חזרתי לספר ש...

[רק בריאות10]

חזרתי לספר ש...

ילדתי לפני שבוע ויומיים שני קטנטנים מתוקים

בלידה חלומית וכיפית שלא העזתי לחלום בחלומות הכי ורודים שלי....

כתבתי כאן כמה פעמים על הפנטזיה שלי ללידה רגילה וגינלית. בתוך תוכי גם פנטזתי על לנסות בלי אפידורל למרות שהבהירו לי בבית החולים שהם די רוטינייים בקטע הזה של אפידורל בתאומים בגלל החשש שיהיה צורך להפוך את השני או לעבור לניתוח קיסרי. אז לא ממש העזתי לפנטז יותר מדי והסתפקתי בלחלום על לידה רגילה. כתבתי בשרשור פה היום על האשפוזים שהיו לי בגלל הערכות משקל נמוכות ופער בין העוברים. משבוע 32 הייתי בעקב צמוד בגלל זה. לפני שבוע וחצי בשבוע 36 וחצי הייתי בהערכת משקל שהראתה שהקטנים לא עלו בכלל. יצא משהו כמו 2 קילו לגדול ו1800 לקטנה. התייעצתי טלפונית עם הרופאה שלי שאמרה שבמצב כזה חייבים לאשפז. אמרתי לה שאי אפשר כי אני בדרך ליומולדת של הגדול בגן (שנתיים!

) ושלמחרת באים אלינו כל המשפחה לחגוג לו... היא אמרה שהיא חייבת שאעשה מוניטור ולכן שאלך למיון לעשות. הוסיפה שהם ירצו כשפז בכל מקרה,אבל שאם המוניטור תקין אז אוכל לסרב אשפוז ושזה בסדר לחכות עד יום ראשון להערכת משקל מחודשת ולאשפוז, אבל שאם לא אצטרך להתאשפז. לי היה ברור שהכל בסדר אז אפילו לא לקחתי איתי שום דבר חוץ מטלפון ארנק וקלסר הריון. החצי נשאר לשמור על הגדול. בסוף המוניטור לא היה תקין ונאלצתי להתאשפז. מזל שהספקתי לפני כן ליומולדת של הגדול בגן! את היו מולדת בבית נאלצנו לבטל

עבר עלי סופשבוע מדכא בבית החולים וספרתי את הדקות עד ליום ראשון שיראו בהערכת משקל ואוכל ללכת הביתה... בסוף ההערכות משקל היו אפילו יותר נמוכות ( ועשו ארבע הערכות שונות עם אנשים שונים ופילו מכשיר שונה... אחת מהן על ידי רופא). הודיעו לי שבגלל שסך הכל המוניטורים והא״ס תקינים בינתיים אז לא יילדו באופן יזום אבל ישאירו באשפוז עד הלידה לוודא שהקטנים באמת בסדר. ושאם עד שבוע 38 לא אלד הם יעשו זירוז ויילדו. כל העניין ממש דיכא אותי וכבר לא יכולתי לסבול בתי חולים. בעיקר פחדתי מסתם התערבויות שלא לצורך שייגמרו בסוף בניתוח... אז התייעצתי טלפונית עם הרופאה שלי שהיא ממש מקסימה ויודעת כמה חשוב לי העניין של לידה רגילה. היא אמרה שהיא מבינה אתהרופאים אבל שהגישה שלהם היא ללכת על בטוח, במיוחד שלא הם אלה שצריכים להיות בבית החולים... היא אמרה שאם אני מתעקשת ויש לי אומץ היא מוכנה שאסרב לאשפוז ונעשה מעקב צמוד ויומיומי בבית של א״ס ומוניטור. אז אמנם זה טרטור כל יום מחוץ לבית וזה מוניטור אחד ביום ולא שלושה, אבל היא מוכנה לזה. וכמובן שעל כבר דבר הכי קטן נרוץ למיון. אז הסכמתי. הודעתי בבית החולים שאני משחררת את עצמי על אחריותי. כמובן שניסו להפחיד אבל החלטתי שאני מאמינה שעצים ובקפטנים שלי, וזה לא שאני חסרת אחריות לגמרי כי אני עושה את הכל בליווי רפואי של הרופאה שלי. השתחררתי והגעתי הביתה בשש בערב. למחרת בבוקר היה לי תור לרופאה. רק שלא הגעתי אליו...

ביליתי ערב נחמד בבית, השכבתי את הגדול לישון והעברתי ערב נעים עם חצי. הלכנו לישון בחצות, וכרגיל לוקח לי מיליון שינה למצוא תנוחה עם כל הכובד, בחילות צרבות וכו.

בחצות וחצי הגיע הציר הראשון. לא התרגשתי כי אני כל ההריון עם צירים מוקדמים. אבל ציינתי לעצמי שהפעם הוא היה חזק למדי... אחרי 10 דקות עוד אחד. אחרי עשר דקות נוספות עוד אחד ובאותה עוצמה. הבנתי שמשהו פה מתקדם ואולי קצת מהר מדי... ההודעה מתחילה להיות ארוכה מדי אז אני ממשיכה בפוסט הבא

 

[שלישה6]

מזל טוב ענק!!!

לא יכולתי לחכות לפוסט השני.... אבל אני מחכה לקרוא את סיפור הלידה בקוצר רוח.

 

[רק בריאות10]

המשך

לא יודעת אם אתן זוכרות, אבל אחד הדברים שהכי פחדתי מהם היה שהלידה תתקדם מהר מדי ולא אספיק להגיע לבית החולים, מה שבמקרה שלי עשוי להיות מסוכן כי הקטנה היתה עכוז ופחדתי שתתקע באמצע הדרך ללא עזרה רפואית. אפילו כתבתי על זה הודעה פה פורום לפני כשבועיים, ולכן גמלהליבי החלטה שאגיע לבית החולים כשהצירים יהיו כל 10 דקות בלי קשר למה האורך שלהם (להבדיל משלושה צירים ב10 דקות וכל ציר דקה עד דקה וחצי בלידה רגילה). אבל הפעם הצירים התחילו כל 10 דקות!!! אז מה עושים? הערתי את החצי והודעתי שמתארגנים ויוצאים מיד לבית החולים. התקשרתי לבת משפחה וביקשתי שתגיע מהר לשמור על הגדול. השעה היתה אחת לפנות בוקר. תוך כדי התארגנות אני שמה לב שהצירים נהיים ממש צפופים. לא כל כמה דקות אלא פשוט כל הזמן! התיישבתי עם הבגדים על האסלה ( קראתי איכשהו שזה מקל...) ופשוט לא יכולתי לזוז משם. הודעתי לחצי שיזמין אמבולנס כי אין סיכוי שאני מצליחה לרדת למטה שלוש קומות וגם שאני חייבים להגיע לבית החולים מ-הר! הוא התקשר למדא ואני בינתיים מתפללת לא ללדת בבית.... ואז אני מרגישה שאני צריכה ללחוץ! זה כבר ממש הבהיל אותי. בינתיים בת המשפחה הגיעה והסתבר שהיא טסה למעלה כי היא אתה למטה את האמבולנס. הפר מדויקים נכנסים ומתחילים לשאול בנחת שאלות אם זו לידה ראשונה וכו, ואני צועקת להם שאין זמן לבזבז אני חייבת להגיע לבית החולים עכשיו! שזה תאומים והשנייה עכוז. הם קצת נלחצו מזה... איכשהו ירדנו למטה והגעתי לבית החולים תוך 4 דקות. במיון אני שוב מכריזה מה המצב ( זה תאומים, השנייה עכוז, ואני כבר צריכה ללחוץ...) ומבינים שאין מה לעשות מוניטור או לבדוק פתיחה ומטיסים אותי לחדר לידה. בדרך עוד שואלים איזו לידה אני רוצה ואני מכריזה שלידה רגילה. בדרך לחדר לידה אני שוב מכריזה בקול מה המצב ( תאומים, שנייה עכוז....) כדי שיביאו את הצוות הנכון ולא רק מיילדת. ואכן הם מיד צועקים הלאה את המידע ותוך שניות אני בחדר לידה כיצד איתי שתי מיילדות, שני רופאים, ועוד כמה אנשי צוות שלא הבנתי מי הם וגם לא היה אכפת לי... אני מודיעה למיילדת שאני רוצה אפידורל ( כבר בבית אמרתי לבעלי שאם פינטסתי ללדת בלי אפידורל אז זה עבר לי ואני רוצה אפידורל עכשיו!) והיא מרגיעה שאין בעיה והם יכינו אותי. בינתיים המיילדת השנייה בודקת אותי ומודיעה שאין שום אפידורל... אני בפתיחה מלאה והראש למטה. שאתחיל ללחוץ.... מיד התעשתתי ואמרתי לעצמי את האמרה הידועה שאדם צריך להיזהר בחלומותיו, כי הם עשויים להתגשם :- D אמרתי לעצמי שאני יכולה לעבור את זה ושזה הדבר העדיף עבור הקטנים, ניסיתי בהתחלה ללחוץ בעדינות עם נשיפות כמו שקראתי שצריך לעשות כדי לשמור על הפרינאום ועל רצפת האגן, אבל הרופא הודיע שאני עדינה מדי ושאם לא נצליח נעבור לוואקום. מיד אמרתי לעצמי ש״ לעזאזל רצפת האגן. אחרי הלידה נשקם הכל עם יעל שוראקי המופלאה. עכשיו שרק יצאו בריאים ומהר״... והתחלתי ללחוץ באמת. הצוות היה פשוט מדהים וכל הזמן עודדו אותי כולם וכיוונו מה לעשות. והנה הוא יצא! היה פשוט מקסים ומדהים להרגיש את זה קורה ולראות אותו, קטנטן ומתוק, עדיין מחובר אלי החבל הטבור. אני כמעט בוכה מהתרגשות כשאני נזכרת בזה... מיד ביקשתי שיתנו לי אותו ומיד נענו לבקשתי והניחו אותו עלי. זה היה מדהים!!!! ואז לקחו אותו לשקילה והסתבר שהוא יותר קטן מהערכות המשקל שדיברו על קילו מאה, והוא היה 1900. ביקשתי להחזיק אותו תוך כדי הלחיצות של הקטנה אבל אמרו לי שהוא קטן מדי ועדיין בודקים אותו. בינתיים הרופא התעסק עם הקטנה וניסה להפוך, בסוף הוא פשוט משך אותה עם הרגליים וביקש שאלחץ יפה. והנה גם היא יצאה! 6 דקות אחרי אחיה הגדול. מתוקה מתוקה אבל ממש קטנטונת. כולם היו בשוק מכמה שהיא קטנה כי אחרי הכל היא נולדה יום לפני שבוע 37. נתנו לי אותה ואז מיד שקלו והסתבר שהיא... 1560... קטנטונת אמיתית. ביקשתי להיות איתם קצת אבל אמרו לי שהם ממש קטנים ושלוקחים אותם מיד לפגייה לאינקובטורים. בכל זאת פירגנו לי חיבוק אחרון איתם והחצי ליווה אותם לפגיה. הסתבר אח״ כ שהם ממש בסדר ועם אפגר 9. פשוט קטנים... אני בינתיים נחתי וניסיתי לעכל את לידת הבזק שהיתה לי. הסתבר שתוך 10 דקות מהרגע שנכנסתי לחדר לידה הראשון כבר היה בחוץ... וזה היה פחות משעתיים אחרי שהרגשתי את הציר הראשון. פשוט הזוי... אחרי מנוחה של שעתיים בחדר לידה כפי שמכתיב הפרוטוקול קמתי להתקלח. העבירו אותנו למחלקה ( רציתי ללכת ברגל אבל המיילדת אמרה שאי אפשר ושאגיד תודה שהיא שולחת אותי על כסא גלגלים ולא באלונקה

). איך שהגענו למחלקה מיד קמתי על הרגליים והלכנו לפגיה כאילו כלום

מאז עבר שבוע ויומיים. הקטנים רוב הזמן ירדו במשקל כי זה מה שקורה בדרך כלל אחרי הלידה, ורק ביומיים האחרונים התחילו לעלות קצת. מודה שזה די מוזר להחזיק ביד תינוקת במשקל קילו וחצי... מצד שני כל הזמן מבהירים לי בפגייה שזה שהחזקתי את ההריון כל כך הרבה זמן זה מה שעושה את ההבדל, כי הם נולדו במצב התפתחותי מצוין ותואם את גיל ההריון

רק שהם צריכים לגדול. הגדול יצא מאינו בטור אחרי כמה ימים והקטנה אתמול כבר יצאה מהאינקובטור ואפילו יצאה מטופל נמרץ והתאחדה עם אח שלה

. אפילו לא חיכו שתגיע ל1600 כפי שאומר הפרוטוקול. ניסיתי להניק אותם והם יונקים מעולה, אבל הסבירו לי שם שזה שורף להם המון קלוריות ומקשה עליהם את העלייה במשקל. אז בינתיים עברתי לשאיבות והם מקבלים רק חלב אם. את הגדול איפשרו לי להניק חלקית החל משלשום וזה כיף אמיתי. אני לא מודאגת כי הבנתי שאצל פגים אין בלבול פטמות ויש הרבה בפורום הנקת תאומים שרק שאבו ואז עברו להנקה מלאה. הרופאה הבכירה בפגייה אמרה לי שזה חד משמעי ושהיא גם עשתה מחקרים בנושא. אז זה מרגיע אותי. זה לוגיסטיקה לא פשוטה להיות כל היום בפגיה כשיש עוד גדול בבית... אבל אנחנו לא מתלוננים ומברכים על כל רגע. ועכשיו רק מחכים לאיחוד של כולם בבית!

כל מי ששאל איך הצלחתי להגיע לשבוע הריון כזה אני אומרת שזה בזכות הרופאה שלי שהוציאה אותי לשמירה כל כך מוקדם. ומסתבר שהערכות המשקל היו מוטעות כלפי מעלה וזה עבד לטובתי כי אחרת היו מיילדים אותי עוד קודם... מקווה שעוד אצליח להיכנס לפה מדי פעם למרות הלוז הצפוף, ותודה גם לפורום המדהים הזה שעזר לי כ״ כ הרבה במהלך ההריון!

 

[אמאושרת7]

גיבורת ישראל

מרגש! מזל טוב

 

[nk11]

וואו, איזה סיפור מדהים!!!!

החל מהערכות המשקל וכלה בלידת הבזק!!!! איזה כיף לשמוע סיפורים כאלה עם סוף טוב!!!! מאחלת לכם שחרור מהיר מהפגייה ןהתאקלמות מהירה בבית. שתחוו רק נחת!

 

[2 ועוד 2 בדרך]

לפעמים חלומות מתגשמים....

מדהים!!!! מדהים!!!! מדהים!!!!!! חלמתי כמה פעמים בלילה על לידה כזו פחות או יותר. רק שלי יש 40 דקות נסיעה לבי"ח בלי פקקים, אז אני מקווה שיהיה קצת יותר זמן בדרך כי זה ממש מפחיד. כל הכבוד שילדת בלי אפידורל ונכנסת לעניינים מהר מאוד. תהנו מהגידול שלהם. איפה ילדת?

 

[רק בריאות10]

תודה

ילדתי בליס

וואו, 40 דקות מביהח זה באמת מפחיד... אם תתקלו במצב כזה ממליצה בחו לשקול אמבולנס. האמבולנס גם מוביל אותך ישירות למיון וגם עובר רמזורים באור אדום כך שהנסיעה יותר מהירה. אצלנו זה מה שעשה את ההבדל אחרת לא מאמינה שהייתי מגיעה בזמן...

 

[2 ועוד 2 בדרך]

ברור שאמבולנס

בסביבה שלנו הכוננות היא של טיפול נמרץ אז זה טיפה יותר מרגיעה אותי אך בכל זאת. אני גם מכירה כמה מהצוות שם

 

[טאקית24]

ואוו בובה איזה סיפור מעלף!!

כל הכבוד לך על הביצים להשאר בלי אשפוז במצב הזה ושמחה שהכל הסתיים בשלום וכמו שרצית! עוד קצת שהם יגדלו ונפגש עם הקטנטנים מאחלת לך שהות קצרצרה בפגיה וממליצה לך לתת לקטנה תמ"ל, אצלי זה עזר לקטנה שלי לגדול יותר מהר ולעלות במשקל. כרגע משלבת לה גם חלב שלי\הנקה יחד עם תמ"ל בכל ארוחה וגם לגדולה. עולות יפה (טפו טפו) . ריגשת אותי!~

 

[רק בריאות10]

תודה יקירה

ביום ששחררתי את עצמי מהאשפוז נכנסתי לאינטרנט לכמה דקות להתעדכן, וראיתי את המסר ממך. ניסיתי לענות אבל כרגיל האייפד עשה בעיות עם המסרים אז אמרתי לעצמי שכבר אענה לך למחרת. בסוף לא הספקתי

בתור פריקית של הנקה אני מעדיפה להימנע בינתיים מתמ"ל כל עוד אפשר ביומיים הראשונים קיבלו תמ"ל כי עדיין לא יצא חלב, אבל מאז רק חלב אם. אצלנו בפגיה מאוד מעודדים חלב אם ומתייחסים אליו כמו אל אוצר... זה ממש יפה מצידם ומאוד מעודד להמשיך בזה. מצד שני, אני מודעת לזה שעם תאומים זה יותר קשה מאשר עם אחד אז נראה כמה נחזיק... פגישה עם הקטנטנים באמת נשמעת אחלה! וכשיגדלו כבר יהיה חמים ונעים בחוץ

 

[תמוש25]

מזל-טוב! מרגש מאוד לקרוא

שיהיה לכם בנחת ורק בריאות! תודה על השיתוף! באיזה שבוע ילדת? באיזה בי"ח?

 

[רק בריאות10]

ילדתי בשבוע 36+6, ממש יום לפני 37 מלא

ילדתי בליס וני ממש שמחה שעשיתי זאת. לדעתי הם מדהימים. והרגשתי זאת לאורך כל הדרך: במיון, באשפוז בהריון בסיכון, בהערכות משקל שעשו והקפידו לעשות כמה וכמה פעמים ועם מכשיר שונה וכמה אנשי צות, כי ראו כמה זה חשוב לי. וגם כשהגעתי ללדת הבינו מיד מי נגד מי ופעלו תוך שניות. והתייחסו לכל בקשה שלי בכבוד (כולל להחזיק את הקטנים תוך כדי לידה כ"כ לחוצה וכשרופא הילדים דורש להעביר את הקטנים לפגיה). החדרים במחלקה (יולדות א) ממש סבבה והיינו שתיים בחדר ולילה אחד אפילו הייתי לבד בחדר של יחיד... הם גם שיפרו מאוד את האוכל מאז הלידה הקודמת ויש עכשיו קייטרינג מיוחד ליולדות והוא באמת מעולה. ושלא לדבר על הפגיה המדהימה והצוות המעולה והסבלני שם. באמת שאין לי מילים. ואגב, גם את הגדול ילדתי שם.

 

[לליבלה1]

וואו איזה לידה חלום! מזל טוב

 

[אדידס34]

וואו! ממש מרגש!

המון מזל טוב על הקטנטנים המתוקים!

הרבה בריאות, שלווה ונחת!

 

[טחיא]

שיהיה מלא מלא מזל טוב

ושיחרור מהיר הבייתה איפה ילדת ? הוציאו מהאינקובטור לפני 1900 ? יפה בהחלט לוגיסטיקה לא פשוטה עם ילד בבית אבל עם עזרה זה אפשרי מאחלת לכם פגיה קצרצרה וחזרה מהירה הבייתה סתור בוגרת פגיה טריה (השניה שוחררה לפני 5 ימים ) מאחלת לך שישחררו אותם יחד

 

[רק בריאות10]

תודה טחיא! ומזל טוב לשחרור הקטנטנות!

כפי שעניתי למעלה - ילדתי בליס. הלוגיטיקה עם הגדול בבית באמת מורכבת. לצערי מה שהיה עד עכשיו זה שפשוט לא ראיתי אותו כמעט

אתמול יצאתי מוקדם מהפגיה כדי לאסוף אותו מהגן, ונקרע לי הלב שאני לא עם הקטנים... גם אני הופתעתי הוציאו מהאינקובטור כי אמרו לי שמוציאים רק ב1600. אבל האחיות סיפרו לי שבדיוני הצוות דיברו על זה שאחרי הכל היא עצמאית וללא בעיות מיוחדות

כי היא גדולה מבחינת גיל כי נולדה במועד, וסה"כ היא אוכלת מבקבוק, אז החליטו ש"יוותרו" לי ויוציאו כבר ב1500. אז כשהגיעה ל1550 כבר הוציאו... נקווה שיגדלו מהר!

ברשותך יש לי כמה שאלות בתור פוגרת פגיה.. אז ש/ולחת

 

[דנדושה78]

וואו איזה לידה חלומית

המון מזל טוב, שיהיה שחרור מהיר מהפגייה ותוכלו להתחיל את החיים בנחת ובכיף כולם יחד בבית. ממש התרגשתי לקרוא .

 

[תמר לואיס]

איזה סיפור מטורף

אבל ממש, זה גם מה שמפחיד אותי, שלא אדע מתי לסוע ואגיע מאוחר מידי. כמה טוב לקרוא שהם עולים ומשתפרים ויש תקווה ושאת מניקה / שואבת. שיהיה המון במזל טוב ושיעלו מהר מספיק כדי להשתחרר!

 

[MiraD1]

ווואו, איזה מרגש!!!

ואיזה מקסים זה שילדת שנתיים בדיוק אחרי הגדול! מקסים! תגדלו אותם בנחת אהבה ובריאות

 

[אורית מלאכית]

איזו לידה , שיהיו בריאים מזל טוב