SarcaSeriouS
New member
חייל קרבי ../images/Emo93.gif אבל הומו ../images/Emo34.gif
למי שלא מכיר אותי (שזה בעצם...כולם!) אני חייל קרבי בן 19. לא חובב גדול של המוסד הצבאי (בעצם, מי כן?). עברתי טירונות קשה ביותר (פיזית ומנטאלית, במיוחד מנטאלית...) שארכה כארבעה חודשים מעייפים.
עכשיו אני בשלב האימון המתקדם (עוד חודשיים של טחינה- ולא הממרח!).עוד מעט שוברים נהלים, המשמעת קצת מתחילה להתרופף ואני כבר מחכה גם לשבירת הדיסטנס (שתערך עוד כמה חודשים טובים\רעים).
עם המפקד שלי אף פעם לא היה לנו דיסטנס של ממש. הוא לא מפקד רגיל. הוא סיפר לי עד כמה הוא מעריך אותי על זה ששרדתי את הטירונות ונתתי את הרבאק בכל משימה שניתנה לנו. גם אם לא ממש אהבתי את המשימה (רוב הפעמים זה היה ככה). הוא טוען שעוד ייצא ממני לוחם מצוין ואפילו שוקל לשלוח אותי למכי"ם מוקדם (לא תודה!). אמרתי לו שהסיבה היחידה שעשיתי את כל המשימות בצורה טובה היא החשש מעונש על סירוב פקודה (ולא שיקרתי).
עד כמה שאני שונא להתאמן, בטירונות נתתי המון מעצמי ואני לא כל כך מבין למה. הרי המטרה שלי בסופו של דבר היא לצאת מקרבי. בחודש האחרון התחלתי לחשוב ברצינות על להישאר בקרבי (כלומר, אף אחד לא שואל אותי ממש מה אני רוצה אבל התחלתי לשנות את דרך המחשבה שלי). חשיבה לטווח הארוך אומרת לי שזה ייתן לי הרבה בחיים (ואני לא אתחיל לפרט פה מה).
עכשיו יש לי בעיה אחרת. אני מן הסתם בארון. מפריע לי שהחבר'ה במחלקה מכנים אחד את השני "הומו" כאילו שזו מן קללה שכזו. לא כיף לי להעמיד פנים שאני גם חושב שהמד"סניקית כוסית. לא קל לי כששואלים אותי על חברה. אני כל הזמן נבוך כשמדברים על בנות (פשוט כי אין לי קשר לנושא). שקלתי לצאת מהקרבי על סעיף נטייה מינית אצל המש"קית ת"ש אבל אני לא בטוח אם זה הדבר הטוב בשבילי. מה גם שכל העניין ייחשף להורים וזה הדבר האחרון שחסר לי עכשיו. מי יודע, אולי באמת עוד ייצא ממני לוחם... מה דעתכם בעניין?
