חזרתי אחרי זמן מה, כואבת ומאושרת.

חזרתי אחרי זמן מה, כואבת ומאושרת.

חזרתי, זמן מה עבר חלף לו, זוכרים את היום בו ביקשתי מכם לקבל אנרגיות אור ואהבה בבית חולים מאיר? להיפוך עובר? קיבלתי המון, זה הצליח. והייתי מאושרת מאד. היה זה ביום ראשון, שישה ימים תמימים חלפו מאז אותו יום ראשון, וביום שישי בלילה הגעתי לחדר לידה. בכל ליבי התפללתי כי הלידה תהייה לידה רגילה ולא ניתוח קיסרי אך הנסיך היקר ברחמי בחר לבוא לעולם בצורה אחרת, דווקא בניתוח. ההחלמה קשה, ואני שוב מבקשת אנרגיות של אור ואהבה, אני בפתח תקוה. ואודה על כל טיפה. ההחלמה קשה לא רק פיסית וכאן רציתי לשאול את היודעים/ות מבניכם מדוע נשים אחרי לידה הן עצובות מאד? רגישות מאד? מדוע כל כך קל לבכות אחרי לידה? ולמה הכל הופך להיות רגיש כל כך? או שמא... היימצא כאן מישהו שישאל אותי את השאלות הנכונות כדי שאוכל לענות לעצמי??? והיום, אני נכנסת הנה... וקוראת את הכתוב, אזכרה לתהילה מעוז ז"ל, ועצוב לי עוד יותר, דמעות בעיני בקראי את שכתב אוריאל מעוז. ואת שכתבה אלין ילדת האור, המוות אופף פה... ואולי... חשבתי לי כי אולי זה הזמן להכניס חיים פה... מות ולידה חד הם... אז בשעה טובה ובמזל טוב נולד לי בן (אמנם באיחור) ריף יקירי בן חודש בדיוק היום. ולאוריאל, האם תוכל בבקשה לספר לי מי היה הרי"פ? רבי...? (כשבחרתי את השם לבני היקר לא ידעתי שהיה צדיק בשם זה) תתחזק אח יקר החיים אינם נגמרים במוות והרי כתוב כי טוב יום המות מיום היוולדו. שולחת תנחומיי שלי, אור ואהבה תודה לכולכם שאתם כאן למען... נמהסטה...
 

adu20

New member
../images/Emo49.gif../images/Emo65.gifשיהיה לך רק נחת והמון|ש

 

חיה 35

New member
איתך חמודה../images/Emo65.gif../images/Emo24.gif../images/Emo95.gif

בת חן המקסימה אני שמחה שחזרת אלינו... התהליך שאת עוברת כלונו עברנו ונעבור.. זה דרך הטבע.... להבדיל השבוע גיליתי את התהליך הזה אפילו אצל אמא אוגרת שהמליטה איך ההתנהגות שלה משתנה.. אין מה לעשות, אם בא לך לבכות תבכי אל תשמרי בבטן,, אם בא לך לשים את הראש על כתף לבכות תעשי את זה.. ואם אין לך כתף באותו רגע אז יש לך אותנו... לגבי נושא המוות אכן היה לנו יום קשה אבל עברנו גם את זה.. איך אומרים עברנו את פרעה נעבור גם את זה... ומה יותר כייף לשמוע על בנך המקסים שתגדלי אותו בנחת...
שולחת לך ים של אהבה ורייקי
 
הבנתי שזה דרך הטבע יקירה, אך...

מה קורה שם בטבע?? למה זה קורה??? מישהו יודע ויכול להסביר??? תודה על החיזוקים והאהבה שולחים לך בחזרה גם אנחנו ריף ובת חן
 
ברוכה השבה...

המוות פה אופף? מה פתאום! הזיכרון פה אופף - זה כן. זכרונות זה מה שנותר בתוך זרם החיים.... אני מצטער שאת עצובה מלקרוא את שכתבתי. אין זה נכתב מעצב אלא מכאב וגעגוע. כאב זה חוויה סבל ועצב הם השיפוט שלנו על החוויה. באזכרה היום היה כאב. הרבה כאב. ובתוך הכאב הזה ניבנה וניכונן במהרה בימינו אמן.
 
תודה על תיקונך,

אכן טעות בכתיבתי, מתוך כאבי שלי לא הבחנתי בשל האחר אתך הסליחה. ותורה רבה על תיקונך. אוריאל יקר שמתי לב כי רבות אתה נוגע בתורה, בסיפורי צדיקים, ציטוטים וכו... אולי לא הבחנת בשאלתי בהודעה הקודמת, ואשאל שוב, האם יודע אתה מי היה הרי"פ? מאחלת רק ימים של חווית אושר ושמחה שלא תדעו עוד צער וכאב אור ואהבה בת חן
 
ראיתי גם ראיתי...

ואני אנסה לברר אני לא ממש חזק בראשי תיבות גם לא של רבנים. בברכה הרא"מ (רבי אוריאל מעוז)
 

mandarine

New member
מזל טוב, בת-חן

בתקופה שלאחר הלידה ישנם שינויים הורמונאליים שגורמים לשינויים במצבי-הרוח. ובכלל זה מאד מאד מרגש שפתאום יצרת חיים חדשים, שינית את המשפחה. מותר לך לבכות ולהתרגש ולהרגיש מה שאת מרגישה. זה בסדר. בכל מקרה רציתי להגיד לך שהשם ריף פשוט מדהים. אגב, ישנו מושב שנקרא: כפר הרי"ף - אז שיהיה לך באמת כל טוב!!!
 
היי מנדרינה

וואוו הכי אני מרגישה זה להיות חלק מיצירת חיים, חלק מכח הבריאה המופלאה הזו. ואני מרשה לעצמי להרגיש הכל תודה על דברייך היכן הכפר הזה? הרי"ף? ריף ובת חן מחבקים באהבה נמהסטה...
 

*אביבה*

New member
היי נמהסטה...

מזל טוב, נשיקות לריף הקטן, (איזה שם...) והחלמה מלאה לך. רק טוב. הזכרת לי בדימעה קטנה את לידה בני הבכור.אנסה מעט לעזור מתוך ניסיוני. אכן, יש למצב הזה ההסבר הרפואי וגם את הפן שלך, האישי. מבחינה רפואית, הגוף מלא הורמונים, ולקראת הלידה נוספים עוד ועוד מינונים שלהם. לאחר שהעובר יצא, והשליה אחריו, מתחיל תהליך הפוך ומיידי. כמות ההורמונים יורדת בבת אחת באופן קיצוני וזה יוצר חוסר איזון קיצוני. זו הסיבה לרגישות, לבכי, וכל יתר התופעות שציינת. זה כשיש לידה רגילה. כשהלידה היא בניתוח, שאיננו ידוע מראש יש אלמנטים נוספים שמתערבים. ילדתי גם בניתוח וגם בלידה רגילה ואין בכלל מה להשוות. הטבע כמו שהוא אינו זקוק לעזרה. הניתוח - הוא ניתוח בטן גדול למרות שמתייחסים אילין בצורה מאוד פשוטה. זהו ניתוח בטן עם כל הסממנים והכאבים והמגבלות. אז, כמה עצות להקלה על הקשיים בהתחלה. זה כואב! מאוד! אני יודעת שזה אישי, ולכן לא אוכל לומר לך תוך כמה זמן זה יעבור. ככל שתנוחי יותר, ותתני לעצמך לחוות את הכאב הזה, כך הוא ילך לו יותר מהר. נוחי, היי עם בנך, ותני לכאב להיות. משככי כאבים עוזרים. אם את מניקה יש משככים שעוזרים להקלת הכאבים שהם מצמחים. הפן האישי בכל העניין הוא תחושה של פיספוס... כך זה היה אצלי. לחוות את כל מהלך הלידה (הקשה) ולסיים אותה בניתוח מבחינתי היה פיספוס אדיר שלא יכולתי להתאושש ממנו חמש שנים. זה היה כמו להגיע ממש ממש עד לבאר מבלי לשתות ממנה.חיכיתי 5 שנים אח"כ עד שהייתי מוכנה שוב לעוד ילד כי לא הצלחתי להבין למה? זה לא משנה למה.אם תרצי יותר להכנס לזה נוכל לעשות זאת במסרים כי יש לזה אספקטים נוספים. ולסיום נמהסטה, כשאני מסתכלת על הילד שלי היום, שהיה כל כך קשה להביא אותו (הוא נולד מת אגב, בשל כל הסיבוכים שהיו...) אני עדיין יכולה להרגיש כל רגע שם בחדר לידה, למרות שעברו כבר יותר מ-18 שנה. אני מסתכל עליו וזוכרת איך הכל כאב, רעד, ואיך כל חדר הלידה היה בחוסר שליטה מוחלט, עם כל הסיבוכים שהיו... ואני מסתכלת עליו, מתן, כל כך יפה, גאה, חכם, רגיש, ילד נפלא ובכור שלי. ואומרת לעצמי, היית צריכה לעבור את ההההכככככל כדי שיהיה לך את הילד הזה. אז, היה שווה. זה קצת פשטני לומר את זה כך או לכתוב את זה אבל אני מנסה להעביר לך את התחושה שלי וזה משהו כמו: כגודל הכאב שחוויתי, כך גם אני מרגישה ש"נתנו" לי מתנה... אז, שוב החלמה מהירה לך. אני איתך במחשבות.
 
אביבה יקרה

תודה ששיתפת אותי בסיפורך, פספוס? אני לא יכולה לקבוע פספוס. כן, עשיתי הכל כדי להמנע מלהגיע לחדר ניתוח. שחיתי עם דולפינים, (מכאן השם ריף, על שם ריף הדולפינים באילת) קיבלתי טיפולי דיקור, מוקסות, היפוך לעובר שהיה במצג עכוז ולא רצה להתהפך, כל הסימנים הראו לי כי הוא בוחר דווקא להיוולד בניתוח ולא בלידה רגילה. הייתי 6.5 שעות בחדר לידה טבעית, עם צירים כל דקה ועם פתיחה 8.5 ומחיקה 100% והוא בשלב של צירי הלחץ עשה קקי למי השפיר ושאף מקוניום. הטראומה שלי היא המעבר הקיצוני מחדר לידה טבעית לחדר ניתוח, אני זוכרת את הרגע בו כל הרופאים מתנפלים עלי כשהמים ירדו (מקוניאליים) וקבעו בהיסטריה של ממש כי חייבים להוציא אותו תוך 3 דקות אני שמחה שריף כאן איתי, בריא וחזק, והוא גם לא נזקק להנשמה, או להחייאה, הוא נשם בכוחות עצמו אנחנו בבית והכל בסדר אני לא יודעת אם הגישה של הרופאים משאירה חותם קשה יותר מנפילת ההורמונים. כל שאני זוכרת שהייתי רגועה ושלווה, ללא אפידורל, ללא משככי כאביםכאלה ואחרים ללא זירוז, אלא פעלתי לפי הספר, לפי הטבע, לפי הגוף אולי הרופאים צדקו שחייבים לנתח, למרות שאני יודעת שגם אם תינוק שואף מרוניום, הוא יודע לנקות את הריאות שלו לבד אחרי הלידה. כך שיש מקרים רבים בהם ניתוח בשל סיבה זו הוא מיותר. כן, זה כואבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב מאד כואב אחת מהסיבות שלא הצלחתי להניק, מאחר ובנוסף לניתוח הקשה הזה אני גם עם נכות פיסית שלא איפשרה לי למצוא תנוחה נכונה להנקה. אך הכאב הזה יעבור בזמן הנכון לו, אני לא פוחדת שהוא לא יעבור לעולם... העצב שבא אחרי אינו מרתיע אותי, אנ רק מנסה להתחבר אליו מתוך הבנה, ולא מתוך מותר. תודה על תגובתך ריף ובת חן מחבקים בחזרה נמהסטה...
 

Just4U

New member
מזל טוב../images/Emo70.gif

לגבי מקור השם ריף קצת על קצה המזלג: הריף היה רב מתקופת "הראשונים". הרב יצחק אלפסי הריף; (1103 - 1013). כבר מראשית ימי הביניים פקדה את עולם התורה מגמה ברורה שניתן לכנות אותה "פרגמטיזם". לפי מגמה זאת, נושאי הלימוד הצטמצמו למצוות הנהוגות בזמן הזה. ממילא, הוזנחו סדר זרעים, קדשים וטהרות. ביטוי לתופעה זו אנחנו מוצאים בהלכות הרב יצחק אלפסי (הריף); שדילג בספרו לגמרי על כל נושא שנחשב "הלכתא למשיחא". ספרו של הריף (הידוע כ"תלמוד קטן") קבע במידה רבה את תחומי הלימוד לדורות הבאים (לפחות בכל מה שקשור לספרד).
יואל
 

ש י י ל ה

New member
מזל טוב יקירתי

את יודעת חומד, באיזה מקום טוב את נמצאת? ישנן מאות נשים שנמצאות במצבך אך כלל לא מודעות לכך וחיות התחושה של אשמה זה שאת קוראת לבעיה בשמה,עצב,בכי וכו´ זה צעד ענק לכיוון ההחלמה המהירה. אני הייתי במצבך לפני 15 שנה בערך הייתי חסרת כוחות פיזיים ונפשיים תקופה ארוכה לאחר הלידה לקח לי שנים עד שהבנתי שהייתי בדיכאון אחר הלידה שזה בעצם בעיה כימית שנגרמת מחוסר איזון הורמונלי הטיפול הטוב והעדין ביותר שאני יכולה להציע לך הוא תמציות פרחי באך,שילטפו וירוממו את רוחך ורגשותייך ויעזרו לך לשוב לעצמך במהרה ותאמיני לי בחיים צריך להיות גם למעלה וגם למטה והירידה הזו שלך היא למען עליתך מאחלת לך שתראי רק נחת מריף ותגדלי אותו בקלות
 
חברים יקרים תודה רבה-אבל!!!

עצם התגובות שלכם מראה כי איכפת לכם אך צר לי ומור לכם חברים יקרים, כי אף לא אחד מכם התייחס לשאלותיי שלי וכולכם בלי יוצא מן הכלל התמקדתם בלציין באיזה מצב אני נמצאת ולא להתייחס באמת לשאלות שלי אני מודה לכם על תשומת ליבכם אך לא זו היתה שאלתי, מצער כי השאלות האמיתיות לא זכו ליחס כזה. ריף ובת חן ממשיכים לחפש תשובות מחבקים באהבה נמהסטה...
 

נועיק

New member
בת חן נמסטה האם וריף הפעוט../images/Emo85.gif

באתי מאוחר בלילה וראיתי בקשה לתשובה. אם אני מבינה נכון, השאלה היא בקשר לרגישות הגדולה שלאחר לידה, הדמעות שמבצבצות מכל ניד עפעף רגשי הכי קטן. וראיתי גם הרבה תשובות - הורמונים, מהפך בחיים, עוצמה ועוד. אולי אלו לא התשובות המתאימות לך, אבל הן נכונות מאד. תינוק הוא היצירה הכי מופלאה בעולם. היא כל-כך נשגבה, שאין דומה לה, ולכן כל שקורה לאחר תהליך הלידה (ולא משנה איזו לידה), הוא אחר מכל מה שקרה לאם החדשה לפני היותה אם. לאחר הלידה האשה הופכת לאם. זהו מצב המצריך רגישות ועירנות חדשה כלפי נפש חדשה. האם היא המקשרת בין הבן לבין העולם. מכיון שכך רגישותה משתנה, עולה ומתגברת, ומסייעת לה להבין את בנה ללא מילים. רגישות נפלאה זו מביאה עמה גם רגישות ועירנות לדברים אחרים בעולם, שלפני כן ניתן היה "להחליק" אותם מעליה, ואילו עתה הכל מופנם פנימה, ללא יכולת שיפוט ועריכה: עלה נושר מהעץ - יש דמעות בעינים. מילה רכה ואוהבת - בכי תמרורים. סרט קיטשי בטלויזיה, והטישיו נגמר בדקות הראשונות... ואנחנו רגילים לפרש רגישות יתר - לעצבות, בכי ללא סיבה "אמיתית" - לדיכאון, חולשה והתרגשות מכל דבר - כשלילי. כשילדת את בנך, ילדת את מהותך האמהית החדשה. אם באמת רגישותך גדלה, ואינך יודעת מה לעשות עם זה, אם את מוצאת עצמך בוכה כל היום בתקופה שלאחר הלידה, ואם את מחפשת סיבות "אמיתיות", יש לך הרבה תשובות גם מקודמי. אבל את גם יכולה להבין, שלא משנה איך תקראי לזה, הרגישות הזו היא לטובתך, ולכן הינה במקום הנכון. קבלי והביני כי זוהי התפתחות האם שבך. ולהיות אם זה אתגר לא קל (נכון, אמהות?). אך עם זאת זהו הדבר הנפלא בעולם. ולחשוב שגברים צריכים לעמול כל חייהם על מנת להגיע למה שאנחנו משיגות בלידה אחת... ממני אליך ברכות על הווית האם שבך שנולדה עם הולדת בנך ריף, ומאחלת אני לך אושר רב בכל רגע של גדילה משותפת לשניכם. אהבה רבה לכם נועה
 
חומר חדש למחשבה...

ילדתי את מהותי האמהית...חומר למחשבה... ז"א כי לידה כי בעצם לידת התינוק, וגם לידה מחדש... למה צריך לניוולד מחדש? אהבתי את עצמי קודם... נולדים עם מהות חדשה, מהות אמהית, זהו שינוי כללי, או רק תוספת לקיים כבר? וואוו, גישה ממקום אחר לגמרי, בלתי מוכר... והנה ראי, שאלות רבות מתעורות גם כאן... את התפתחות האם שבי אני יכולה להבין, הרי אני אמא למרות אני טרם מעקלת זאת. אני מרגישה יותר קוסמת מאשר אמא... וגברים...גם אם יעמלו 7 גלגולי חיים, הם לא יגיעו למה שאנחנו מגיעות בתחילתו של ציר אחד. מאיין הגישה הזו השלילית לראות כל דבר כמחלה שיש לטפל בה? ריף ובת חן עולים כיתה, ומחבקים את נועה בחזרה חיבוק חזק
 
למעלה