות.
