חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)

  • פותח הנושא ayb1
  • פורסם בתאריך

ayb1

Well-known member
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.

הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי
שחובה לקיימו לאותיותיו, ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים
.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא
." (דברים י"ב 3-2; ראו גם ד' 19, ה' 9-7, ו' 15-14, ז' 6-1, ח' 20-19, ט' 16, י"ג 9-2, י"ז 7-2, י"ח 11-10, 20 ועוד).
אנו רואים עד כמה החשש שבני ישראל יעבדו אלוהים אחרים הוא במרכז האמונה בה', ועליה קמה ונופלת אמונה זאת.
אנחנו נמצא טביעת אצבע של הדויטרונומיסט בנושא הזה גם בשאר ספרי התורה.
לדוגמה: הוא שם בפיו של יעקב משפט שלא היתה כל סיבה שיעקב יאמר אותו: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: 'הסירו את אלוהי הנכר בתוככם
והיטהרו והחליפו שמלותיכם.
" (בראשית ל"ה 2). לתביעה כזאת יש הגיון אם היא נאמרת לציבור שחוטא באמונה זרה, אבל לאורך כל סיפור שהיית יעקב אצל לבן, בריחתו ממנו ומפגשו עם עשו – אין שום סטייה מהאמונה בה'.
(ראו הבלחות ברוח דויטרונומיסטית בנושא העבודה הזרה גם בשמות ל"ד 14-13, ויקרא י"ח 30-24, במדבר ל"ג 56-52).

שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד
– מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'"
– "הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך."
(שם, שם 14-13, וראה פסוקים 12-4).
כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה' בבמות בכל שבטי ישראל – אסור.

שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים
– חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים: "כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,ונשל גויים רבים מפניך – החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי – שבעה גויים רבים ועצומים ממך... ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר." (שם, ז' 4-1).
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (שם, כ"ג 4; ראו גם שמות ל"ד 16-15).
ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, שאילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דויד המלך.
צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה – גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23).

רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר,
הלשנה שתוצאתה דין מוות:

"כי יסיתך אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור – 'נלכה ונעבדה אלוהים אחרים' אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ – לא תאבה לו, ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו – ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים, ומת כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
וכל ישראל ישמעו ויראון, ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
." (שם, י"ג 12-7).
אם עיר שלימה עובדת אלילים – דינה הרג כל התושבים, וחורבן העיר, וכל שלל העיר חרם (שם, שם, 18-13).
דין מוות הוא גם כלפי נביא המטיף לעבודת אלילים (שם י"ג 9-2, י"ח 20; ראו גם י"ז 7-2).

חמישית, ספר דברים דורש השמדה טוטאלית של כל תושבי ארץ כנען:
"רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה – לא תחיה כל נשמה!
כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר ציווך ה' אלוהיך,
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם.
" (שם, כ' 18-16; ראו גם ז' 16).
מסתבר כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

[ דר' משה גרנות ]
דר' גרנות כתוב עשרות מאמרים וספרים על המקרא בהם שילב את ביקורת המקרא עם ביקורת על המקרא בצורה ישירה וחדה.

הבאתי כאן רק את כמחצית המאמר
אוסיף את היתר רק אם תהיה התענינות בנכתב
 

Permafrost

Well-known member
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.
הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי שחובה לקיימו לאותיותיו,
ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא
." (דברים י"ב 3-2; ראו גם ד' 19, ה' 9-7, ו' 15-14, ז' 6-1, ח' 20-19, ט' 16, י"ג 9-2, י"ז 7-2, י"ח 11-10, 20 ועוד).
אנו רואים עד כמה החשש שבני ישראל יעבדו אלוהים אחרים הוא במרכז האמונה בה', ועליה קמה ונופלת אמונה זאת.
אנחנו נמצא טביעת אצבע של הדויטרונומיסט בנושא הזה גם בשאר ספרי התורה.
לדוגמה: הוא שם בפיו של יעקב משפט שלא היתה כל סיבה שיעקב יאמר אותו: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: 'הסירו את אלוהי הנכר בתוככם
והיטהרו והחליפו שמלותיכם.
" (בראשית ל"ה 2). לתביעה כזאת יש הגיון אם היא נאמרת לציבור שחוטא באמונה זרה, אבל לאורך כל סיפור שהיית יעקב אצל לבן, בריחתו ממנו ומפגשו עם עשו – אין שום סטייה מהאמונה בה'.
(ראו הבלחות ברוח דויטרונומיסטית בנושא העבודה הזרה גם בשמות ל"ד 14-13, ויקרא י"ח 30-24, במדבר ל"ג 56-52).

שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד
– מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'"
– "הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך."
(שם, שם 14-13, וראה פסוקים 12-4).
כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה' בבמות בכל שבטי ישראל – אסור.

שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים
– חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים: "כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,ונשל גויים רבים מפניך – החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי – שבעה גויים רבים ועצומים ממך... ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר." (שם, ז' 4-1).
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (שם, כ"ג 4; ראו גם שמות ל"ד 16-15).
ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, שאילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דויד המלך.
צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה – גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23).

רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר,
הלשנה שתוצאתה דין מוות:

"כי יסיתך אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור – 'נלכה ונעבדה אלוהים אחרים' אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ – לא תאבה לו, ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו – ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים, ומת כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
וכל ישראל ישמעו ויראון, ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
." (שם, י"ג 12-7).
אם עיר שלימה עובדת אלילים – דינה הרג כל התושבים, וחורבן העיר, וכל שלל העיר חרם (שם, שם, 18-13).
דין מוות הוא גם כלפי נביא המטיף לעבודת אלילים (שם י"ג 9-2, י"ח 20; ראו גם י"ז 7-2).

חמישית, ספר דברים דורש השמדה טוטאלית של כל תושבי ארץ כנען:
"רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה – לא תחיה כל נשמה!
כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר ציווך ה' אלוהיך,
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם.
" (שם, כ' 18-16; ראו גם ז' 16).
מסתבר כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

[ דר' משה גרנות ]
דר' גרנות כתוב עשרות מאמרים וספרים על המקרא בהם שילב את ביקורת המקרא עם ביקורת על המקרא בצורה ישירה וחדה.

הבאתי כאן רק את כמחצית המאמר
אוסיף את היתר רק אם תהיה התענינות בנכתב
קרא את נחמיה פרק ח' ועמוד על סערת הנפש של הצבור.
מדובר בהקראה הפומבית הראשונה של התורה על ידי עזרא הסופר ועוזריו.
עושה רושם כי הצבור לא הכיר כלל את הטקסט.

אגב, התאר "סוֹפֵר" לא בא מ"סֵפֶר", אלא מ"ספירה" (counting).
מכיוון שלא היה מחשב והתורה הועתקה ידנית - אחת מטכניקות בדיקות נאמנות ההעתק היתה ספירת מלים ואותיות וראה "לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה" (קדושין ל א).

התורה הועלתה על הקלף רק בימי עזרא (המאה הששית לפנה"ס).
מי יודע מה היה לפני כן.
אולי התורה לא היתה אלא צבר מעשיות מיתולוגיות שספרו זקנים סביב מדורת השבט ב"לילות לבנים".
הנסח המסורתי נתקבע במאה הראשונה או השניה ונתקדש קנונית.
כל מי שהחזיק בנסח אחר וסרב להשמידו - נרדף באף ובחימה ונאלץ למצוא מחסה off-grid. כאלה היו האיסיים בקומראן.
 
נערך לאחרונה ב:

evglev1

Well-known member
מנהל
קרא את נחמיה פרק ח' ועמוד על סערת הנפש של הצבור.
מדובר בהקראה הפומבית הראשונה של התורה על ידי עזרא הסופר ועוזריו.
עושה רושם כי הצבור לא הכיר כלל את הטקסט.

אגב, התאר "סוֹפֵר" לא בא מ"סֵפֶר", אלא מ"ספירה" (counting).
מכיוון שלא היה מחשב והתורה הועתקה ידנית - אחת מטכניקות בדיקות נאמנות ההעתק היתה ספירת מלים ואותיות וראה "לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה" (קדושין ל א).

התורה הועלתה על הקלף רק בימי עזרא (המאה הששית לפנה"ס).
מי יודע מה היה לפני כן.
אולי התורה לא היתה אלא צבר מעשיות מיתולוגיות שספרו זקנים סביב מדורת השבט ב"לילות לבנים".
הנסח המסורתי נתקבע במאה הראשונה או השניה ונתקדש קנונית.
כל מי שהחזיק בנסח אחר וסרב להשמידו - נרדף באף ובחימה ונאלץ למצוא מחסה off-grid. כאלה היו האיסיים בקומראן.
סביר להניח שספר דברים בכולו ורובו אכן היה הספר שהתגלה בבית המקדש, והיה הנוסח הכמעט סופי של ספר דברים קצת לפני החורבן הראשון. כמו כן המצוות בספר דברים הרבה יותר מתקדמות מהמצות בספר שמות, כך שגם אם הנוסח המלא לא היה, סביר להניח שספר שמות נכתב הרבה לפני ספר דברים גם אם היה בגרסה אחרת וגם אם רק קטעים ממנו, אבל ברור שספר דברים נכתב לחברה הרבה יותר מתקדמת ועם נטייה לצדק חברתי מהחברה אליה נכתבו הספרים האחרים.
 

סתוונית333

Well-known member
סביר להניח שספר דברים בכולו ורובו אכן היה הספר שהתגלה בבית המקדש, והיה הנוסח הכמעט סופי של ספר דברים קצת לפני החורבן הראשון. כמו כן המצוות בספר דברים הרבה יותר מתקדמות מהמצות בספר שמות, כך שגם אם הנוסח המלא לא היה, סביר להניח שספר שמות נכתב הרבה לפני ספר דברים גם אם היה בגרסה אחרת וגם אם רק קטעים ממנו, אבל ברור שספר דברים נכתב לחברה הרבה יותר מתקדמת ועם נטייה לצדק חברתי מהחברה אליה נכתבו הספרים האחרים.

סביר יותר להניח שהספר נכתב בתקופתו של יאשיהו מאשר שנמצא בבית המקדש.
 

evglev1

Well-known member
מנהל
סביר יותר להניח שהספר נכתב בתקופתו של יאשיהו מאשר שנמצא בבית המקדש.
זה כן, אבל זה רק גם יכול להראות את נוסח כזה או אחר של ספרי בראית, שמות, ויקרא ובמדבר כבר היה קודם בתקופת המלכים הקודמים ואולי אפילו בתקופת השבטים ואילו ספר דברים נכתב בתקופת יואשיהו כי למרות שהנוסח הסופי היה רק עם עזרא אפשר להבין מהמצוות שהספרים האחרים נכתבו לחברה יותר פרימיטיבית, יותר שמרנית ויותר קפיטליסטית מהחברה אליה נכתב ספר דברים.
 

סתוונית333

Well-known member
זה כן, אבל זה רק גם יכול להראות את נוסח כזה או אחר של ספרי בראית, שמות, ויקרא ובמדבר כבר היה קודם בתקופת המלכים הקודמים ואולי אפילו בתקופת השבטים ואילו ספר דברים נכתב בתקופת יואשיהו כי למרות שהנוסח הסופי היה רק עם עזרא אפשר להבין מהמצוות שהספרים האחרים נכתבו לחברה יותר פרימיטיבית, יותר שמרנית ויותר קפיטליסטית מהחברה אליה נכתב ספר דברים.

לדעת החוקרים ספר דברים נכתב ראשון.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.

הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי
שחובה לקיימו לאותיותיו, ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים
.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא
." (דברים י"ב 3-2; ראו גם ד' 19, ה' 9-7, ו' 15-14, ז' 6-1, ח' 20-19, ט' 16, י"ג 9-2, י"ז 7-2, י"ח 11-10, 20 ועוד).
אנו רואים עד כמה החשש שבני ישראל יעבדו אלוהים אחרים הוא במרכז האמונה בה', ועליה קמה ונופלת אמונה זאת.
אנחנו נמצא טביעת אצבע של הדויטרונומיסט בנושא הזה גם בשאר ספרי התורה.
לדוגמה: הוא שם בפיו של יעקב משפט שלא היתה כל סיבה שיעקב יאמר אותו: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: 'הסירו את אלוהי הנכר בתוככם
והיטהרו והחליפו שמלותיכם.
" (בראשית ל"ה 2). לתביעה כזאת יש הגיון אם היא נאמרת לציבור שחוטא באמונה זרה, אבל לאורך כל סיפור שהיית יעקב אצל לבן, בריחתו ממנו ומפגשו עם עשו – אין שום סטייה מהאמונה בה'.
(ראו הבלחות ברוח דויטרונומיסטית בנושא העבודה הזרה גם בשמות ל"ד 14-13, ויקרא י"ח 30-24, במדבר ל"ג 56-52).

שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד
– מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'"
– "הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך."
(שם, שם 14-13, וראה פסוקים 12-4).
כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה' בבמות בכל שבטי ישראל – אסור.

שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים
– חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים: "כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,ונשל גויים רבים מפניך – החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי – שבעה גויים רבים ועצומים ממך... ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר." (שם, ז' 4-1).
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (שם, כ"ג 4; ראו גם שמות ל"ד 16-15).
ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, שאילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דויד המלך.
צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה – גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23).

רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר,
הלשנה שתוצאתה דין מוות:

"כי יסיתך אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור – 'נלכה ונעבדה אלוהים אחרים' אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ – לא תאבה לו, ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו – ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים, ומת כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
וכל ישראל ישמעו ויראון, ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
." (שם, י"ג 12-7).
אם עיר שלימה עובדת אלילים – דינה הרג כל התושבים, וחורבן העיר, וכל שלל העיר חרם (שם, שם, 18-13).
דין מוות הוא גם כלפי נביא המטיף לעבודת אלילים (שם י"ג 9-2, י"ח 20; ראו גם י"ז 7-2).

חמישית, ספר דברים דורש השמדה טוטאלית של כל תושבי ארץ כנען:
"רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה – לא תחיה כל נשמה!
כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר ציווך ה' אלוהיך,
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם.
" (שם, כ' 18-16; ראו גם ז' 16).
מסתבר כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

[ דר' משה גרנות ]
דר' גרנות כתוב עשרות מאמרים וספרים על המקרא בהם שילב את ביקורת המקרא עם ביקורת על המקרא בצורה ישירה וחדה.

הבאתי כאן רק את כמחצית המאמר
אוסיף את היתר רק אם תהיה התענינות בנכתב
סלח לי על החוצפה... אתה כנראה וותיק ממני כאן בפורום, ואשמח לדעת קצת מי אתה ומה אמונתך. אם יבוא לך, אשמח אם תשתף. החומר שהצגת כאן בהחלט מעניין, אף כי לגבי חלק ממנו, היכרתי.
 

evglev1

Well-known member
מנהל
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.

הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי
שחובה לקיימו לאותיותיו, ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים
.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא
." (דברים י"ב 3-2; ראו גם ד' 19, ה' 9-7, ו' 15-14, ז' 6-1, ח' 20-19, ט' 16, י"ג 9-2, י"ז 7-2, י"ח 11-10, 20 ועוד).
אנו רואים עד כמה החשש שבני ישראל יעבדו אלוהים אחרים הוא במרכז האמונה בה', ועליה קמה ונופלת אמונה זאת.
אנחנו נמצא טביעת אצבע של הדויטרונומיסט בנושא הזה גם בשאר ספרי התורה.
לדוגמה: הוא שם בפיו של יעקב משפט שלא היתה כל סיבה שיעקב יאמר אותו: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: 'הסירו את אלוהי הנכר בתוככם
והיטהרו והחליפו שמלותיכם.
" (בראשית ל"ה 2). לתביעה כזאת יש הגיון אם היא נאמרת לציבור שחוטא באמונה זרה, אבל לאורך כל סיפור שהיית יעקב אצל לבן, בריחתו ממנו ומפגשו עם עשו – אין שום סטייה מהאמונה בה'.
(ראו הבלחות ברוח דויטרונומיסטית בנושא העבודה הזרה גם בשמות ל"ד 14-13, ויקרא י"ח 30-24, במדבר ל"ג 56-52).

שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד
– מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'"
– "הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך."
(שם, שם 14-13, וראה פסוקים 12-4).
כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה' בבמות בכל שבטי ישראל – אסור.

שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים
– חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים: "כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,ונשל גויים רבים מפניך – החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי – שבעה גויים רבים ועצומים ממך... ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר." (שם, ז' 4-1).
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (שם, כ"ג 4; ראו גם שמות ל"ד 16-15).
ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, שאילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דויד המלך.
צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה – גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23).

רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר,
הלשנה שתוצאתה דין מוות:

"כי יסיתך אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור – 'נלכה ונעבדה אלוהים אחרים' אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ – לא תאבה לו, ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו – ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים, ומת כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
וכל ישראל ישמעו ויראון, ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
." (שם, י"ג 12-7).
אם עיר שלימה עובדת אלילים – דינה הרג כל התושבים, וחורבן העיר, וכל שלל העיר חרם (שם, שם, 18-13).
דין מוות הוא גם כלפי נביא המטיף לעבודת אלילים (שם י"ג 9-2, י"ח 20; ראו גם י"ז 7-2).

חמישית, ספר דברים דורש השמדה טוטאלית של כל תושבי ארץ כנען:
"רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה – לא תחיה כל נשמה!
כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר ציווך ה' אלוהיך,
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם.
" (שם, כ' 18-16; ראו גם ז' 16).
מסתבר כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

[ דר' משה גרנות ]
דר' גרנות כתוב עשרות מאמרים וספרים על המקרא בהם שילב את ביקורת המקרא עם ביקורת על המקרא בצורה ישירה וחדה.

הבאתי כאן רק את כמחצית המאמר
אוסיף את היתר רק אם תהיה התענינות בנכתב
הרפורמות של יואשיהו אכן לפי ספר דברים וסביר להניח שזה הספר שנמצא כי לא סביר שהוא היה פועל לפי ספר מלא סתירות שהרי לפי הפשט וללא טעמי המקרא יש המון סתירות בין ספר דברים לספרים האחרים. אבל האיסור לעבוד אלילים מופיע כבר בספר שמות בעשרת הדיברות.
 

marabo

Well-known member
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.

הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי
שחובה לקיימו לאותיותיו, ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים
.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא
." (דברים י"ב 3-2; ראו גם ד' 19, ה' 9-7, ו' 15-14, ז' 6-1, ח' 20-19, ט' 16, י"ג 9-2, י"ז 7-2, י"ח 11-10, 20 ועוד).
אנו רואים עד כמה החשש שבני ישראל יעבדו אלוהים אחרים הוא במרכז האמונה בה', ועליה קמה ונופלת אמונה זאת.
אנחנו נמצא טביעת אצבע של הדויטרונומיסט בנושא הזה גם בשאר ספרי התורה.
לדוגמה: הוא שם בפיו של יעקב משפט שלא היתה כל סיבה שיעקב יאמר אותו: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: 'הסירו את אלוהי הנכר בתוככם
והיטהרו והחליפו שמלותיכם.
" (בראשית ל"ה 2). לתביעה כזאת יש הגיון אם היא נאמרת לציבור שחוטא באמונה זרה, אבל לאורך כל סיפור שהיית יעקב אצל לבן, בריחתו ממנו ומפגשו עם עשו – אין שום סטייה מהאמונה בה'.
(ראו הבלחות ברוח דויטרונומיסטית בנושא העבודה הזרה גם בשמות ל"ד 14-13, ויקרא י"ח 30-24, במדבר ל"ג 56-52).

שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד
– מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'"
– "הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך."
(שם, שם 14-13, וראה פסוקים 12-4).
כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה' בבמות בכל שבטי ישראל – אסור.

שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים
– חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים: "כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,ונשל גויים רבים מפניך – החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי – שבעה גויים רבים ועצומים ממך... ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר." (שם, ז' 4-1).
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (שם, כ"ג 4; ראו גם שמות ל"ד 16-15).
ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, שאילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דויד המלך.
צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה – גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23).

רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר,
הלשנה שתוצאתה דין מוות:

"כי יסיתך אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור – 'נלכה ונעבדה אלוהים אחרים' אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ – לא תאבה לו, ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו – ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים, ומת כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
וכל ישראל ישמעו ויראון, ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
." (שם, י"ג 12-7).
אם עיר שלימה עובדת אלילים – דינה הרג כל התושבים, וחורבן העיר, וכל שלל העיר חרם (שם, שם, 18-13).
דין מוות הוא גם כלפי נביא המטיף לעבודת אלילים (שם י"ג 9-2, י"ח 20; ראו גם י"ז 7-2).

חמישית, ספר דברים דורש השמדה טוטאלית של כל תושבי ארץ כנען:
"רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה – לא תחיה כל נשמה!
כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר ציווך ה' אלוהיך,
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם.
" (שם, כ' 18-16; ראו גם ז' 16).
מסתבר כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

[ דר' משה גרנות ]
דר' גרנות כתוב עשרות מאמרים וספרים על המקרא בהם שילב את ביקורת המקרא עם ביקורת על המקרא בצורה ישירה וחדה.

הבאתי כאן רק את כמחצית המאמר
אוסיף את היתר רק אם תהיה התענינות בנכתב
הרבנים הגאונים שכתבו את ה"מחקר" הזה מתעלמים ממה שלא נוח להם
למשל הפסוקים בדברים יז'
ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. י וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.

משמעות הדברים, לשופטים ולכהנים שבכל הדורות נתנה הסמכות לפרש התורה, והם ורק הם רשאים לפרש את הכותב ולא ה"חוקרים" שהבאת עם החירטוטים שלהם.

השופטים הראשונים היו משה ובית דינו וכל אלו שהם הסמיכו הלאה במשך הדורות
 

אור גינאל

Well-known member
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.

הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי
שחובה לקיימו לאותיותיו, ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים
.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי אלוהיהם תגדעון, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא
." (דברים י"ב 3-2; ראו גם ד' 19, ה' 9-7, ו' 15-14, ז' 6-1, ח' 20-19, ט' 16, י"ג 9-2, י"ז 7-2, י"ח 11-10, 20 ועוד).
אנו רואים עד כמה החשש שבני ישראל יעבדו אלוהים אחרים הוא במרכז האמונה בה', ועליה קמה ונופלת אמונה זאת.
אנחנו נמצא טביעת אצבע של הדויטרונומיסט בנושא הזה גם בשאר ספרי התורה.
לדוגמה: הוא שם בפיו של יעקב משפט שלא היתה כל סיבה שיעקב יאמר אותו: "ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו: 'הסירו את אלוהי הנכר בתוככם
והיטהרו והחליפו שמלותיכם.
" (בראשית ל"ה 2). לתביעה כזאת יש הגיון אם היא נאמרת לציבור שחוטא באמונה זרה, אבל לאורך כל סיפור שהיית יעקב אצל לבן, בריחתו ממנו ומפגשו עם עשו – אין שום סטייה מהאמונה בה'.
(ראו הבלחות ברוח דויטרונומיסטית בנושא העבודה הזרה גם בשמות ל"ד 14-13, ויקרא י"ח 30-24, במדבר ל"ג 56-52).

שנית, הקביעה הקטגורית שהפולחן לאל האחד חייב להיות במקום אחד
– מותר לעבוד את האל רק ב"מקום אשר יבחר ה'"
– "הישמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, שם תעלה עולותיך, ושם תעשה כל אשר אנוכי מצווך."
(שם, שם 14-13, וראה פסוקים 12-4).
כלומר, הנוהג להקריב קורבנות לה' בבמות בכל שבטי ישראל – אסור.

שלישית, עם ישראל נדרש להיבדל לחלוטין מהגויים
– חל איסור מוחלט על נישואין מעורבים: "כי יביאך ה' אלוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה,ונשל גויים רבים מפניך – החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי – שבעה גויים רבים ועצומים ממך... ולא תתחתן בם, בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תיקח לבנך, כי יסיר את בנך מאחריי ועבדו אלוהים אחרים, וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר." (שם, ז' 4-1).
"לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (שם, כ"ג 4; ראו גם שמות ל"ד 16-15).
ברור שבועז לא ידע שיש צו כזה מפי הגבורה, שאסור לשאת מואבייה, שאילו היה מודע לכך, לא היה נושא לאישה את רות, סבתא רבתא של דויד המלך.
צו ההתבדלות הזה חייב את עזרא ונחמיה למעשה זוועה – גירוש הנשים הנוכריות וילדיהן (עזרא ט', נחמיה י"ג 31-23).

רביעית, ספר דברים דורש להשליט טרור אמוני, שלפיו המאמין חייב להלשין על האנשים הקרובים לו ביותר,
הלשנה שתוצאתה דין מוות:

"כי יסיתך אחיך בן אימך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך בסתר לאמור – 'נלכה ונעבדה אלוהים אחרים' אשר לא ידעת אתה ואבותיך, מאלוהי העמים אשר סביבותיכם הקרובים אליך, או הרחוקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ – לא תאבה לו, ולא תשמע אליו, ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו. כי הרוג תהרגנו – ידך תהיה בו בראשונה להמיתו, ויד כל העם באחרונה. וסקלתו באבנים, ומת כי ביקש להדיחך מעל ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים.
וכל ישראל ישמעו ויראון, ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך
." (שם, י"ג 12-7).
אם עיר שלימה עובדת אלילים – דינה הרג כל התושבים, וחורבן העיר, וכל שלל העיר חרם (שם, שם, 18-13).
דין מוות הוא גם כלפי נביא המטיף לעבודת אלילים (שם י"ג 9-2, י"ח 20; ראו גם י"ז 7-2).

חמישית, ספר דברים דורש השמדה טוטאלית של כל תושבי ארץ כנען:
"רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה – לא תחיה כל נשמה!
כי החרם תחרימם החתי והאמורי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר ציווך ה' אלוהיך,
למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות אשר עשו לאלוהיהם, וחטאתם לה' אלוהיכם.
" (שם, כ' 18-16; ראו גם ז' 16).
מסתבר כי לאמונה בה' יש תוקף רק אם משמידים את העמים האליליים.

[ דר' משה גרנות ]
דר' גרנות כתוב עשרות מאמרים וספרים על המקרא בהם שילב את ביקורת המקרא עם ביקורת על המקרא בצורה ישירה וחדה.

הבאתי כאן רק את כמחצית המאמר
אוסיף את היתר רק אם תהיה התענינות בנכתב
אחת הרפורמות של יאשיהו הייתה חידוש החגיגות של חג הפסח (דברי הימים ב לה יח)
וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם.
חג פסח מוזכר בספר שמות וגם בספר דברים, ואם היה ידוע על חג פסח כבר 300 שנה לפני בתקופת שמואל הנביא (931 לפני הספירה), על סמך מה חגגו אותו ?
 
נערך לאחרונה ב:

קצה11

Well-known member
חוקרי המקרא הגיעו למסקנה שהתורה לא היתה ידועה, בוודאי לא כמקשה אחת, עד ימיו של יאשיהו (622 לפני הספירה)
כאשר קוראים לפני המלך את הספר, והוא מופתע מהכתוב בו וקורע את בגדיו (מלכים ב' כ"ב 11).

המלך מצווה על רפורמה מבהילה שעיקרה
- ריכוז הפולחן בירושלים, ביטול עבודת האל מחוץ לירושלים (הפולחן בבמות),
- השמדה טוטאלית של כל מה שריח עבודה זרה נודף ממנו – פסלים, אשרות, מקומות פולחן, מזבחות.
- יש רק אמונה אחת שיש לה זכות קיום – האמונה בה', ויש רק מקום אחד שראוי לעבוד בו את האל.

הדויטרונומיסט הוא איש אמונה הסבור שכל הכתוב בספר דברים, כולל הצו להשמיד עובדי אלילים, הוא צו אלוהי
שחובה לקיימו לאותיותיו, ועל פי קנה מידה זה הוא מעריך את העם, את מנהיגיו ואת האירועים ההיסטוריים
.

בדיקת הצעדים שנוקט יאשיהו מצביעה על כך שהספר, שעל פי ציווייו הוא פועל ברפורמה שלו, הוא ספר דברים, או חלק עיקרי ממנו.
אני נוקט לשון יחיד – "דויטרונומיסט" – לגבי מי שדורש בתוקף מילוי הצווים בספר דברים – הגם שסביר להניח שמדובר באסכולה אמונית
שטביעות אצבעותיה מוחשות בכל נביאים ראשונים, ובמפוזר גם בכתובים שבתורה, אבל כיוון שמדובר במסר אחיד, כפי שאבאר בהמשך,
אני נוקט, כאמור, לשון יחיד.


ובכן, מהם הצווים הכתובים בספר דברים שהשפיעו על המלך יאשיהו לחולל את הרפורמה שלו?

ראשית, השמדת כל זכר לעבודת אלילים:
"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם
– את אלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם תשרפון באש,
ופסילי
ב
האמת כל האלימות והמלשנות שאתה כותב עליהם מזכירים לי את מפא"י המטונפת
 

dannygin

Well-known member
התורה זה כמו עתון יום ששי של ידיעות אחרונות,הבל הבלם,רק שידיעות כותב אמת
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
כרגע אני קורא ספר של ירון ידען, "הדת קמה על יוצריה". די מעניין... הוא יוצא בעיקר נגד התורה שבעל פה.
 

dannygi10

Active member
הרי בזמנו הכל היה בע״פ ובועות עורכים החליטה להכניס חלק לכתובים , בקיצור זה הירחון של אז
 

jackie111

Well-known member
יש אתרים רבים בעברית עם מומחים לכתבי הקודש
שמראים את החורים הגלויים והסמויים למצוות התורה.

הנה אחד מאד חשוב ועיקבי: ירון ידאן



 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
יש אתרים רבים בעברית עם מומחים לכתבי הקודש
שמראים את החורים הגלויים והסמויים למצוות התורה.

הנה אחד מאד חשוב ועיקבי: ירון ידאן



מה???? מהרגע שהכנסתי קישור לספר של ירון ידען, הוא עברת את שמו לידאן?
 
למעלה