חזרתי מסורוקה. אז ככה...

[meniy1]

חזרתי מסורוקה. אז ככה...

הלכתי לרופא משפחה שנתן לי הפניה לסורוקה. במיון הגיע רופא כירורג שפתח לי 3 CC מתוך ה-7.5 שהייתי סגור. לאחר מכן שתיתי בקבוק קטן שלם של מים קרים!! שנתיים, אבל שנתיים ממש, לא נהנהתי ממים כמו שעכשיו! זה עבר בקלות. מאז 2 הסגירות האחרונות שלי ועד היום לא יכולתי לשתות אפילו מים ולאכול נורמלי תקופה ארוכה! מרק הייתי מקיא. הצלחתי להכניס אוכל רק עם שתיה של דייט קולה. כנראה שהגזים לחצו על הטבעת וככה האוכל עבר. אני חושש שהמוגז בליווי ההקאות היום יומיות הזיקו לי וגרמו לכאבים הנוראים ואולי לתזוזה. בכל אופן, אני מרגיש הרבה יותר טוב לאחר הפתיחה הזאת. הכירורג נתן לי בדיקות אולטראסאונד וגסטרוסקופיה שאני אעשה אותם אחרי החג ואחזור לד"ר אבינוח עם תוצאות הבדיקות. אני מרגיש כעת הרבה יותר טוב. תודה לכל הדואגים והמחזקים, מני.

 

[WiKi]

לרוויה ../images/Emo13.gif

אני אחרי שני שיעורי ספינינג, מנסה לשתות מים לאט לאט, הלוואי והייתי יכולה לגמוע בשני שלוקים את כל הבקבוק כמו פעם.

 

[אופירA]

ריח של מומחיות נודף מההודעה שלך

מרגישים שהיית בידיים של מומחים מנוסים, ולא מבוהלים...

 

[שמחה37]

ברוך השם

מקווה שהנסיון המר הזה יעזור לך להבין שהסגירה חייבת להיות אופטימלית לגוף לא הגיוני לסגור לסגור ולפגוע בעצמך. צריך להנות מהתהליך וללמוד לחיות איתו לאורך שנים. תשתה הרבה ותהנה בחג שמחה

 

[שרה16]

טוב שהיית בצום, כי זה ההנחיות לניפוח/לא ניפוח

א.לא לסגור כל כך הרבה.איכות החיים שלך תשתפר. ב.לא לשתות מוגז ,אומרים שמוסכניקים מנקים את המנוע של האוטו עם קולה. ג.כשאתה עושה שיקוף/גסטרו, בקש שיציצו בכיס המרה לשלול אבנים. הכאב שתארת מתאים לאבן שנתקעת במעברים. ד.בקש בדיקת שאיפה לשלול הליקובקטור פילורי. רק בריאות!

 

[hani57]

משתה מוגז

שמחה שמצבך השתפר. יחד עם זאת לי ידוע ששתיה מוגזת היא ממש אסון לטבעת. הנחיה כזאת קיבלתי כשעשיתי את הניתוח ואני אפילו לא מנסה. אז אולי באמת זאת היתה הבעיה. מאחלת לך שנה טובה, בריאות וכל טוב

 

[גליי162]

עם כל הרצון הטוב

אני לא הייתי מוכנה שמים לא ירדו כמו צריך. אני מזועזעת ממה שאני קוראת. ושלא יהיה ספק חשוב לי מאוד מאוד לרדת במשקל אבל לא במחיר של מים "נתקעים". אני אומנם עדיין לא סגורה אך בזכות הפורום והלמידה שלי מכם אין מצב שאהיה פזיזה ואסגור את עצמי עד לחנק. שנה טובה לכולכם

 

[אופירA]

זו לא פזיזות. יש בעיה. השאלה איך פותרים אותה

יש מנותחים שלא מצליחים לרדת במשקל, כי לא מצליחים לאזן אכילת יתר. יש הרבה אנשים שהטבעת אצלם לא תקטין מעבר מזון משמין, אלא אם כן המעבר יגביל גם נוזלים. בצורה כזו הם כן מצליחים לרדת במשקל, אבל במחיר כבד. כשאני מעבירה ביקורת על התנהגות כזו וקוראת לה פזיזות, אני מדברת על אלו שרוצים לרדת מהר והרבה בצורה כזו. ומתעקשים להגיע למשקל נמוך מאוד, גם במחיר נורא כזה. אבל אלו שירדו מעט, ולא הצליחו להתקדם בירידה תקופה ארוכה, ורחוקים ממשקל בריא, ורק בדרך הזו הם מצליחים לרדת עוד קצת - אי אפשר להגיד להם פזיזים ואי אפשר להעביר עליהם ביקורת, בלי לנסות לעזור להם איך לפתור את בעייתם בדרך בריאה יותר. אני לא כל כך יודעת מה להגיד להם. בוודאי שלא באופן כללי וגורף. כשיש בעיה קשה של אכילה רגשית, גם אם האדם יטופל, הבעיה לא תיפתר בתקופה קצרה. אז הוא צריך להסכים להיות שמן במידה מסוימת. יש אנשים שלא נמצאים בשלב שהם מסוגלים לקבל טיפול. אז מה אני אגיד להם, שהם לא בסדר? זה לא נכון. אנחנו לא יכולים לכמת קשיים של בן אדם. נכון שהדרך של להצר את הטבעת יותר מידי לא נכונה. אבל מה הדרך הנכונה במצבי קושי כאלו?

 

[meniy1]

אופירה, מילה בסלע! כל הכבוד.

אני קורא את ההודעה שלך ואני נדהם עד כמה הצלחת לתאר בצורה מדוייקת את מה שאני ואחרים עוברים במצבים כאלו. אין לי מה להוסיף אלא רק להגיד שזה בדיוק, אבל בדיוק הבעיה. אז באמת מה הדרך הנכונה במצבי קושי של אכילה רגשית וירידה איטית או אי ירידה בכלל??? למי הפתרונים??? מני

 

[אופירA]

אין פתרונות קסם. התשובה היא איזון

לאזן בין הבעיות. יש כאן שתי בעיות, ואי אפשר לפתור אותן ע"י התעלמות מאחת מהן. בעיה אחת זו הבעיה הרגשית שגובה את מחירה. ואי אפשר להתעלם ממנה, גם אם אין לה פיתרון מהיר. בעיה רגשית שטיפול יפתור אותה רק בעוד 10 שנים, בלי טיפול לא תיפתר גם בעוד 10 שנים! לא תמיד אפשר לקצר תהליכים. לפעמים יש טיפולים שמקצרים תהליכים, וצריך לחפש. (אני הולכת לנסות טיפול שאמור לקצר תהליכים שמתמשכים יותר מידי עשרות שנים. אם ה' יעזור לי עם זה, אני אפרסם את זה בלי הכרה ברשת, תאמין לי). כשאי אפשר לקצר תהליך נפשי, אז צריך, לצערי, להסכים להיות שמן במידה חלקית. אני יודעת שזו האמת, אני לא יודעת איך להגיד אותה למישהו אחר. למזלי הפרטי, השומן שאיתו אני צריכה לחיות הוא רק 10 ק"ג עודפים. אבל אל תשכח שאת המזל הזה השגתי בעבודה קשה של עשרות שנים של טיפול בבעיה הרגשית שלי, והשגת ריפוי בנוגע לדימוי הגוף ולכמה וכמה הרגלי אכילה. הבעיה השנייה היא בעיית הנזק לגוף כתוצאה מטבעת סגורה מידי. הטבעת הסגורה מידי אינה פיתרון בשבילך, כאשר בשביל לאכול אתה דוחף את האוכל עם שתיה מוגזת. עדיף שלא תדחף, אלא שתאכל ותיהנה מהאוכל. וכשאתה רואה לאן מצב כזה מגיע, בוודאי שברור שזה לא עדיף. יש נזקים נוספים שנגרמים כתוצאה מהתנהגות מזיקה כזו (דלקת בוושט, הרחבת הוושט, רפלוקס ודלקת ריאות, ועוד צרות). אתה לא יכול להתעלם מהבעיה הזו, כאשר אתה נואש מחוסר הירידה במשקל בגלל האכילה הרגשית. נראה לך שהפיתרון הוא לסגור את הטבעת (כי ככה בכל זאת הרזית יותר מאשר בסגירה נורמלית). אבל זה פיתרון לטווח קצר, במחיר כבד. זה פיתרון של אשלייה כגון שימוש באלכוהול "כדי להירגע". ופתרונות כאלו לא פותרים בעיות לטווח הארוך, אלא דווקא גורמים לנזקים כבדים יותר (היית חייב לפתוח את הטבעת יותר מידי בגלל זה).

 

[meniy1]

בהחלט נכון. רק שאני לא יודע לאבחן

האם אצלי זו בעיה רגשית או בעיה אחרת. אני אכלן כפייתי ורק שכסגרתי את הטבעת הרבה יותר מידי, הצלחתי לרדת. אכלתי, הקאתי, דחפתי אוכל בכוח עם שתיה מוגזת וירדתי עד היום 27 קילו מתוך 45. ואני סובל ממש. סובל גם מחוסר האפשרות לאכול, מלהקיא כל הזמן וכו' וסובל מהידיעה שאין לי כוחות נפש שמסוגלים לגרום להפסקת העניין. אני מתבייש לספר, אבל יש מצבים שאני אוכל, מקיא ומייד מכניס לפה עוד ומייד מקיא שוב פעם וחוזר חלילה. זה משהו בראש אצלי שלא תקין. יודע את זה ולא יודע איך להתמודד עם זה. אני אבא לילדים שכל חיי חינכתי אותם שצריך לדעת להתגבר על רצונות וסיפוקים מיידים ואני נופל בדבר הזה פעם אחר פעם. מזעזע ונורא. וגם עצוב שזה ככה. מני

 

[אופירA]

אכילה כפייתית היא הפרעה התנהגותית מפורסמת

אין אפשרות להירפא ממנה כך סתם, ללא טיפול ועזרה. הטיפול אינו פשוט וקל, אבל גם הסבל אינו פשוט וקל. התנהגות כפייתית היא הפרעה של הרס עצמי, בצורות שונות. בטיפול אדם צריך לברר לעצמו את הסיבה להרס העצמי, וללמוד להחליף חשיבה והתנהגות.

 

[טופיפי9]

תשמרי על עצמך. לרוויה ובהצלחה. שנה טובה../images/Emo20.gif