חלום צלול מלא.
שלום. חלמתי חלום צלול מלא בחדרי. ההודעה הזו אינה עוסקת בחלום עצמו אלא בהשגתו. התעוררתי בערך בשתים עשרה בצהריים. כל היום התרכזתי בדריסת מחשבות נודדות לטובת מודעות. כל פעם שמחשבתי נדדה, נגעתי במשהו או שיניתי משהו בסביבה. לדוגמה, נגיד פתאום חשבתי על הפורום, אז בעטתי בבדל סיגריה שראיתי או נגעתי בעמוד חשמל. העיקר היה להשתמש בחושיי ולראות, לגעת, לשמוע את הסביבה. ככה, שעות על גבי שעות, דרסתי כל מחשבה נודדת. כל זכרון שצץ, כל דמיון שעלה, כל מחשבה שאינה צפויה. כך המשכתי להיות מודע לסביבתי במשך היום עד שהגעתי הביתה בערך בשש בערב. המשכתי לדרוס כל מחשבה נודדת עד ששמתי לב שאני צריך משהו ספציפי להתרכז בו כי אם אני נמצא בחדר אז לא מספיק להזיז את אותה הכוס כל רגע ימינה ושמאלה. אז פשוט לקחתי דף פוליו חלק, ובכל פעם שצצה לי מחשבה, חתכתי עם היד ריבוע קטן ושמתי בצד. תכננתי להתרכז בזה חצי שעה. מבלי לשים לב, כבר ערימה מכובדת של חתיכות נייר קטנות לידי ועברו ארבעים דקות. לא משנה כמה פעוטה היתה הנדידה, פשוט שמתי לב לזה וחתכתי עוד חתיכה. המטרה היתה לשמור על ראש נקי ומודעות לדף שמולי. לאחר שעה, ספרתי את חתיכות הנייר שהגיעו לתשעים ומשהו. בשלב הזה כבר לא הייתי ממוקד בנייר אלא רק בדריסת מחשבותיי. כלומר, לא הסתכלתי על הנייר והתמקדתי רק בו, אלא פשוט חתכתי ממנו חתיכה בכל פעם ששמתי לב למחשבה חדשה. זו כבר היתה התמקדותי -הדריסה. חשוב לציין. גם כאשר עלו לי רעיונות כלשהם בקשר למעשיי כמו למיין את החתיכות לערימות של חמש, פשוט חתכתי עוד חתיכה וסיימתי את המחשבה הנודדת הזו. גם עלה לי רעיון שיעזור לי לבחון את כיוון נדידת מחשבותיי. הרעיון היה לקחת דף ולכתוב נושאים: פורום, משפחה, זרים, מקומות וכו'. ואז בכל פעם שתצוץ מחשבה, אחתוך חתיכה מהנייר ואשים אותה במקום המתאים. כך שבסוף אדע לאן מחשבתי נודדת לרוב ואעבוד עם זה. זה נשמע לי רעיון יפה, אך פה הקץ'! זה מה שאנו כל הזמן עושים, אנו מוותרים על מודעות בכך שאנו מתמסרים לרעיונות (מחשבות נודדות). המטרה היא פשוט לשים לב למחשבות נודדות ולדרוס אותן בעודך מחזק את המודעות לסביבתך. אין זו משימה קלה. הרבה יצא לי שמחשבתי כבר נדדה רחוק עד ששמתי לב. חשוב עוד יותר לציין שאין כאן הדמיית בול עץ. אין המטרה להימנע מכל מעשה או מחשבה ופשוט לבטל את עצמנו. להיפך, צריך לעשות מה שרוצים רק עם מודעות למעשינו. אני חושב שהרעיון הזה מבטל צפייה בטלויזיה. כי לא חושב שאפשר בדרך כלשהי לשמור על מודעות בזמן שהיא נודדת הרחק הרחק אל תוך התכנית שבה אנו צופים. בתקופה שבה חיצללתי רבות, ויתרתי על צפיה בטלויזיה והתמקדתי בעיקר בנושא החלומות. מקווה שאצליח גם היום לוותר על הטלוויזיה. ככה פתאום, המון מחשבות צצות ואם לא שמים לב אליהן ונודדים איתן אז המודעות אובדת. אין צורך להקדיש את מודעותכם אל עצם מקומכם בחדר מול המחשב, אך צריך פשוט להגיד "הנה, מחשבה זרה." זו צריכה להיות ההתמדקות -הדריסה. קיצר, לאחר שעה בערך שאני חותך את הנייר עם כל מחשבה זרה שצצה, אני מרגיש שהראש שלי כבר מנופח וכבר אשכרה לוחץ. עייף ומותש מרוב הריכוז הרב שליווה אותי מהרגע שהתעוררתי. חתכתי לישון בשבע ומשהו בערב. חיפשתי דרך לשמור על מודעות גם בעודי נרדם. אז במקום לחתוך נייר כשאני תופס מחשבה נודדת, פשוט הזרמתי אותה לכיוון חפץ בחדרי. כלומר, כאשר חשבתי על הפורום, חתכתי את הנדידה ודמיינתי את הספה שלידי, התמקדתי בה עד שצצה לה מחשבה נוספת, ואז התמקדתי בדמיון השידה, והתמקתי בזה עד שצצה לה מחשבה נוספת שנדרסה והוחלפה בכובע התלוי על הקיר. כך חזרתי ועשיתי עד שנרדמתי, פשוט החלפתי כל מחשבה שצצה בחפץ שבחדרי. התעוררתי בשעה אחת בערך מקולה של החברה של השכנה מחוץ לחדרי. ההתעוררות הזו היתה די שונה מרוב ההתעוררויות שאני רגיל אליהן. כל החלום היה המשך היום בחדרי. כל החלום, לא יודע מתי הוא התחיל בזמן אמת, היה שאני נמצא בחדרי ודורס מחשבות נודדות. גיליתי בשלב כלשהו שאני חולם ופשוט התמקדתי בהגברת הצלילות והמודעות לסביבתי. לא יודע אם זה היה מתוך רצון של אותו הרגע או שפשוט ההרגל של כל היום גרם לכך. שמתי לב לכל חפציי בחדר, כל פעם שחשבתי על משהו, הוא מיד התבטל והמודעות עוד יותר גברה. אני לא יודע מה בדיוק גרם לכך, זה שבמשך היום נגעתי בעצמים ושיניתי משהו בסביבה בכל פעם כדריסת הנדידה. או זה שפשוט המשכתי לדרוס כל מחשבה נודדת (כשהגעתי הביתה) גם מבלי לגעת בסביבה. בכל אופן, לא החצלול הוא הנושא כאן, אלא המודעות הגבוהה שצברתי. יודעים מה, רק בעצם כך שאני כותב את ההודעה הזו אני מאבד המון מודעות. כי הנה, מאז שהתעוררתי דרסתי המון מחשבות נודדות, וגם עם תחילת ההודעה, אך כעת אני שם לב שנתתי להודעה הזו להיות המקור ואיבדתי התמקדות בדריסה. כשאני בתנועה, אז אין בעיה להחליף מחשבה נודדת בנגיעה בחפץ או התמקדות בסביבה, אך זו משימה לא קלה כאשר יושבים מול המחשב או כשסועדים במקום אחד. המשך...
שלום. חלמתי חלום צלול מלא בחדרי. ההודעה הזו אינה עוסקת בחלום עצמו אלא בהשגתו. התעוררתי בערך בשתים עשרה בצהריים. כל היום התרכזתי בדריסת מחשבות נודדות לטובת מודעות. כל פעם שמחשבתי נדדה, נגעתי במשהו או שיניתי משהו בסביבה. לדוגמה, נגיד פתאום חשבתי על הפורום, אז בעטתי בבדל סיגריה שראיתי או נגעתי בעמוד חשמל. העיקר היה להשתמש בחושיי ולראות, לגעת, לשמוע את הסביבה. ככה, שעות על גבי שעות, דרסתי כל מחשבה נודדת. כל זכרון שצץ, כל דמיון שעלה, כל מחשבה שאינה צפויה. כך המשכתי להיות מודע לסביבתי במשך היום עד שהגעתי הביתה בערך בשש בערב. המשכתי לדרוס כל מחשבה נודדת עד ששמתי לב שאני צריך משהו ספציפי להתרכז בו כי אם אני נמצא בחדר אז לא מספיק להזיז את אותה הכוס כל רגע ימינה ושמאלה. אז פשוט לקחתי דף פוליו חלק, ובכל פעם שצצה לי מחשבה, חתכתי עם היד ריבוע קטן ושמתי בצד. תכננתי להתרכז בזה חצי שעה. מבלי לשים לב, כבר ערימה מכובדת של חתיכות נייר קטנות לידי ועברו ארבעים דקות. לא משנה כמה פעוטה היתה הנדידה, פשוט שמתי לב לזה וחתכתי עוד חתיכה. המטרה היתה לשמור על ראש נקי ומודעות לדף שמולי. לאחר שעה, ספרתי את חתיכות הנייר שהגיעו לתשעים ומשהו. בשלב הזה כבר לא הייתי ממוקד בנייר אלא רק בדריסת מחשבותיי. כלומר, לא הסתכלתי על הנייר והתמקדתי רק בו, אלא פשוט חתכתי ממנו חתיכה בכל פעם ששמתי לב למחשבה חדשה. זו כבר היתה התמקדותי -הדריסה. חשוב לציין. גם כאשר עלו לי רעיונות כלשהם בקשר למעשיי כמו למיין את החתיכות לערימות של חמש, פשוט חתכתי עוד חתיכה וסיימתי את המחשבה הנודדת הזו. גם עלה לי רעיון שיעזור לי לבחון את כיוון נדידת מחשבותיי. הרעיון היה לקחת דף ולכתוב נושאים: פורום, משפחה, זרים, מקומות וכו'. ואז בכל פעם שתצוץ מחשבה, אחתוך חתיכה מהנייר ואשים אותה במקום המתאים. כך שבסוף אדע לאן מחשבתי נודדת לרוב ואעבוד עם זה. זה נשמע לי רעיון יפה, אך פה הקץ'! זה מה שאנו כל הזמן עושים, אנו מוותרים על מודעות בכך שאנו מתמסרים לרעיונות (מחשבות נודדות). המטרה היא פשוט לשים לב למחשבות נודדות ולדרוס אותן בעודך מחזק את המודעות לסביבתך. אין זו משימה קלה. הרבה יצא לי שמחשבתי כבר נדדה רחוק עד ששמתי לב. חשוב עוד יותר לציין שאין כאן הדמיית בול עץ. אין המטרה להימנע מכל מעשה או מחשבה ופשוט לבטל את עצמנו. להיפך, צריך לעשות מה שרוצים רק עם מודעות למעשינו. אני חושב שהרעיון הזה מבטל צפייה בטלויזיה. כי לא חושב שאפשר בדרך כלשהי לשמור על מודעות בזמן שהיא נודדת הרחק הרחק אל תוך התכנית שבה אנו צופים. בתקופה שבה חיצללתי רבות, ויתרתי על צפיה בטלויזיה והתמקדתי בעיקר בנושא החלומות. מקווה שאצליח גם היום לוותר על הטלוויזיה. ככה פתאום, המון מחשבות צצות ואם לא שמים לב אליהן ונודדים איתן אז המודעות אובדת. אין צורך להקדיש את מודעותכם אל עצם מקומכם בחדר מול המחשב, אך צריך פשוט להגיד "הנה, מחשבה זרה." זו צריכה להיות ההתמדקות -הדריסה. קיצר, לאחר שעה בערך שאני חותך את הנייר עם כל מחשבה זרה שצצה, אני מרגיש שהראש שלי כבר מנופח וכבר אשכרה לוחץ. עייף ומותש מרוב הריכוז הרב שליווה אותי מהרגע שהתעוררתי. חתכתי לישון בשבע ומשהו בערב. חיפשתי דרך לשמור על מודעות גם בעודי נרדם. אז במקום לחתוך נייר כשאני תופס מחשבה נודדת, פשוט הזרמתי אותה לכיוון חפץ בחדרי. כלומר, כאשר חשבתי על הפורום, חתכתי את הנדידה ודמיינתי את הספה שלידי, התמקדתי בה עד שצצה לה מחשבה נוספת, ואז התמקדתי בדמיון השידה, והתמקתי בזה עד שצצה לה מחשבה נוספת שנדרסה והוחלפה בכובע התלוי על הקיר. כך חזרתי ועשיתי עד שנרדמתי, פשוט החלפתי כל מחשבה שצצה בחפץ שבחדרי. התעוררתי בשעה אחת בערך מקולה של החברה של השכנה מחוץ לחדרי. ההתעוררות הזו היתה די שונה מרוב ההתעוררויות שאני רגיל אליהן. כל החלום היה המשך היום בחדרי. כל החלום, לא יודע מתי הוא התחיל בזמן אמת, היה שאני נמצא בחדרי ודורס מחשבות נודדות. גיליתי בשלב כלשהו שאני חולם ופשוט התמקדתי בהגברת הצלילות והמודעות לסביבתי. לא יודע אם זה היה מתוך רצון של אותו הרגע או שפשוט ההרגל של כל היום גרם לכך. שמתי לב לכל חפציי בחדר, כל פעם שחשבתי על משהו, הוא מיד התבטל והמודעות עוד יותר גברה. אני לא יודע מה בדיוק גרם לכך, זה שבמשך היום נגעתי בעצמים ושיניתי משהו בסביבה בכל פעם כדריסת הנדידה. או זה שפשוט המשכתי לדרוס כל מחשבה נודדת (כשהגעתי הביתה) גם מבלי לגעת בסביבה. בכל אופן, לא החצלול הוא הנושא כאן, אלא המודעות הגבוהה שצברתי. יודעים מה, רק בעצם כך שאני כותב את ההודעה הזו אני מאבד המון מודעות. כי הנה, מאז שהתעוררתי דרסתי המון מחשבות נודדות, וגם עם תחילת ההודעה, אך כעת אני שם לב שנתתי להודעה הזו להיות המקור ואיבדתי התמקדות בדריסה. כשאני בתנועה, אז אין בעיה להחליף מחשבה נודדת בנגיעה בחפץ או התמקדות בסביבה, אך זו משימה לא קלה כאשר יושבים מול המחשב או כשסועדים במקום אחד. המשך...