היפיפיה_הנרדמת
New member
חזרתי אליכם...-חשוב לי שתדעו...
מזמן שלא כתבתי כאן,יש לי הרבה בעיות עם המחשב,אבל הפורום הזה מאוד חשוב לי ומיוחד לי...גיל אתה יודע למה... בטח ראיתם את הכתבה במעריב על התרופות נגד דיכאון שכביכול אולי מזיכות יותר מהדיכאון עצמו. האמת מאוד נלחצתי מהכתבה ואתם בטח שואלים למה-זה הזמן לשתף אותכם במשהו אישי,אני מטופלת ב``סרוקסט`` כבר כחודשיים,זאת היתה החלטה שלי,לאחר שיכנוע וסיוע אדיר של גיל ושל כמה נוספים ובאמת שהיה קשה לשכנע אותי ללכת על טיפול תרופתי אבל הלכתי על זה וביקשתי את זה. ובאמת חל שיפור-אני יותר מאוזנת,כבר לא נופלת מכל שטות,הרגשה כללית נפשית טובה יותר ואופטימית יותר,כבר לא רע לי כל הזמן,אני לא בוכה ולא כמה עם התקפיי בכי כל הזמן,פחות חרדות ופחות לחץ,בקיצור-למרות כמה תופעות לוואי שעוברות אחרי חודש-אני מרגישה טוב יותר והולכת עם דעתם של אלה שחושבים שזאת וגם כנראה פרוזאק היא המצאת המאה. הפחד הוא כמובן מה יקרה בלי התרופה,באמת שלא בא לי לקחת אותה כל החיים ואני רוצה להיפטר ממנה כמה שיותר מהר וללמוד להסתדר בלעדיה אבל בינתיים אני מרגישה רוב הזמן טוב נפשית וגופנית ובכלל וזה מה שחשוב,אז זה בעזרת תרופה-שיהיה. העיקר שאני כבר לא רוצה להעלם כל הזמן או לישון או למות-אני בהחלט רוצה רק להרגיש טוב סוף סוף אחרי המון זמן שהרגשתי רק רע. אז הכתבה במעריב קצת הלחיצה,אבל הדעות שונות אז אני מאמינה שיהיה בסדר. אני מוכנה לשתף ולספר עוד למי שמעוניין לשמוע... נכון שזה לא פתר לי את הבעיות הרגילות כמו למצוא עבודה או דירה או ללמוד אבל אני מאמינה שאם ההרגשה הפנימית השתפרה אוכל בכוחות מחודשים לנסות ולשפר גם את החיים שלי.
מזמן שלא כתבתי כאן,יש לי הרבה בעיות עם המחשב,אבל הפורום הזה מאוד חשוב לי ומיוחד לי...גיל אתה יודע למה... בטח ראיתם את הכתבה במעריב על התרופות נגד דיכאון שכביכול אולי מזיכות יותר מהדיכאון עצמו. האמת מאוד נלחצתי מהכתבה ואתם בטח שואלים למה-זה הזמן לשתף אותכם במשהו אישי,אני מטופלת ב``סרוקסט`` כבר כחודשיים,זאת היתה החלטה שלי,לאחר שיכנוע וסיוע אדיר של גיל ושל כמה נוספים ובאמת שהיה קשה לשכנע אותי ללכת על טיפול תרופתי אבל הלכתי על זה וביקשתי את זה. ובאמת חל שיפור-אני יותר מאוזנת,כבר לא נופלת מכל שטות,הרגשה כללית נפשית טובה יותר ואופטימית יותר,כבר לא רע לי כל הזמן,אני לא בוכה ולא כמה עם התקפיי בכי כל הזמן,פחות חרדות ופחות לחץ,בקיצור-למרות כמה תופעות לוואי שעוברות אחרי חודש-אני מרגישה טוב יותר והולכת עם דעתם של אלה שחושבים שזאת וגם כנראה פרוזאק היא המצאת המאה. הפחד הוא כמובן מה יקרה בלי התרופה,באמת שלא בא לי לקחת אותה כל החיים ואני רוצה להיפטר ממנה כמה שיותר מהר וללמוד להסתדר בלעדיה אבל בינתיים אני מרגישה רוב הזמן טוב נפשית וגופנית ובכלל וזה מה שחשוב,אז זה בעזרת תרופה-שיהיה. העיקר שאני כבר לא רוצה להעלם כל הזמן או לישון או למות-אני בהחלט רוצה רק להרגיש טוב סוף סוף אחרי המון זמן שהרגשתי רק רע. אז הכתבה במעריב קצת הלחיצה,אבל הדעות שונות אז אני מאמינה שיהיה בסדר. אני מוכנה לשתף ולספר עוד למי שמעוניין לשמוע... נכון שזה לא פתר לי את הבעיות הרגילות כמו למצוא עבודה או דירה או ללמוד אבל אני מאמינה שאם ההרגשה הפנימית השתפרה אוכל בכוחות מחודשים לנסות ולשפר גם את החיים שלי.