חלום בו אימתתי את אמא שלי על מעשיה בפומבי!

אור_30

Active member
היי יקירה,
מה שלומך?

החלום היה ארוך, בכל מיני מיקומים וסיטואציות. קמתי עם הקלה גדולה!

בחלום היינו:
אני, בת הזוג, המורה לריקוד, המזכירה שהייתה לו ואמא שלי. כמו מנגל/מדורה בחוץ.. זה היה ערב, היה חשוך בחוץ, ואור נעים של מדורה
היינו בהתחלה במעגל כזה על הקרקע (דשא/אדמה) עם מחצלת. אני חושבת שכולנו עמדנו ורק אמא שלי ישבה. היא הייתה באמצע המעגל.
הסתכלנו בעיניים אני ואמא, אמרתי לה: "תגידי להם!!!! תסתכלי להם בעיניים! תגידי להם את כל מה שהעזת להגיד לי שהיינו לבד כשהייתי קטנה!"
היא ניסתה להכחיש שוב. בלי מילים שלה, רק המבט שלה אמר את אותו דבר מגיל 0: "שקט חסרת טאקט מה את מספרת להם" עם תנועה כזו של שקט
והפעלתי כוח! לחץ בקול שלי!!!!! לא ויתרתי לה, הייתי ממש נחושה, אימתתי אותה עם זה, הייתי סופר אסרטיבית
היא הודתה בזה בפניהם, הייתי בהלם, כי חשבתי שהיא תמשיך להכחיש
היה לה ממש קשה, אבל לא הייתה לה ברירה. היא נשברה, אולי גם בכתה קצת, פתאום הכישוף הוסר, לא היה לה כוח עליי!!!!
בחלום ידעתי שזו הייתה התפתחות נשמתית עבורה להודות בזה, ושהיא חייבת לגדול שם, בלי קשר אליי. שזה השלב הבא שלה, אחרי ההתעללות שלה בי, להכיר בזה בפני עצמה, במקום הניתוק הקיצוני שהיא נמצאת בו שלא היה ולא נברא.

אח"כ היינו סביב שולחן פיקניק כחול והיה אוכל וצחוקים. המורה הציק לבת זוג שלי, היא לא עפה עליו
אחכ היינו אני ואמא באיזה חדר של בית לא מוכר, ניסתה שוב להכחיש מולי לבד. היה אור בחדר
אמרתי לה "את חייבת לי הרבה!" עם האצבע המורה, שוב שתקה, הבינה שכבר לא יעזור לה.

אח"כ כולנו היינו בפנים. היה קצת חשוך בבית הלא מוכר הזה, כן היינו שוב כולם..
אני ובת הזוג לא היינו בטוחות אם כיבינו את הדוד בבית שלנו, ופחדנו שהבית יכל להישרף, אז בת הזוג רגע הלכה לבית שלנו לכבות.
היה לנו מרחב לי ולבת הזוג, אמא הבינה שאין לה יותר ברירה, הפסיקה סופסוף להציק ולחפש יחס כמו ילדה קטנה.


רקע:
לגבי המזכירה שלו לשעבר, במציאות: הייתה שכנה שלי בבית הקודם, הייתה חברה של אחותי לפני שעזבה את הבית. היה לי קשר מורכב איתה, כבר חלמתי עליה בעבר. כל הזמן מאוד רציתי שהיא תדע מה עברתי, היא הייתה "סמכות" בעבר. היא זו שקלטה את ההתאהבות במורה, וניערה אותי אים שם בגיל 16. דברתי איתה על זה לפני כחודשיים. היא אמרה: "אני לא זוכרת, אבל אני נשמע שזה היה לך משמעותי" עשיתי לבת שלה בייביסיטר לפני כ- 15 שנה, מאוד אהבה אותי, היום היא ענקית יותר ממני, גם מאוד מאוד מאוד שמנה.

המזכירה נתפסה לי כגדולה, אולי היא תבין מה עברתי, אם אחותי לא.. לאורך השנים היא אפעם לא ניסתה להקטין אותי, היא הייתה צוחקת מההערות שלי, אפעם לא התייחסה אליי כ"קטנה" כמו אמא ואחותי, אלא כאדם לאדם. היא ככה גם לבת שלה ולאמא שלה. קינאתי ביחס שלה עם אמא שלה. מלא חום ביניהן, אהבה, רצון שיהיה טוב בלי אינטרסים אישיים בצורה לא מאוזנת. דאגה, איכפתיות. היא גם חמת מזג, לא פראיירית, פלפל. מאוד מזכירה לי אותי באישזהו אופן.
כן הייתה לה בעיה עם כסף, ועשתה קטעים לא יפים בעבר. גם לאחותי, אחותי לא אוהבת אותה ותמיד הזהירה אותי ממנה. זה רק גרם לי עוד יותר לרצות לבדוק. לעשות ההפך ממה שאחותי אומרת.
ובכל זאת רציתי לחקור, לא יצא לי לדבר איתה המון בבית הקודם עד לפני חודש (שנתיים היינו שכנות, בהתחלה היה לי קשה שהעבר חוזר, אבל בסוף השלמתי עם זה שהיינו שכנות, היא ובעלה קצת ערסים) בבית הקודם כל הזמן השמעתי אותה. רציתי שהיא תדע מה עברתי, גם להסביר את ההתנהגות שלי בעבר, וגם כ"חברה של אחותי". כמו לעשות סגירת מעגל

המורה קליל עמך ובהומור, בת הזוג שלי כבדה ורשמית, נפתחת לאט לאט.
אין הרבה חדש עם אמא
המון אסימונים שנופלים לי. המרחק ממנה מאפשר לי לראות בבהירות!!!!! החלק הכי מהותי הוא שכיף לי לא לדבר איתה, שלמרות שיש לי אשמה על כמה אני חרא שאני לא בקשר איתה, שאני כל החיים חייבת לה שהביאה אותי בכלל לעולם והתעללה בי, אני יודעת שזו לא אמת, זה הקול שלה שכבר מדבר מתוכי.
הפעם אני מכירה באמת במה שהיא עשתה, הפעם אני לא מתנהגת כאילו לא היה ולא נברא, זה גורם לי לחיות בדיסוננס קוגניטיבי! אם אחזור איתה לקשר, זה יהיה אחרת.
ניסיתי לעשות מעקף רוחני ולסלוח מהר מדי. להיות מ"ילדה בעייתית" לילדה "טובה" מהר מדי.
גם התיוגים האלה מעוותים ולכן הם במירכאות.

היא גם תתעלל ואני עוד צריכה להתנהג יפה? מה? באיזה עולם? אני בהלם שזה היה נראלי תקין. אבל שמחה שכעת אני מבינה שזה ממש לא תקין.
מה שהכי כאב לי שזה שהייתי משת"פית שלה להתעללות שלה בי! אני שמרתי על זה בסוד! כחלק מהטראומה פחדתי לדבר, הכל היה לאט לאט. פעם זה היה סכנה קיומית, קשה לי לתפוס את זה שזה כבר לא. פחדתי ממנה פחד מוות. הייתה מפלצת אלימה שאני תלויה בה, זה היה אחד הסיוטים הגדולים כ"כ הרבה שנים. זה כ"כ הזוי שלפעמים זה נראה שחיי כמו חלום.
הייתי צריכה לשמור את זה בסוד, כי ידעתי שיהיו השלכות חמורות אם אספר, זה הזוי

היא חסומה בוואטספ חודשיים וממש כיף לי עם זה. מדי פעם שולחת הודעות מאשימות/קדוש מעונה בהודעות רגילות
או שאני חותכת בקצרה בעצת המטפלת הרכה, או שלא עונה.
"אמא" חושבת שאני במלחמה, היא לא מבינה שאני פשוט לוקחת לעצמי את כל הזמן שאני צריכה לעכל לעבד ולהסיק מסקנות. הכל סובב סביבה תמיד. ילדה קטנה! ורעילה! ודיקטטורית

מילדה בעייתית ששונאת אותה ומתכחסת חזרה (במילים, לאט, כי פחדתי לחטוף עוד), לילדה טובה שהיא החברה הכי טובה שלה.
לא רוצה! לא את זה ולא את זה!
ונראלי שעליתי שלב. פשוט לחיות את חיי כרצוני!

ותודה ענקית למטפלת הנוקשה, שעזרה לי להבין המון, עליי, על אמא, וגם מול הקשר איתה עצמה. גם הכאב של שברון הלב שחוויתי + דיכאון, נותן פרופרציות להתמודד עם אמא שלי.
לא פשוט לי המרחק, לא כי אני מתגעגעת, בגלל תחושת אשמה. הרי "נבראתי למענה" ודי!!! לא רוצה את זה. היא חייבת לי, לא אני חייבת לה. אני לא רוצה להאמין למניפלציות והשקרים שלה. היא אשת שיווק מעולה ואני בהלם. היא תמיד נתפסה לי ה"אדם הישר" ואבא שלי "השקרן". הכל יחסי! לו לא חסר, וגם לה לא. כל אחד וכשרונותיו הרבים בלהיות "יצור כושל". הם ההורים הכי לא ראויים שיש. ונמאס לי "מכבד את אביך ואת אמך" הם לא הורים. הם ילדים הכי גרועים שקיימים. הם כישלון בכל תחום אפשרי
זו רמה נמוכה שאין לתאר.
כלכלית, רגשית, מנטלית, זוגית, חברתית, כושר, תזונה - הכל! אנשים מעוטי יכולת שחושבים שהם אלוהים, חיים בסרט!
אם הייתי מכירה אותם היום - בחיים לא הייתי רוצה קשר איתם, אנשים הזויים שלצערי הם "משפחה" הם הכבדה, נטל, מקור לתסכול, עצב, זעם, ובעיקר מה לא לעשות
הם עשו לי עבודה כפולה ב"להביא אותי לעולם" עם כזה עול, משלמת המון כסף על טיפולים כנראה עד סוף חיי על "תאונת הדרכים" שנקראת ילדות. הם עשו לי נזק
ואני מעולם לא הייתי עושה את מה שהם עשו

להביא ילד כשאין לך יכולת לתת לו חיים - למה להגדיל לו את הסבל? זה היה סיוט להיות ילדה שלהם! וזה עדיין סיוט. אין טעם לנסות לשכנע אותי אחרת, זה מיותר. הריצוי שלי את האחרים נגמר.
אני יודעת מה אני חושבת! ואני סומכת עליי.
נמאס לחפש הורים בחוץ, אני האמא הכי טובה שאהיה לילדה פנימית שבי. אין מי שיבין אותי טוב ממני.
הלוואי שאצליח להמיר את זה לפרנסה
שאעזור גם לאחרים מהידע שצברתי

נמאס לי להמשיך לשחק אותה כי זה פוטוגני ונראה יפה. הם כישלון גמור! לא הייתי אנשים כאלה בחיי. אם הם היו זרים, מעולם לא הייתי מתעניינת בהם. רוצה לא אחים כאלה, לא חברים כאלה, לא הורים כאלה, ולא שותפים כאלה. הם אנשים ממש רעילים. נמאס להעמיד פנים. כנות! זה מה שאני חושבת באמת מגיל 0. ניסיתי לייפות את זה וזה לא עבד, זה רק שיגע אותי יותר והגדיל לי את הדיסוננס


תודה מראש ויום מקסים.
 

אלישבע777

Well-known member
שלום אור,

החלום קצת מורכב, ולכן העתקתי את חלקיו השונים ולכל חלק יש פרוש נפרד. זה יהיה ארוך, אבל יותר ברור.


חלק א -הפתיחה לחלום כולו


אני, בת הזוג, המורה לריקוד, המזכירה שהייתה לו ואמא שלי. כמו מנגל/מדורה בחוץ.. זה היה ערב, היה חשוך בחוץ, ואור נעים של מדורה. היינו בהתחלה במעגל כזה על הקרקע (דשא/אדמה) עם מחצלת. אני חושבת שכולנו עמדנו ורק אמא שלי ישבה. היא הייתה באמצע המעגל.


בערב כבר היה חשוך עמדתם במעגל סביב המדורה בחצר כל שהיא, על גבי מחצלת. המורה הפיצה אור נעים. שלושה אנשים שיש קשר ביניהן: את וחברתך, המורה לריקוד הנערץ ומזכירתו הנחמדה שעליה הרחבת רבות וטובות ברקע. שלושתם בקשרים טובים זה עם זה. אימך (שגם היא מכירה את כולכם) ישבה באמצע המעגל. האסוציאציה שלי המיידית היא ממשחק ילדות של שנות ה-60 שנקרא: "יש לנו גולם במעגל" גולם הוא גם שם גנאי לילד איטי, לא זריז, לא מחבר'ה, כבד תנועה, לא חבר של אף אחד וגם לא חכם, בלשון המעטה. [במציאות הגולם הוא אחד משלבי ההתפתחות של זחל לפרפר, ראי התייחסות בהמשך]

הפתיחה היא נחמדה למדי, אבל ... אין בה שירה בציבור, אין בה אווירה, אין שיח ואין בה רגשות!! כולם מכירים את כולם ו... שותקים. בעצם לא רק אימא היא הגולם במעגל, כולכם... מתנהגים כגלמים במקום שהוא חצר או גינה, עם מדורה, אבל... בעצם כאילו המקום הזה מדבר שממה! לפחות מדבר רגשי. ואז מתרחשת תפנית. פתאום מסתבר שהמקום הזה אינו סתם חצר אלא שבה דולקת מדורה... היא - לוע של הר געש!! המדורה היא מדורת ליבך המבעבעת ללא הרף והיא הולכת לפלוט לבה רותחת, באופן פתאומי לפני כולם!

חלק ב- התפרצות הר הגעש של ליבך


הסתכלנו בעיניים אני ואמא, אמרתי לה: "תגידי להם!!!! תסתכלי להם בעיניים! תגידי להם את כל מה שהעזת להגיד לי שהיינו לבד כשהייתי קטנה!" היא ניסתה להכחיש שוב. בלי מילים שלה, רק המבט שלה אמר את אותו דבר מגיל 0: "שקט חסרת טאקט מה את מספרת להם" עם תנועה כזו של שקט והפעלתי כוח! לחץ בקול שלי!!!!! לא ויתרתי לה, הייתי ממש נחושה, עימתתי אותה עם זה, הייתי סופר אסרטיבית! היא הודתה בזה בפניהם, הייתי בהלם! כי חשבתי שהיא תמשיך להכחיש היה לה ממש קשה, אבל לא הייתה לה ברירה. היא נשברה, אולי גם בכתה קצת, פתאום הכישוף הוסר, לא היה לה כוח עליי!!!!
בחלום ידעתי שזו הייתה התפתחות נישמתית עבורה להודות בזה, ושהיא חייבת לגדול שם, בלי קשר אליי. שזה השלב הבא שלה, אחרי ההתעללות שלה בי, להכיר בזה בפני עצמה, במקום הניתוק הקיצוני שהיא נמצאת בו שלא היה ולא נברא.

את דורשת ממנה לגלות את האמת! היא מנסה להכחיש, להתבונן בך במבט נוקשה שזכור לך מילדות, מנסה לסמן לך לשתוק. הפעם לא שתקת ולא ויתרת! היית אסרטיבית כפי שהיא מעולם לא ראתה! הלחץ שלך הפתיע אותה והתוצאות לא אחרו להגיע. היא הודתה לפני כולם, לא הכחישה כדרכה, אפילו נשברה אולי גם בכתה! אבל זה לא הכל – באותו רגע, הכישוף שלה, הוסר מעלייך ואימך הכוחנית והאכזרית, לא יכלה לעשות לך שום דבר. החולשה שלה, העצימה אותך! סוף סוף התבגרת, צברת ביטחון עצמי, עוצמה, אומץ לעמוד מולה והיא... אכן הפכה לגולם חסר אונים וחסר השפעה.

החלום משקף את מה שעבר עלייך בשנים האחרונות וגם בזמן האחרון. את מרוצה שאתן לא מדברות, והמצב הזה – מעצים אותך! במציאות יש לך נקיפות מצפון, אבל בחלום לא! החלום הוא גם מילוי משאלה – לעמת את אימא פעם אחת סוף סוף עם מה שהיא עשתה, ושגם אחרים יידעו! אבל הוא גם משאלה שעוזרת לך בעניין נקיפות המצפון שלך. היא התעללה בך והיא מודה בזה ולכן את פטורה מהמחוייבות של בת כלפי אם. היא לא מילאה את חובותיה כשהיית קטנה, את לא חייבת לדאוג לך כשהיא זקנה. היא התעללה בך קשות כשהיית קטנה "כשהיית גולם בעצמך" , את... לא מתעללת בה אבל את רוצה חופש ממנה והיא עכשו הגולם במקומך. עכשו את הפרפר החופשי שיוצא מהגולם!! אבל פרפרים לפעמים... נוטים לעוף את האש ועלולים להישרף... (חשש משרפה יגיע בהמשך, בחלק עם הדוד החשמלי שנשאר דלוק)


חלק ג- סביב השולחן וגם לבד מול אימא


אח"כ היינו סביב שולחן פיקניק כחול והיה אוכל וצחוקים. המורה הציק לבת זוג שלי, היא לא עפה עליו
אחכ היינו אני ואמא באיזה חדר של בית לא מוכר, ניסתה שוב להכחיש מולי לבד. היה אור בחדר. אמרתי לה "את חייבת לי הרבה!" עם האצבע המורה, שוב שתקה, הבינה שכבר לא יעזור לה.


אתם סביב שולחן הפיקניק הכחול, אוירה משוחררת, אוכל וצחוקים, אבל עד מהרה הכל מקבל תפנית.

א. המורה לריקוד מציק לבת זוגך והיא לא מרוצה. האווירה פחות נעימה והיא רמז למה שיתרחש בהמשך.
ב. הסצנה הבאה היא כשאת ואימך לבד בחדר והיא המשך החלום הקודם. הבית לא מוכר מסמל את אימך המתנכרת לך בעבר ועדיין בהווה! היא פתאום כן מדברת איתך ומנסה להכחיש הכל! אולי היא עדיין לא גולם, אבל... מייד כוחות הכישוף שלך... הופכות אותה לגולם ואת משתיקה אותה באצבע... כלומר בקלי קלות! האמירה שלך –"את חייבת לי הרבה" אומרת בעצם שאת... לא חייבת לה כלום! גם פה החלום אומר לך (כלומר את אומרת לעצמך) – לא לקחת ללב על כך שאינך בקשר עם אימא, כמו שאמרת ברקע לחלום:

..."למרות שיש לי אשמה על כמה אני חרא שאני לא בקשר איתה, שאני כל החיים חייבת לה שהביאה אותי בכלל לעולם והתעללה בי, אני יודעת שזו לא אמת, זה הקול שלה שכבר מדבר מתוכי."

חלק ד - דאגה בגלל הדוד החשמלי


אח"כ כולנו היינו בפנים. היה קצת חשוך בבית הלא מוכר הזה, כן היינו שוב כולם..
אני ובת הזוג לא היינו בטוחות אם כיבינו את הדוד בבית שלנו, ופחדנו שהבית יכל להישרף, אז בת הזוג רגע הלכה לבית שלנו לכבות.
היה לנו מרחב לי ולבת הזוג, אמא הבינה שאין לה יותר ברירה, הפסיקה סופסוף להציק ולחפש יחס כמו ילדה קטנה.


אחרי שנכנסתם לבית הלא מוכר, שמת לב שקצת חשוך שם. כבר לא אור מדורה! פתאום צצה דאגה שמא שכתן את הדוד דולק בבית והבית יכול להישרף!! ואם זה יקרה, אז הפעם לא תהיה סתם מדורה קטנה כמו בתחילת החלום, אלא שריפה של ממש!! חברתך הלכה לכבות אותו והדאגות החלו להפוגג! המשאלות הוגשמו! והנה הן:

"היה לנו מרחב לי ולבת הזוג, אמא הבינה שאין לה יותר ברירה, הפסיקה סופסוף להציק ולחפש יחס כמו ילדה קטנה".

בסוף התעוררת בהקלה גדולה!







 

אור_30

Active member
תודה רבה על הפירוש, מדויק. נתת לי מלא חומר למחשבה, ומילים שלא הצלחתי לבטא בעצמי!!!! דברים שעדיין לא העזתי ביני לבין עצמי באמת. אהבתי את ההקשרים השנונים, מדורה-שריפה, גולם, פרפר-אש 🧩

חלק א -הפתיחה לחלום כולו

בערב כבר היה חשוך עמדתם במעגל סביב המדורה בחצר כל שהיא, על גבי מחצלת. המורה הפיצה אור נעים. שלושה אנשים שיש קשר ביניהן: את וחברתך, המורה לריקוד הנערץ ומזכירתו הנחמדה שעליה הרחבת רבות וטובות ברקע. שלושתם בקשרים טובים זה עם זה. אימך (שגם היא מכירה את כולכם) ישבה באמצע המעגל. האסוציאציה שלי המיידית היא ממשחק ילדות של שנות ה-60 שנקרא: "יש לנו גולם במעגל" גולם הוא גם שם גנאי לילד איטי, לא זריז, לא מחבר'ה, כבד תנועה, לא חבר של אף אחד וגם לא חכם, בלשון המעטה. [במציאות הגולם הוא אחד משלבי ההתפתחות של זחל לפרפר, ראי התייחסות בהמשך] התחברתי מאוד

הפתיחה היא נחמדה למדי, אבל ... אין בה שירה בציבור, אין בה אווירה, אין שיח ואין בה רגשות!! כולם מכירים את כולם ו... שותקים. בעצם לא רק אימא היא הגולם במעגל, כולכם... מתנהגים כגלמים במקום שהוא חצר או גינה, עם מדורה, אבל... בעצם כאילו המקום הזה מדבר שממה! לפחות מדבר רגשי. ואז מתרחשת תפנית. פתאום מסתבר שהמקום הזה אינו סתם חצר אלא שבה דולקת מדורה... היא - לוע של הר געש!! המדורה היא מדורת ליבך המבעבעת ללא הרף והיא הולכת לפלוט לבה רותחת, באופן פתאומי לפני כולם! מדויק😂

חלק ב- התפרצות הר הגעש של ליבך

את דורשת ממנה לגלות את האמת! היא מנסה להכחיש, להתבונן בך במבט נוקשה שזכור לך מילדות, מנסה לסמן לך לשתוק. נכון, לסמן לשתוק, זו הכוונה
הפעם לא שתקת ולא ויתרת! היית אסרטיבית כפי שהיא מעולם לא ראתה! הלחץ שלך הפתיע אותה והתוצאות לא אחרו להגיע. היא הודתה לפני כולם, לא הכחישה כדרכה, אפילו נשברה אולי גם בכתה! אבל זה לא הכל – באותו רגע, הכישוף שלה, הוסר מעלייך ואימך הכוחנית והאכזרית, לא יכלה לעשות לך שום דבר. החולשה שלה, העצימה אותך! סוף סוף התבגרת, צברת ביטחון עצמי, עוצמה, אומץ לעמוד מולה והיא... אכן הפכה לגולם חסר אונים וחסר השפעה.🧩

החלום משקף את מה שעבר עלייך בשנים האחרונות וגם בזמן האחרון. את מרוצה שאתן לא מדברות, והמצב הזה – מעצים אותך! במציאות יש לך נקיפות מצפון, אבל בחלום לא! החלום הוא גם מילוי משאלה – לעמת את אימא פעם אחת סוף סוף עם מה שהיא עשתה, ושגם אחרים יידעו! אבל הוא גם משאלה שעוזרת לך בעניין נקיפות המצפון שלך. היא התעללה בך והיא מודה בזה ולכן את פטורה מהמחוייבות של בת כלפי אם. תודה! רציתי, ואפילו לא הצלחתי להגיד את זה🧩 היא לא מילאה את חובותיה כשהיית קטנה, את לא חייבת לדאוג לך כשהיא זקנה. היא התעללה בך קשות כשהיית קטנה "כשהיית גולם בעצמך" , את... לא מתעללת בה אבל את רוצה חופש ממנה והיא עכשו הגולם במקומך. עכשו את הפרפר החופשי שיוצא מהגולם!! אבל פרפרים לפעמים... נוטים לעוף את האש ועלולים להישרף... (חשש משרפה יגיע בהמשך, בחלק עם הדוד החשמלי שנשאר דלוק) שנון מאוד


חלק ג- סביב השולחן וגם לבד מול אימא

אתם סביב שולחן הפיקניק הכחול, אוירה משוחררת, אוכל וצחוקים, אבל עד מהרה הכל מקבל תפנית.

א. המורה לריקוד מציק לבת זוגך והיא לא מרוצה. האווירה פחות נעימה והיא רמז למה שיתרחש בהמשך.
ב. הסצנה הבאה היא כשאת ואימך לבד בחדר והיא המשך החלום הקודם. הבית לא מוכר מסמל את אימך המתנכרת לך בעבר ועדיין בהווה! היא פתאום כן מדברת איתך ומנסה להכחיש הכל! אולי היא עדיין לא גולם, אבל... מייד כוחות הכישוף שלך... הופכות אותה לגולם ואת משתיקה אותה באצבע... כלומר בקלי קלות! האמירה שלך –"את חייבת לי הרבה" אומרת בעצם שאת... לא חייבת לה כלום! זה חזק מאוד, לא חשבתי על זה
גם פה החלום אומר לך (כלומר את אומרת לעצמך) – לא לקחת ללב על כך שאינך בקשר עם אימא, כמו שאמרת ברקע לחלום:

..."למרות שיש לי אשמה על כמה אני חרא שאני לא בקשר איתה, שאני כל החיים חייבת לה שהביאה אותי בכלל לעולם והתעללה בי, אני יודעת שזו לא אמת, זה הקול שלה שכבר מדבר מתוכי."

חלק ד - דאגה בגלל הדוד החשמלי

אחרי שנכנסתם לבית הלא מוכר, שמת לב שקצת חשוך שם. כבר לא אור מדורה! פתאום צצה דאגה שמא שכתן את הדוד דולק בבית והבית יכול להישרף!! ואם זה יקרה, אז הפעם לא תהיה סתם מדורה קטנה כמו בתחילת החלום, אלא שריפה של ממש!! חברתך הלכה לכבות אותו והדאגות החלו להפוגג! המשאלות הוגשמו! והנה הן:

"היה לנו מרחב לי ולבת הזוג, אמא הבינה שאין לה יותר ברירה, הפסיקה סופסוף להציק ולחפש יחס כמו ילדה קטנה".

בסוף התעוררת בהקלה גדולה!
🧩
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה