חזרתי, ובמצב גרוע...
כתבתי פה לפני איזה מאה שנה (חודשיים ליתר דיוק), וקודם כל רציתי להתנצל בפני אלה שענו לי (קראתי את התשובות עכשיו בארכיון) ולא עניתי להם בחזרה... אז ככה: נשבר לי וכואב לי וקשה לי. יש עלי המון לחץ במגמה קשה שבחרתי בבית ספר (כיתנ י"א) ואניבכלל לא בטוחה שאוכל לעמוד בזה בלי להיכשל... הבעיה העיקרית שלי זה חוסר ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה וכל היוצא מזה... בגלל זה קשה לי לרכוש חברות חדשות וקשה להישאר בקשר עם מעט הישנות שיש לי. יש לי מצב מעצבן שיש לי חברה פה וחברה שם 0לא במספר גדול-שלא תתבלבלו)והן לא מסתובבות אחת עם השניה ככה שיוצא לי הרבה פעמים להתקע לבד בימי שישי בבית כי כל אחת מהן יוצאת ען חברות שלה ואותי או שלא מזמינים או שאם מזמינים אני או נשמעת מטומטמת (ככה לפחות נראה לי) או שאין לי על מה לדבר איתן כי הן מדברות על ענינים שלהן ואז אני בכלל בלי קשר. קשה לי לדבר בחופשיות עם אנשים חדשים שאני מכירה כמו למשל הבוס שלי או חלק מהעובדים בעבודה(אבל זה תלוי במצב רוח שלי כי לפעמים בא לי ביטחון פחות או יותר-בד"כ פחות, אבל אני עדיין מרגישה הבלה). אני חייבת להעלות אתהביטחון העצמי שלי ואת ההערכה העצמית שלי ומהר!!! עוד משהו:השכל שלי-אני מרגישה טיפשה ולדעתי הפעם זה לא קשור להערכה עצמית אלא למציאות (יש לציין שההורים שלי לא בדיוק גאונים (בלשון המעטה) במקצועות הריאליים לפחות, ועכשיו הם חייבים לעבוד קשה ואני לא רוצה להיות כמוהם בעתיד, במיוחד כמו אימי, אבל חלק מחוסר הביטחון שלי נובע מקווי דמיון שאני מוצאת בינינו... אני מרגישה שאין לי חיים כי אין לי הרבה חברות וכשכולם יוצאים עם מליון החברים שלהם אני מרגישה פשוט חרא!!!! (אני מצטערת על האורך) אבל בהחלט אשמח לתגובה- יותר נכון אני חייבת עצה ממישהו!!!!
כתבתי פה לפני איזה מאה שנה (חודשיים ליתר דיוק), וקודם כל רציתי להתנצל בפני אלה שענו לי (קראתי את התשובות עכשיו בארכיון) ולא עניתי להם בחזרה... אז ככה: נשבר לי וכואב לי וקשה לי. יש עלי המון לחץ במגמה קשה שבחרתי בבית ספר (כיתנ י"א) ואניבכלל לא בטוחה שאוכל לעמוד בזה בלי להיכשל... הבעיה העיקרית שלי זה חוסר ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה וכל היוצא מזה... בגלל זה קשה לי לרכוש חברות חדשות וקשה להישאר בקשר עם מעט הישנות שיש לי. יש לי מצב מעצבן שיש לי חברה פה וחברה שם 0לא במספר גדול-שלא תתבלבלו)והן לא מסתובבות אחת עם השניה ככה שיוצא לי הרבה פעמים להתקע לבד בימי שישי בבית כי כל אחת מהן יוצאת ען חברות שלה ואותי או שלא מזמינים או שאם מזמינים אני או נשמעת מטומטמת (ככה לפחות נראה לי) או שאין לי על מה לדבר איתן כי הן מדברות על ענינים שלהן ואז אני בכלל בלי קשר. קשה לי לדבר בחופשיות עם אנשים חדשים שאני מכירה כמו למשל הבוס שלי או חלק מהעובדים בעבודה(אבל זה תלוי במצב רוח שלי כי לפעמים בא לי ביטחון פחות או יותר-בד"כ פחות, אבל אני עדיין מרגישה הבלה). אני חייבת להעלות אתהביטחון העצמי שלי ואת ההערכה העצמית שלי ומהר!!! עוד משהו:השכל שלי-אני מרגישה טיפשה ולדעתי הפעם זה לא קשור להערכה עצמית אלא למציאות (יש לציין שההורים שלי לא בדיוק גאונים (בלשון המעטה) במקצועות הריאליים לפחות, ועכשיו הם חייבים לעבוד קשה ואני לא רוצה להיות כמוהם בעתיד, במיוחד כמו אימי, אבל חלק מחוסר הביטחון שלי נובע מקווי דמיון שאני מוצאת בינינו... אני מרגישה שאין לי חיים כי אין לי הרבה חברות וכשכולם יוצאים עם מליון החברים שלהם אני מרגישה פשוט חרא!!!! (אני מצטערת על האורך) אבל בהחלט אשמח לתגובה- יותר נכון אני חייבת עצה ממישהו!!!!