יאיר בן משה
New member
חכמת השביל וכסילות הפוסע
"חכם השביל מההולך בו" פתגם עתיק יומין זה טעמו עימו! כי יודע כל "מיטיב לכת", שאף אם לעיתים נדמה לו לרגע, שהנה מצא "דרך קיצור", הרי בדיעבד יתברר להלך, שאכן השביל הכבוש והמסומן הוא הדרך הנכונה. פתגם זה ונמשלו, חורגים כמובן מנושאי הטיול וההליכה, ורבים בתוכנו הטמיעו בתוכם את הערך הכלול בו, משמע: "אחרי רבים להטות", או בלשון זמננו "הרוב קובע", "שמירת מסורת" "ככה מקובל אצלנו", "אני מתנגד לתקדימים", "יש להמנע מקיצוניות" וכדומה. אך אם נהרהר לרגע במשל השביל, נבין: שחכמת השביל המסומן מתקיימת כל עוד טכניקת התנועה - במקרה שלנו "הליכה רגלית" הנה זהה לזו שיצרה את השביל עצמו. משמע ברגע שהטכנולוגיה העומדת לרשותנו השתנתה, ובמקום הליכה רגלית אימצנו תנועה בעזרת מסוק, יהיה זה אבסורד אם נמשיך ונעקוב אחרי פיתולי השביל הישן (ויהיה החכם ביותר). כך הוא הדבר לגבי נושאים רבים בחיינו, אנו ממשיכים ועוקבים אחרי השבילים הישנים למרות שהטכניקה העומדת לרשותנו הנה אחרת ושונה: אנו מסכימים לחכות חצי שעה בתור בבנק, או שבועיים דרכון או למסמך רשמי אחר, למרות שיודעים אנו ששימוש נכון במחשב בעזרת פקיד נוסף (או התייעלות הפקידות הקיימת), ניתן לחסוך למאות אנשים את גזל הזמן. אנו ממשיכים להתעלל בבנינו החיילים, להשפילם ולחייבם למאמצים פיזיים איומים. למרות הידיעה הברורה שההישג הצבאי אין לו כמעט דבר עם כושר גופני, ועיקרו הינו תוצאה של טכנולוגיה, יכולת ארגון ומוטיבציה. אנו מעודדים ומסבסדים ספורט תחרותי, ומאפשרים לגזול את כספי מסינו ולהעבירם לכמה שגיאי קומה, למרות ידיעתנו שהספורט התחרותי הנו מעורר אלימות, ואין לו כל תרומה לשרידותו ולשיפור רמתו של האדם. אנו ממשיכים לתמוך ולסבסד את החקלאות - שבעבר אכן הזינה את העם ומנעה פגעי מצור. למרות שהתפתחות טכניקות האגירה ויעילות האספקה מחו"ל הפכו את הייצור העצמי למיותר ולנטל: ייבוש מקורות המים בארצנו, גזלת הקרקע, הכנסת עובדים זרים, חומרי ריסוס מזהמים, וסתם כסף רב המשולם לחקלאים "הסדר הקיבוצים והמושבים", ושפע סוגי סבסוד קשים. אנו מוסיפים להחזיק נמל באילת, תוך התעלמות "מהישגי השלום" עם מצרים ופתיחת תעלת סואץ למעבר ספינות ישראל. ולמרות פגיעתו הרעה של הנמל המקומי האקולוגית והכלכלית, גזלת השטח, סכנת הזיהום, וסיכון בכבישים. אנו מטריחים ומלמדים את ילדינו בעזרת ספר ומחברת, לוח וגיר, מורה "ותלבושת אחידה" למרות זמינות המחשב הביתי ומערכות המידע האלקטרוניות. אנו ממשיכים לנאום על פיתוח הנגב וכיבוש השממה, למרות שרבים בנו יודעים שפיתוח הנגב הנו עוול לטבע ולסביבה ופגיעה באדם בעיירות הפיתוח הנחשלות. ושהיום אזורים אחרים בארצנו הם השנויים במחלוקת, ובהם יש לקבוע עובדות. ויש בארצנו הממשיכים לבנות מגדלי קומות גם בערי שדה מוקפות מרחבים, ולחייב את הציבור להצטופף בכלי הרכב הנע אנכית - "מעלית". למרות שכלי הרכב הנע אופקית - "המכונית" והאופנים הפכו להיות בהישג יד של רוב הציבור. והשימוש בכלי זה מאפשר יישום איכות החיים הבסיסית: "בית קטן וגינה, תחת עץ צל". ורבים הם המטפסים את כל קומות הבית ברגל, ונמנעים מהפעלת המעלית החשמלית, כי בעבר "הדלקת האש" הייתה כרוכה בעמל רב, דבר שהיה פוגע בערך מנוחת השבת. וישנם הממשיכים לתמוך בשמאל ובסוציאליזם, למרות שברור שפגיעתו רעה, והמדינות בהן שלט הפכו להיות לסמל לרדיפת האדם ופגיעה באושרו. ואחרים הממשיכים "במשחקי המנהלים", בהעסקת "מזכירות - ומדפיסות". למרות שהמחשב הפך להיות כלי בסיסי בכל משרד וכל "בוס" יכול ללמוד ולהדפיס בעצמו את מכתביו, ועיקר התיוק ראוי שיהיה אלקטרוני ממילא. ויש המסכימים להמשך הפער בין הכנסות האישה והגבר, למרות שברור לכולנו שאין כל הבדל בין המינים: בתרומה ובתועלת העסקית. והרגל יש לנו לצאת לטיסות ונסיעות לישיבות ופגישות "חשובות", הגוזלות זמן וכסף רב, למרות המצאת הטלפון והפקס. כל אלו, ועשרות נושאים נוספים ממשיכים להשפיע ולפגוע באיכות חיינו: מתוך הרגל, עקב חשש מפני שינוי, ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית אשר הפכה את השביל הסלול והמוכר למערכת ארכאית, כובלת ומגבילה את התפתחות האדם. ואם תשאלו, מדוע אדם בעל מוח מתנהג בצורה כה אווילית, וממשיך לעקוב בעזרת מסוקו (אם נחזור לרגע לדוגמא שברישא הכתבה), אחרי תוואי השביל הרגלי הישן? התשובה היא פשוטה: "פחד משינוי", כי כידוע "אין מענישים על טעות רגילה ונפוצה - הסיכון בעונש קיים רק במצב של טעות חדשה ומקורית". ולדוגמא, אם מנהל בית הספר ימשיך בשיטות הישנות, כל רע לא יאונה לו, אך אם ייזום מהפכות, הביקורת כלפיו תהא עזה וקטלנית. ואדם דתי, לא יוכל לשאת פניו אל הבריות אם יעז לחרוג ולו מפסוק אחד מאשר נכתב לפני אלפי שנים כחיות נפחדות, גם אנו בני האדם חשים ביטחון ורוגע כאשר אנו נמצאים באמצע העדר, באזור מוכר וידוע, הרחק מהקצוות (שם זינבו בנו הטורפים בזכרון הקדום). לכן מנסים אנו להימנע ממצבים שונים מאשר להם הורגלנו בעבר. נבהלים ויוצאים נגד כל מי שמעז לצעוד לא בשביל הסלול והמוכר. לכן סובלים ההומוסקסואלים שמיניותם שונה. מתעללים ביהודי הנאמן למולדתו, לעמו ולדתו השונה מהחילוניות הנפוצה סביבו. מתעללים בילדה עם המבטא השונה, או עודף המשקל, ובמדען, האמן, וההוגה בעלי הגישה השונה, הדעה השונה. השביל אכן חכם הנו, אך הטפשות שלנו מביאה לכך שנאמץ פסוקים ללא הבנת המהות שמאחריהם. גורמת לכך ששלטי הסיסמאות החבוטות חוסמים את האור והאמת.
"חכם השביל מההולך בו" פתגם עתיק יומין זה טעמו עימו! כי יודע כל "מיטיב לכת", שאף אם לעיתים נדמה לו לרגע, שהנה מצא "דרך קיצור", הרי בדיעבד יתברר להלך, שאכן השביל הכבוש והמסומן הוא הדרך הנכונה. פתגם זה ונמשלו, חורגים כמובן מנושאי הטיול וההליכה, ורבים בתוכנו הטמיעו בתוכם את הערך הכלול בו, משמע: "אחרי רבים להטות", או בלשון זמננו "הרוב קובע", "שמירת מסורת" "ככה מקובל אצלנו", "אני מתנגד לתקדימים", "יש להמנע מקיצוניות" וכדומה. אך אם נהרהר לרגע במשל השביל, נבין: שחכמת השביל המסומן מתקיימת כל עוד טכניקת התנועה - במקרה שלנו "הליכה רגלית" הנה זהה לזו שיצרה את השביל עצמו. משמע ברגע שהטכנולוגיה העומדת לרשותנו השתנתה, ובמקום הליכה רגלית אימצנו תנועה בעזרת מסוק, יהיה זה אבסורד אם נמשיך ונעקוב אחרי פיתולי השביל הישן (ויהיה החכם ביותר). כך הוא הדבר לגבי נושאים רבים בחיינו, אנו ממשיכים ועוקבים אחרי השבילים הישנים למרות שהטכניקה העומדת לרשותנו הנה אחרת ושונה: אנו מסכימים לחכות חצי שעה בתור בבנק, או שבועיים דרכון או למסמך רשמי אחר, למרות שיודעים אנו ששימוש נכון במחשב בעזרת פקיד נוסף (או התייעלות הפקידות הקיימת), ניתן לחסוך למאות אנשים את גזל הזמן. אנו ממשיכים להתעלל בבנינו החיילים, להשפילם ולחייבם למאמצים פיזיים איומים. למרות הידיעה הברורה שההישג הצבאי אין לו כמעט דבר עם כושר גופני, ועיקרו הינו תוצאה של טכנולוגיה, יכולת ארגון ומוטיבציה. אנו מעודדים ומסבסדים ספורט תחרותי, ומאפשרים לגזול את כספי מסינו ולהעבירם לכמה שגיאי קומה, למרות ידיעתנו שהספורט התחרותי הנו מעורר אלימות, ואין לו כל תרומה לשרידותו ולשיפור רמתו של האדם. אנו ממשיכים לתמוך ולסבסד את החקלאות - שבעבר אכן הזינה את העם ומנעה פגעי מצור. למרות שהתפתחות טכניקות האגירה ויעילות האספקה מחו"ל הפכו את הייצור העצמי למיותר ולנטל: ייבוש מקורות המים בארצנו, גזלת הקרקע, הכנסת עובדים זרים, חומרי ריסוס מזהמים, וסתם כסף רב המשולם לחקלאים "הסדר הקיבוצים והמושבים", ושפע סוגי סבסוד קשים. אנו מוסיפים להחזיק נמל באילת, תוך התעלמות "מהישגי השלום" עם מצרים ופתיחת תעלת סואץ למעבר ספינות ישראל. ולמרות פגיעתו הרעה של הנמל המקומי האקולוגית והכלכלית, גזלת השטח, סכנת הזיהום, וסיכון בכבישים. אנו מטריחים ומלמדים את ילדינו בעזרת ספר ומחברת, לוח וגיר, מורה "ותלבושת אחידה" למרות זמינות המחשב הביתי ומערכות המידע האלקטרוניות. אנו ממשיכים לנאום על פיתוח הנגב וכיבוש השממה, למרות שרבים בנו יודעים שפיתוח הנגב הנו עוול לטבע ולסביבה ופגיעה באדם בעיירות הפיתוח הנחשלות. ושהיום אזורים אחרים בארצנו הם השנויים במחלוקת, ובהם יש לקבוע עובדות. ויש בארצנו הממשיכים לבנות מגדלי קומות גם בערי שדה מוקפות מרחבים, ולחייב את הציבור להצטופף בכלי הרכב הנע אנכית - "מעלית". למרות שכלי הרכב הנע אופקית - "המכונית" והאופנים הפכו להיות בהישג יד של רוב הציבור. והשימוש בכלי זה מאפשר יישום איכות החיים הבסיסית: "בית קטן וגינה, תחת עץ צל". ורבים הם המטפסים את כל קומות הבית ברגל, ונמנעים מהפעלת המעלית החשמלית, כי בעבר "הדלקת האש" הייתה כרוכה בעמל רב, דבר שהיה פוגע בערך מנוחת השבת. וישנם הממשיכים לתמוך בשמאל ובסוציאליזם, למרות שברור שפגיעתו רעה, והמדינות בהן שלט הפכו להיות לסמל לרדיפת האדם ופגיעה באושרו. ואחרים הממשיכים "במשחקי המנהלים", בהעסקת "מזכירות - ומדפיסות". למרות שהמחשב הפך להיות כלי בסיסי בכל משרד וכל "בוס" יכול ללמוד ולהדפיס בעצמו את מכתביו, ועיקר התיוק ראוי שיהיה אלקטרוני ממילא. ויש המסכימים להמשך הפער בין הכנסות האישה והגבר, למרות שברור לכולנו שאין כל הבדל בין המינים: בתרומה ובתועלת העסקית. והרגל יש לנו לצאת לטיסות ונסיעות לישיבות ופגישות "חשובות", הגוזלות זמן וכסף רב, למרות המצאת הטלפון והפקס. כל אלו, ועשרות נושאים נוספים ממשיכים להשפיע ולפגוע באיכות חיינו: מתוך הרגל, עקב חשש מפני שינוי, ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית אשר הפכה את השביל הסלול והמוכר למערכת ארכאית, כובלת ומגבילה את התפתחות האדם. ואם תשאלו, מדוע אדם בעל מוח מתנהג בצורה כה אווילית, וממשיך לעקוב בעזרת מסוקו (אם נחזור לרגע לדוגמא שברישא הכתבה), אחרי תוואי השביל הרגלי הישן? התשובה היא פשוטה: "פחד משינוי", כי כידוע "אין מענישים על טעות רגילה ונפוצה - הסיכון בעונש קיים רק במצב של טעות חדשה ומקורית". ולדוגמא, אם מנהל בית הספר ימשיך בשיטות הישנות, כל רע לא יאונה לו, אך אם ייזום מהפכות, הביקורת כלפיו תהא עזה וקטלנית. ואדם דתי, לא יוכל לשאת פניו אל הבריות אם יעז לחרוג ולו מפסוק אחד מאשר נכתב לפני אלפי שנים כחיות נפחדות, גם אנו בני האדם חשים ביטחון ורוגע כאשר אנו נמצאים באמצע העדר, באזור מוכר וידוע, הרחק מהקצוות (שם זינבו בנו הטורפים בזכרון הקדום). לכן מנסים אנו להימנע ממצבים שונים מאשר להם הורגלנו בעבר. נבהלים ויוצאים נגד כל מי שמעז לצעוד לא בשביל הסלול והמוכר. לכן סובלים ההומוסקסואלים שמיניותם שונה. מתעללים ביהודי הנאמן למולדתו, לעמו ולדתו השונה מהחילוניות הנפוצה סביבו. מתעללים בילדה עם המבטא השונה, או עודף המשקל, ובמדען, האמן, וההוגה בעלי הגישה השונה, הדעה השונה. השביל אכן חכם הנו, אך הטפשות שלנו מביאה לכך שנאמץ פסוקים ללא הבנת המהות שמאחריהם. גורמת לכך ששלטי הסיסמאות החבוטות חוסמים את האור והאמת.
