חזניוק , מישהו קרא את הדברים הקשים שאמרה?
נגד השחקניות , נגד האיגוד, נגד הצוות המקצועי. אני משום מה מאמין לה. אגב תגובת ההתאחדות מעוררת שאט נפש. לע"ד משרד התרבות והספורט צריך לפתוח בחקירה חיצונית על הנאמר. http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/334/165.html?hp=3&cat=631&loc=11 דניז חזניוק: "שחר פאר היא בלוף" הקפטן ליאור מור? "עובד בלי תוכנית ולו"ז". פאר וגלושקו? "התייחסו אליי מגעיל, כמו אל משרתת". מקצוענות? "סוכריות גומי באחת בלילה". המחבט מספר 4 של ישראל, חזרה המומה מאילת, ולא יכולה לשתוק יותר "הקפטן ליאור מור בושה, שחר פאר בלוף אחד גדול, יוליה גלושקו גועלית." זו רק טעימה מדעתה הבלתי שגרתית, בלשון המעטה, של המחבט מספר 4 בנבחרת הפדרציה הישראלית, דניז חזניוק. מי שחיפש הסברים לכישלון של הנבחרת באילת, שלמרות טורניר ברמה נמוכה סיימה רק תשיעית ולא הגיעה להתמודדות על כרטיסים לפליאוף העליון, יכול למצוא אותם אצל הטניסאית בת ה.18- חזניוק, זומנה השנה לראשונה לסגל הנבחרת, והטראומה שטורניר הפדרציה האחרון השאיר אצלה גרמה לה לפתוח את הפה. "זו לא התנהלות של נבחרת. זו התנהלות של שכונה," פותחת חזניוק, "אם אני, בגילי ובמקום ה460- בעולם, רגילה לסטנדרטים מסוימים של מקצוענות, ואז מגיעה לנבחרת שאמורה להיות הטופ ומגלה איזו שכונה שם, זה אומר הכל. אני עדיין בשוק ממה שראיתי. כשזומנתי התרגשתי מכך שאייצג את הנבחרת, אבל עכשיו ספק אם אסכים להגיע גם בשנה הבאה. ירד לי החשק להיות בנבחרת הזו. לא פלא שנכשלנו. "אם הקפטן מור רואה במשך שנים את הביזיון הזה ובוחר לא לעשות דבר, הוא בושה וחרפה. אין לו לו"ז ותוכנית עבודה מסודרת. את הכל הוא עושה בשליפה. בערב הייתי שואלת אותו דברים אלמנטריים על סדר היום שלמחרת, מתי אוכלים ומתי מתאמנים, והוא היה עונה שהוא לא יודע, ומחליט ברגע האחרון בשיחת הסיכום. מור ותומר דנק (המאמן) התייחסו אליי בצורה מזלזלת ומגעילה, גירשו את המאמן הפרטי שלי יגאל קושמר מהאימונים ולא הסכימו שאפילו אצא לשירותים לבד, אלא עם כל הנבחרת. היינו קמות ב09:30- ומתאמנות ב,11:00- כשכל הנבחרות האחרות כבר ב08:00- על המגרש. בערב, במקום ללכת לישון בשעה נורמלית, היו מחפשים רק לצאת למסעדות." כמה ההתנהלות הזו פגעה בנבחרת? "אנחנו שוות הרבה יותר ממקום ,9 ובהתנהלות אחרת היינו נראות הרבה יותר טוב. השכונה בנבחרת הגיעה למגרש. אפילו ביום האחרון גיליתי בהתראה של עשר דקות שהקדימו לנו את הטיסה למרכז, כשבמקרה ירדתי ללובי וראיתי שכולם מחכים להסעה. אם לא הייתי מגלה במקרה, כנראה היו שוכחים אותי. כשהזמינו את ולריה פטיוק וסידרו לה חדר במלון, גילו שהיא פצועה רק בדקה ה."90- איך קיבלו אותך שאר הטניסאיות? "רע מאוד. במקום לגרום לי להרגיש טוב כצעירה חדשה, הן רק הקניטו אותי וירדו עליי כל הזמן, השפילו אותי. הייתי הולכת לישון בהרגשה מזופתת של חוסר אונים.התייחסו אליי כמו אל משרתת, וכבר בהתחלה שחר, יוליה וקרן עשו לי שיחה שבגלל שאני חדשה, אצטרך לעבוד בשבילן, להביא להן מגבות ולמלא כל בקשה שלהן. "לא היתה לי שום בעיה לעזור, אבל אני לא חושבת שבשביל זה אני שם. קרן שלמה (המחבט מס' (3 כל הזמן ניסתה להתחנף לשחר ויוליה, הכינה להם שייקים, הביאה להם מגבות. אם כיף לה להיות משרתת זה עניינה, אבל יש לשחר וליוליה ידיים ורגליים. "לא הסכמתי להיות משרתת, אז התייחסו אליי בצורה גועלית. כשדיברתי עם טניסאית פורטוגלית באוטובוס, יוליה אמרה שהיא לא מסכימה שאדבר עם יריבות, והוסיפה, 'אולי גם תלכי לשחק בנבחרת אחרת,' כאילו אני עוכרת ישראל." בהתנהלות המקצועית של שחר ויוליה היו דברים שהפריעו לך? "הרבה. היה בנבחרת מנהג שבסוף כל יום הקפטן מחליט מי מהרביעייה היתה הכי טובה, ולפי זה חילק סוכריות גומי, כשהמצטיינת קיבלה הכי הרבה. שחר ויוליה היו מוכנות לרצוח בשביל הסוכריות גומי האלו. "אני לא חושבת שבריא לאכול המון סוכריות גומי כל לילה. גם ביום המשחק נגד הולנד, כשהגענו למלון באחת בלילה, היה חשוב להם לחלק סוכריות גומי. גם כשהייתי חולה אחרי שישבתי בקור בלי ביגוד מתאים, הכריחו אותי להיות בשיחה עד שתיים בלילה, כשלמחרת משחק חשוב נגד פורטוגל. "אם לשחר וליוליה חשובות יותר הסוכריות מאשר ללכת לישון בשעה נורמלית, לא פלא שהן הפסידו לפורטוגל, מה גם שעשר דקות למשחק, ראיתי אותן רבות על איזה צבע לק לשים בציפורניים." שחר דווקא נחשבת למקצוענית האולטימטיבית בישראל. "גם אני חשבתי כך לפני שהכרתי אותה לעומק. עכשיו אני מבינה שהיא בלוף אחד גדול. כיבדתי אותה על מיעוט הראיונות, אבל התברר שהיא מעדיפה לא להיחשף יותר מדי כדי שלא יבינו את גודל הבלוף. היא ברמה אנושית נמוכה בדיוק כמו יוליה. מקצוענית לא יוצאת לבלות אחרי הפסדים. אני, שלא שיחקתי, לקחתי קשה מאוד את ההפסד לבריטניה ולא הפסקתי לבכות. חמש דקות אחרי המשחק שחר ויוליה כבר צחקקו ועשו שטויות, ובאותו לילה היא והמאמנים יצאו לבלות במועדון. שחר צוברי לקח אותן לכל מיני מועדונים במהלך התחרות. מקצוענית לא מבלה עד חמש בבוקר ורק אז חוזרת למלון, כשהיא אפילו לא זוכרת אם היא ישנה בחדר שלה או אצל קרן. אני יודעת שלא כיף ללכת לישון מוקדם, אבל זה חלק מהספורט. כשאני רואה איך היא מתנהגת, אני לא מתפלאת שהיא הידרדרה בדירוג." "מצרים? העוינות בישראל" חזניוק נחשבת עם פטיוק לחלק מדור העתיד של טניס הנשים הישראלי. היא נולדה באשקלון לעולים מאוקראינה, ומתגוררת בנתניה עם אמה לריסה, שמלווה אותה בתחרויות בחו"ל, ואביה ד"ר גרמן חזניוק, אורתופד בהלל יפה. גם להורים יש מה לומר. "עצם זה שאנחנו שילמנו על החדר של דניז במלון באילת ולא האיגוד, אומר הכל," אומרת לריסה, "מור לא מתנהג כמו קפטן נבחרת אלא כמו קפטן פופאי, את המסרונים והמיילים הוא פותח ב'היי בננות' או 'היי חיות.' "ג'ודי מארי קוראת לשחקניות שלה 'אנימלס?' בשבוע הבא דניז אמורה להתחרות במצרים, וכולם אמרו 'איזה משוגעים אנחנו.' עניתי להם שהמקום העוין היחיד בשביל דניז, עם גזענות ויחס מחפיר, הוא ישראל." ד"ר גרמן חזניוק: "כשפניתי לליאור מור להתלונן על היחס לדניז הוא אמר לי שגם הוא הביא מגבות לעמוס מנסדורף כשהיה שחקן דייויס ושזה נהוג. אני לא רוצה שדניז שלי תישאר תמיד מביאת המגבות של שחר ויוליה. היא שווה הרבה יותר." תגובת איגוד הטניס מאיגוד הטניס נמסר בתגובה: "אנו מגנים ודוחים בשאת נפש את דבריה של דניז. חבל שדניז החליטה לצאת בהאשמות שקריות וחסרות שחר לגבי שחקניות הפדרציה והקפטן. אנו מתפלאים על סגנונה של השחקנית אשר לא עמדה בסטנדרטים המקובלים. האיגוד יפעל במוסודותיו המקובלים על מנת למצות עם השחקנית את הדין." שחר פאר: "אני מאחלת לה בהצלחה בהמשך דרכה." קפטן הנבחרת בחר שלא להגיב בשלב זה.
נגד השחקניות , נגד האיגוד, נגד הצוות המקצועי. אני משום מה מאמין לה. אגב תגובת ההתאחדות מעוררת שאט נפש. לע"ד משרד התרבות והספורט צריך לפתוח בחקירה חיצונית על הנאמר. http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/334/165.html?hp=3&cat=631&loc=11 דניז חזניוק: "שחר פאר היא בלוף" הקפטן ליאור מור? "עובד בלי תוכנית ולו"ז". פאר וגלושקו? "התייחסו אליי מגעיל, כמו אל משרתת". מקצוענות? "סוכריות גומי באחת בלילה". המחבט מספר 4 של ישראל, חזרה המומה מאילת, ולא יכולה לשתוק יותר "הקפטן ליאור מור בושה, שחר פאר בלוף אחד גדול, יוליה גלושקו גועלית." זו רק טעימה מדעתה הבלתי שגרתית, בלשון המעטה, של המחבט מספר 4 בנבחרת הפדרציה הישראלית, דניז חזניוק. מי שחיפש הסברים לכישלון של הנבחרת באילת, שלמרות טורניר ברמה נמוכה סיימה רק תשיעית ולא הגיעה להתמודדות על כרטיסים לפליאוף העליון, יכול למצוא אותם אצל הטניסאית בת ה.18- חזניוק, זומנה השנה לראשונה לסגל הנבחרת, והטראומה שטורניר הפדרציה האחרון השאיר אצלה גרמה לה לפתוח את הפה. "זו לא התנהלות של נבחרת. זו התנהלות של שכונה," פותחת חזניוק, "אם אני, בגילי ובמקום ה460- בעולם, רגילה לסטנדרטים מסוימים של מקצוענות, ואז מגיעה לנבחרת שאמורה להיות הטופ ומגלה איזו שכונה שם, זה אומר הכל. אני עדיין בשוק ממה שראיתי. כשזומנתי התרגשתי מכך שאייצג את הנבחרת, אבל עכשיו ספק אם אסכים להגיע גם בשנה הבאה. ירד לי החשק להיות בנבחרת הזו. לא פלא שנכשלנו. "אם הקפטן מור רואה במשך שנים את הביזיון הזה ובוחר לא לעשות דבר, הוא בושה וחרפה. אין לו לו"ז ותוכנית עבודה מסודרת. את הכל הוא עושה בשליפה. בערב הייתי שואלת אותו דברים אלמנטריים על סדר היום שלמחרת, מתי אוכלים ומתי מתאמנים, והוא היה עונה שהוא לא יודע, ומחליט ברגע האחרון בשיחת הסיכום. מור ותומר דנק (המאמן) התייחסו אליי בצורה מזלזלת ומגעילה, גירשו את המאמן הפרטי שלי יגאל קושמר מהאימונים ולא הסכימו שאפילו אצא לשירותים לבד, אלא עם כל הנבחרת. היינו קמות ב09:30- ומתאמנות ב,11:00- כשכל הנבחרות האחרות כבר ב08:00- על המגרש. בערב, במקום ללכת לישון בשעה נורמלית, היו מחפשים רק לצאת למסעדות." כמה ההתנהלות הזו פגעה בנבחרת? "אנחנו שוות הרבה יותר ממקום ,9 ובהתנהלות אחרת היינו נראות הרבה יותר טוב. השכונה בנבחרת הגיעה למגרש. אפילו ביום האחרון גיליתי בהתראה של עשר דקות שהקדימו לנו את הטיסה למרכז, כשבמקרה ירדתי ללובי וראיתי שכולם מחכים להסעה. אם לא הייתי מגלה במקרה, כנראה היו שוכחים אותי. כשהזמינו את ולריה פטיוק וסידרו לה חדר במלון, גילו שהיא פצועה רק בדקה ה."90- איך קיבלו אותך שאר הטניסאיות? "רע מאוד. במקום לגרום לי להרגיש טוב כצעירה חדשה, הן רק הקניטו אותי וירדו עליי כל הזמן, השפילו אותי. הייתי הולכת לישון בהרגשה מזופתת של חוסר אונים.התייחסו אליי כמו אל משרתת, וכבר בהתחלה שחר, יוליה וקרן עשו לי שיחה שבגלל שאני חדשה, אצטרך לעבוד בשבילן, להביא להן מגבות ולמלא כל בקשה שלהן. "לא היתה לי שום בעיה לעזור, אבל אני לא חושבת שבשביל זה אני שם. קרן שלמה (המחבט מס' (3 כל הזמן ניסתה להתחנף לשחר ויוליה, הכינה להם שייקים, הביאה להם מגבות. אם כיף לה להיות משרתת זה עניינה, אבל יש לשחר וליוליה ידיים ורגליים. "לא הסכמתי להיות משרתת, אז התייחסו אליי בצורה גועלית. כשדיברתי עם טניסאית פורטוגלית באוטובוס, יוליה אמרה שהיא לא מסכימה שאדבר עם יריבות, והוסיפה, 'אולי גם תלכי לשחק בנבחרת אחרת,' כאילו אני עוכרת ישראל." בהתנהלות המקצועית של שחר ויוליה היו דברים שהפריעו לך? "הרבה. היה בנבחרת מנהג שבסוף כל יום הקפטן מחליט מי מהרביעייה היתה הכי טובה, ולפי זה חילק סוכריות גומי, כשהמצטיינת קיבלה הכי הרבה. שחר ויוליה היו מוכנות לרצוח בשביל הסוכריות גומי האלו. "אני לא חושבת שבריא לאכול המון סוכריות גומי כל לילה. גם ביום המשחק נגד הולנד, כשהגענו למלון באחת בלילה, היה חשוב להם לחלק סוכריות גומי. גם כשהייתי חולה אחרי שישבתי בקור בלי ביגוד מתאים, הכריחו אותי להיות בשיחה עד שתיים בלילה, כשלמחרת משחק חשוב נגד פורטוגל. "אם לשחר וליוליה חשובות יותר הסוכריות מאשר ללכת לישון בשעה נורמלית, לא פלא שהן הפסידו לפורטוגל, מה גם שעשר דקות למשחק, ראיתי אותן רבות על איזה צבע לק לשים בציפורניים." שחר דווקא נחשבת למקצוענית האולטימטיבית בישראל. "גם אני חשבתי כך לפני שהכרתי אותה לעומק. עכשיו אני מבינה שהיא בלוף אחד גדול. כיבדתי אותה על מיעוט הראיונות, אבל התברר שהיא מעדיפה לא להיחשף יותר מדי כדי שלא יבינו את גודל הבלוף. היא ברמה אנושית נמוכה בדיוק כמו יוליה. מקצוענית לא יוצאת לבלות אחרי הפסדים. אני, שלא שיחקתי, לקחתי קשה מאוד את ההפסד לבריטניה ולא הפסקתי לבכות. חמש דקות אחרי המשחק שחר ויוליה כבר צחקקו ועשו שטויות, ובאותו לילה היא והמאמנים יצאו לבלות במועדון. שחר צוברי לקח אותן לכל מיני מועדונים במהלך התחרות. מקצוענית לא מבלה עד חמש בבוקר ורק אז חוזרת למלון, כשהיא אפילו לא זוכרת אם היא ישנה בחדר שלה או אצל קרן. אני יודעת שלא כיף ללכת לישון מוקדם, אבל זה חלק מהספורט. כשאני רואה איך היא מתנהגת, אני לא מתפלאת שהיא הידרדרה בדירוג." "מצרים? העוינות בישראל" חזניוק נחשבת עם פטיוק לחלק מדור העתיד של טניס הנשים הישראלי. היא נולדה באשקלון לעולים מאוקראינה, ומתגוררת בנתניה עם אמה לריסה, שמלווה אותה בתחרויות בחו"ל, ואביה ד"ר גרמן חזניוק, אורתופד בהלל יפה. גם להורים יש מה לומר. "עצם זה שאנחנו שילמנו על החדר של דניז במלון באילת ולא האיגוד, אומר הכל," אומרת לריסה, "מור לא מתנהג כמו קפטן נבחרת אלא כמו קפטן פופאי, את המסרונים והמיילים הוא פותח ב'היי בננות' או 'היי חיות.' "ג'ודי מארי קוראת לשחקניות שלה 'אנימלס?' בשבוע הבא דניז אמורה להתחרות במצרים, וכולם אמרו 'איזה משוגעים אנחנו.' עניתי להם שהמקום העוין היחיד בשביל דניז, עם גזענות ויחס מחפיר, הוא ישראל." ד"ר גרמן חזניוק: "כשפניתי לליאור מור להתלונן על היחס לדניז הוא אמר לי שגם הוא הביא מגבות לעמוס מנסדורף כשהיה שחקן דייויס ושזה נהוג. אני לא רוצה שדניז שלי תישאר תמיד מביאת המגבות של שחר ויוליה. היא שווה הרבה יותר." תגובת איגוד הטניס מאיגוד הטניס נמסר בתגובה: "אנו מגנים ודוחים בשאת נפש את דבריה של דניז. חבל שדניז החליטה לצאת בהאשמות שקריות וחסרות שחר לגבי שחקניות הפדרציה והקפטן. אנו מתפלאים על סגנונה של השחקנית אשר לא עמדה בסטנדרטים המקובלים. האיגוד יפעל במוסודותיו המקובלים על מנת למצות עם השחקנית את הדין." שחר פאר: "אני מאחלת לה בהצלחה בהמשך דרכה." קפטן הנבחרת בחר שלא להגיב בשלב זה.
