חייבת לשתף
ביום חמישי שעבר החזירו לי עובר אחד חמוד קטן ומופשר...
כבר כמה ימים יש לי בחילות, כאבים בחזה וכאבי בטן מטורפים. היה גם דימום למרות שעם הקרינון מאוד קשה לדעת. בעלי המקסים אומר שאני הוזה...הוא אפילו חיפש תופעות לוואי של הקרינון ושל הפרוגינובה!!!! (ולא הזיות היא לא אחת מהם)
למרות זאת אמרתי לעצמי שהפעם כדאי ללכת לעבודה, בכניסה באה הריונית שסיפרה לי כמה קשה לסחוב הריון בחום הזה, (באמת מסכנה- ליבי! ליבי!) נכנסתי לגן ופשוט נפלתי! התעלפתי! לאחר התאוששות קצרה הבנתי שכנראה הייתי צריכה להשאר בבית.
פתאום טלפון- מאסותא ראשון. עשיתי שם הפריה אחת שהניבה הריון תוך רחמי שנפל בשבוע 9 וחוץ רחמי שכמעט הרג אותי. האחות האינטילגנטית בטירוף אמרה שלפי מה שהיא רואה הטיפול הצליח- בטא 188 ושאלה בחוסר טקט של החיים מה נולד!
אם היא הייתה לידי בוודאות הייתי פשוט מכה אותה!!
חשבתי שאני מדמיינת! פשוט התחלתי לצרוח עליה! כל כך כאב לי באותו רגע והכאב הפיסי היה ממש משתק.
פשוט כאב לי הכל!
הייתי חייבת להוציא חופשת מחלה, היה לי הכי קל כמובן ללכת לגניקולוג הקרוב (יש לי מנוי אצלו). כאב לי הראש בטירוף, כאבה לי הבטן וכל שניה רצתי לשירותים מוכנה לראות דם, אבל אין.
לאחר שלוש שעות המתנה (!) נכנסתי לרופא שגם מילמל משהו על זה שהורמונים דפקו לי את הראש
בדק ואמר שהכל תקין והכאבים זה בטח משהו מהקיבה, או מהיסטריה (ציטוט) חזרתי הביתה לנוח. הבעל אמר שאני מאבדת את זה..
ועכשיו נראה לי שהוא קצת צודק...
נשארו עוד 4 ימים ואין לי מושג איך אני עוברת אותם....נמאס לי לנוע בין אופטימיות קוסמית לפאסימיות מחרידה...
לפעמים כואבתלי הבטן ולפעמים לא...ונכון להיום אין הפרשות חומות...
יש לי סיכוי בכלל?
ביום חמישי שעבר החזירו לי עובר אחד חמוד קטן ומופשר...
כבר כמה ימים יש לי בחילות, כאבים בחזה וכאבי בטן מטורפים. היה גם דימום למרות שעם הקרינון מאוד קשה לדעת. בעלי המקסים אומר שאני הוזה...הוא אפילו חיפש תופעות לוואי של הקרינון ושל הפרוגינובה!!!! (ולא הזיות היא לא אחת מהם)
למרות זאת אמרתי לעצמי שהפעם כדאי ללכת לעבודה, בכניסה באה הריונית שסיפרה לי כמה קשה לסחוב הריון בחום הזה, (באמת מסכנה- ליבי! ליבי!) נכנסתי לגן ופשוט נפלתי! התעלפתי! לאחר התאוששות קצרה הבנתי שכנראה הייתי צריכה להשאר בבית.
פתאום טלפון- מאסותא ראשון. עשיתי שם הפריה אחת שהניבה הריון תוך רחמי שנפל בשבוע 9 וחוץ רחמי שכמעט הרג אותי. האחות האינטילגנטית בטירוף אמרה שלפי מה שהיא רואה הטיפול הצליח- בטא 188 ושאלה בחוסר טקט של החיים מה נולד!
פשוט כאב לי הכל!
הייתי חייבת להוציא חופשת מחלה, היה לי הכי קל כמובן ללכת לגניקולוג הקרוב (יש לי מנוי אצלו). כאב לי הראש בטירוף, כאבה לי הבטן וכל שניה רצתי לשירותים מוכנה לראות דם, אבל אין.
לאחר שלוש שעות המתנה (!) נכנסתי לרופא שגם מילמל משהו על זה שהורמונים דפקו לי את הראש
ועכשיו נראה לי שהוא קצת צודק...
נשארו עוד 4 ימים ואין לי מושג איך אני עוברת אותם....נמאס לי לנוע בין אופטימיות קוסמית לפאסימיות מחרידה...
לפעמים כואבתלי הבטן ולפעמים לא...ונכון להיום אין הפרשות חומות...
יש לי סיכוי בכלל?