חוק לעשירים בלבד -קפיטליזם בנגב

17Hendrix

New member
חוק לעשירים בלבד -קפיטליזם בנגב

שינוי משמעותי יכול להתרחש בנגב רק באמצעות שינוי הדימוי הקולקטיבי, בין היתר על-ידי שיפור מערכת החינוך והשקעה מסיבית בפעילות חברתית ותרבותית. אם חוקי הנגב לא יבוטלו, מאין יימצא לכך הכסף? אבי פיקאר שוועת הנגב עולה השמימה בעשן הצמיגים, בחסימת הדרכים ובהפגנות. "עוד פעם דופקים את החלשים", יאמר לעצמו האזרח התמים. אבל הפעם מי שדופק את החלשים מקרב תושבי הנגב הם החזקים שבהם. ילדים אינם הולכים לגן, הכבישים חסומים, והאחראים לכך הם ועדי עובדים חזקים, עובדי רשויות מקומיות וסתם עסקנים. ומי סובל? סובלים למשל תושבי דימונה שעובדים במפעל בבאר שבע, ולא יכולים להגיע לעבודה בגלל המחסומים. אותם איש לא יפצה אותם על אובדן השכר (בניגוד לעובדי הרשויות המקומיות, שההפגנות והחסימות הן חלק מעבודתם); סובלות למשל הפועלות במפעלים בירוחם, שנאלצות להישאר בבית עם ילדיהן משום שמערכת החינוך מושבתת. וגם – המועצות המקומיות חייבו את העובדים לצאת להפגנות. מי שלא יכול היה לצאת (למשל, כי לא היה לו סידור לילדים; או מי שסתם מתנגד לחוק, לא קיבל שכר על הימים הללו). אלה שלא מרוויחים מחוקי הנגב כי הכנסתם מתחת לתקרת המס, הם שמשלמים את מחיר המחאה. לא סתם נתנה ההסתדרות החדשה גב למאבק זה. היא מורגלת במאבק של עובדים חזקים נגד הממסד, על חשבון עובדים חלשים. חוקי הנגב, שאיש לא מכחיש שנועדו להיטיב עם המעמד הבינוני, משלמי המסים הגבוהים, יעלה למדינת ישראל סכום עתק. האם לא היה ראוי להשקיע את הכסף הזה, כלומר את המסים שמשלמים תושבי הנגב, בחינוך, במקום בכיסם של אלה שמרוויחים ממילא יותר מ-10,000 שקל בחודש? על פי התפיסה הקפיטליסטית של היד הנעלמה והשוק החופשי, המעמד הבינוני הוא הקטר של הכלכלה. הטבות מס יעודדו אותם להישאר בנגב, וזה בהמשך יתרום לרווחתם ולתעסוקתם של העניים. ואולם תפיסה זו, שרואה בכלכלה ובהכנסה את חזות הכל, מתעלמת מכך שהאדם איננו יצור חד ממדי. הטבות מס ותמריצים למורים קיימים בעיירות פיתוח כבר שנים. יוקר המחיה הנמוך בפריפריה אמור להיות גורם מעודד הגירה עוד לפני חוקי הנגב. אבל כל אלה כמעט לא השפיעו על ההגירה לדרום, מאחר ששאלות של דימוי, חינוך, חברה ותרבות חשובות יותר מהטבות המס. הדימוי של עיירות הפיתוח, כולל הגדולה שבהם, באר שבע, הוא בתחתית המדרגה. חוקי הנגב אמנם מיטיבים גם עם תושבי עומר, להבים ומיתר, יישובי הפרברים היוקרתיים (שמתחרים בסביון ובכפר שמריהו בדרוג רמת החיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), אבל קשה להניח שהטבות המס ימשכו לשם את המעמד הבינוני. ספק אם הוא יכול להרשות לעצמו לרכוש שם וילה. אם אוכלוסייה איכותית עוזבת את הנגב זה לא בגלל המיסוי הגבוה אלא בגלל הרצון לשפר את החינוך ולשדרג את הסטטוס המשפחתי. האם מיסוי נמוך ימנע מהם לעזוב? סביר להניח שלא, כמו שיוקר המחיה והדיור היקר באזור המרכז לא מנע מהם להגר לשם. כל עוד הדימוי הירוד של הנגב ישאר בעינו, ההטבות הכלכליות יעודדו בעיקר את אלה ששאלות הדימוי והחינוך שוליות לגביהם, ומבחינה כלכלית רק בדרום הם יוכלו להחזיק את ראשם מעל המים. הנגב ימשיך להיות "פח הזבל של המדינה". שינוי משמעותי יכול להתרחש רק באמצעות שינוי הדימוי הקולקטיבי, בין היתר על-ידי שיפור מערכת החינוך והשקעה מסיבית בפעילות חברתית ותרבותית. אם חוקי הנגב לא יבוטלו, מאין יימצא לכך הכסף? אבי פיקאר, תושב ירוחם ודוקטורנט באוניברסיטת בן גוריון (01.01.02 , 12:00) לקוח מYnet
 
למעלה