חותכת וחותכת.

אבודה05

New member
חותכת וחותכת.

לא מצליחה להפסיק. לא מסוגלת לאכול. לא מסוגלת לחיות. מתפרקת לחלוטין, זומבי.
 

אבודה05

New member
וכמו שאמרתי כבר פעם או פעמיים

כנראה שזה הוא איננו המקום שלי אני כל פעם מנסה מחדש ומתאכזבת בגדול חבל כנראה שאני לא יכולה להיעזר בפורום הזה אני אנסה להתמודד עם הכאב המחניק הזה לבד שוב לבד אבל את הלבד הזה אני מכירה אני לא מפחדת ממנו
 

iguana tsehuba

New member
ואיך הגעת למסקנה הזו?

אם מותר לי לשאול? כשאני מגיבה בללא נושא הזה,נטול התוכן זה אומר שהיה לי בכולופן חשוב להראות שקראתי גם אם אינני מגיבה במילים ממגוון סיבות,או שזה טריגרי לי מדי ואני גם במצב חלש נורא באותו זמן,או שאין כוחות נפשיים מספיק למצוא את המילים,או שאת עושה גם לי חשק לממש את ההרס שלי שאני נלחמת בו ואז אני חושבת שזה יהיה צבוע להגיב ולא מהלב כמו לא לחתוך החיים בסוף יהיו יפים..באותו הרגע.הבנת?גמני עוברת קשיים בעצמי..ומכאן ועד למסקנה הגורפת והקיצונית משו..(פעם גמני הייתי כזאת,אבל מסתבר שהתבגרתי.)הזו.אז חיבוק גדול ואני ב א מ ת מקווה שתרגישי יותר טוב.אם עברו כבר חודשיימ ואין שיפור אז כדאי להתיעץ עם הרופאה לגבי להחליף כדור אנטי דכאוני אחר.אני נראה לי גם אעשה זאת..
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
אבודה יקרה

את כותבת על הקושי, על חוסר האונים הגדול שאת מרגישה בחיים. באת לפורום ואת מרגישה שגם כאן את לא מקבלת את המענה שרצית. נראה שהבעיות מצטברות ואת לא מוצאת את המקום לפרוק אותן... אבודה, אנחנו מבינים שאת מתוסכלת, מבינים שאת פגועה... ואולי תרשי לנו לתת לך עוד דרך להסתכל על הדברים. אולי כדאי לנסות להישאר בכל זאת ולכתוב כאן. לפעמים עצם הכתיבה מקלה, ולפעמים הידיעה שיש מי שקורא גם יכולה לעזור. גם אם אין תגובות יכול להיות שיש מי שמבין, שמזדהה, שאיכפת לו... רק אולי לא יודע איך להגיב...
 
למעלה