בין חישוק לטבעת
עפ"י קליין, חישוק בא מחש"ק, שמובנו המקורי הוא לחבר, להדק יחד, ובארמית לחבוש את האוכף על החמור. מכאן נגזר המובן לחשוק = לאהוב, להתאוות
, שמובנו הפיזי הבסיסי הוא הרצון להתחבר. חש"ק קשור לחז"ק, שמובנו המקורי הוא להחזיק, לאחוז בחוזקה, ואולי גם לשורש עזק/אזק, שכולם קשורים איכשהו לשורש זק/זקק שמדבר על קשר חזק וממנו נגזרות זיקה, נזקקים ואולי אפילו הזיקית שנאחזת בחוזקה בענף. במקרא מופיעים חישוקים בספר שמות, וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם, כָּסֶף (שמות כז), בצורה חֲשֻׁק ובמובן של משהו שמלופף סביב העמוד. הצורה חישוק מופיעה רק פעם אחת במל"א ז, יחד עם מילה יחידאית נוספת, חישור: וּמַעֲשֵׂה, הָאוֹפַנִּים, כְּמַעֲשֵׂה, אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם, וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם--הַכֹּל מוּצָק. לפי קליין, החישוקים הם הזרועות (סיחים, סילקים, שפיצים
בהתאם לעיר הולדתכם) שמחברות את האופן לחישור, שהוא הטבור, אמצע הגלגל שאוסף ומאגד את הזרועות. מובנו של השורש חש"ר הוא איסוף, והוא קרוב לקש"ר
. את המילה הנדירה "חשרה" (חַשְׁרַת-מַיִם, עָבֵי שְׁחָקִים, שמ"ב כב) מפרשים כמים ה"קשורים" בתוך העננים. בהתאם לכך מפרש רש"י את "חישור" כזרוע המקשרת בין מרכז האופן לטבעת, כמו בעברית המודרנית, שבה בניגוד לדעת קליין, החישורים הם הסיחים והחישוק הוא הטבעת. לטבור (hub) אין בכלל שם עברי! עם המצאת חבית העץ ככלי קיבול ליין ונוזלים אחרים, הפך החישוק לטבעת המתכת שקושרת ומחזקת את לוחות החבית, ומובן זה השתלט על המרחב הסמנטי של המילה עד שכיום חישוק = טבעת, אם כי עדיין נותר המובן של "הידוק, קשירה" וזכורים
החישוקאים מבחירות 1992. לגבי טבעת זה סיפור ארוך, אולי בפעם אחרת...