רק בריאות10
New member
חזרתי לספר ש...
ילדתי לפני שבוע ויומיים שני קטנטנים מתוקים
בלידה חלומית וכיפית שלא העזתי לחלום בחלומות הכי ורודים שלי....
כתבתי כאן כמה פעמים על הפנטזיה שלי ללידה רגילה וגינלית. בתוך תוכי גם פנטזתי על לנסות בלי אפידורל למרות שהבהירו לי בבית החולים שהם די רוטינייים בקטע הזה של אפידורל בתאומים בגלל החשש שיהיה צורך להפוך את השני או לעבור לניתוח קיסרי. אז לא ממש העזתי לפנטז יותר מדי והסתפקתי בלחלום על לידה רגילה. כתבתי בשרשור פה היום על האשפוזים שהיו לי בגלל הערכות משקל נמוכות ופער בין העוברים. משבוע 32 הייתי בעקב צמוד בגלל זה. לפני שבוע וחצי בשבוע 36 וחצי הייתי בהערכת משקל שהראתה שהקטנים לא עלו בכלל. יצא משהו כמו 2 קילו לגדול ו1800 לקטנה. התייעצתי טלפונית עם הרופאה שלי שאמרה שבמצב כזה חייבים לאשפז. אמרתי לה שאי אפשר כי אני בדרך ליומולדת של הגדול בגן (שנתיים!
) ושלמחרת באים אלינו כל המשפחה לחגוג לו... היא אמרה שהיא חייבת שאעשה מוניטור ולכן שאלך למיון לעשות. הוסיפה שהם ירצו כשפז בכל מקרה,אבל שאם המוניטור תקין אז אוכל לסרב אשפוז ושזה בסדר לחכות עד יום ראשון להערכת משקל מחודשת ולאשפוז, אבל שאם לא אצטרך להתאשפז. לי היה ברור שהכל בסדר אז אפילו לא לקחתי איתי שום דבר חוץ מטלפון ארנק וקלסר הריון. החצי נשאר לשמור על הגדול. בסוף המוניטור לא היה תקין ונאלצתי להתאשפז. מזל שהספקתי לפני כן ליומולדת של הגדול בגן! את היו מולדת בבית נאלצנו לבטל
עבר עלי סופשבוע מדכא בבית החולים וספרתי את הדקות עד ליום ראשון שיראו בהערכת משקל ואוכל ללכת הביתה... בסוף ההערכות משקל היו אפילו יותר נמוכות ( ועשו ארבע הערכות שונות עם אנשים שונים ופילו מכשיר שונה... אחת מהן על ידי רופא). הודיעו לי שבגלל שסך הכל המוניטורים והא״ס תקינים בינתיים אז לא יילדו באופן יזום אבל ישאירו באשפוז עד הלידה לוודא שהקטנים באמת בסדר. ושאם עד שבוע 38 לא אלד הם יעשו זירוז ויילדו. כל העניין ממש דיכא אותי וכבר לא יכולתי לסבול בתי חולים. בעיקר פחדתי מסתם התערבויות שלא לצורך שייגמרו בסוף בניתוח... אז התייעצתי טלפונית עם הרופאה שלי שהיא ממש מקסימה ויודעת כמה חשוב לי העניין של לידה רגילה. היא אמרה שהיא מבינה אתהרופאים אבל שהגישה שלהם היא ללכת על בטוח, במיוחד שלא הם אלה שצריכים להיות בבית החולים... היא אמרה שאם אני מתעקשת ויש לי אומץ היא מוכנה שאסרב לאשפוז ונעשה מעקב צמוד ויומיומי בבית של א״ס ומוניטור. אז אמנם זה טרטור כל יום מחוץ לבית וזה מוניטור אחד ביום ולא שלושה, אבל היא מוכנה לזה. וכמובן שעל כבר דבר הכי קטן נרוץ למיון. אז הסכמתי. הודעתי בבית החולים שאני משחררת את עצמי על אחריותי. כמובן שניסו להפחיד אבל החלטתי שאני מאמינה שעצים ובקפטנים שלי, וזה לא שאני חסרת אחריות לגמרי כי אני עושה את הכל בליווי רפואי של הרופאה שלי. השתחררתי והגעתי הביתה בשש בערב. למחרת בבוקר היה לי תור לרופאה. רק שלא הגעתי אליו...
ביליתי ערב נחמד בבית, השכבתי את הגדול לישון והעברתי ערב נעים עם חצי. הלכנו לישון בחצות, וכרגיל לוקח לי מיליון שינה למצוא תנוחה עם כל הכובד, בחילות צרבות וכו.
בחצות וחצי הגיע הציר הראשון. לא התרגשתי כי אני כל ההריון עם צירים מוקדמים. אבל ציינתי לעצמי שהפעם הוא היה חזק למדי... אחרי 10 דקות עוד אחד. אחרי עשר דקות נוספות עוד אחד ובאותה עוצמה. הבנתי שמשהו פה מתקדם ואולי קצת מהר מדי... ההודעה מתחילה להיות ארוכה מדי אז אני ממשיכה בפוסט הבא
ילדתי לפני שבוע ויומיים שני קטנטנים מתוקים