חוסר ביטחון ליד המשפחה

IndigoChild1

New member
חוסר ביטחון ליד המשפחה

יש לי את הבעיה הזאות שאני לא אותו בן אדם ליד המשפחה שלי בעיקר ובעיקר ליד אמא שלי מאז שאני זוכר את עצמי תמידד התנהגתי בצורת חסרת ביטחון ליד אמא שלי אני זוכר את עצמי בגיל 5 בגן חובה באיזו חגיגת חג חנוכה אחת , כולם כולל אותי רוקדים במעגלים וכל ההורים יושבים מסביב מסתכלים ושרים יחד איתנו ואני כל שניה מסמן לאמא שלי לא להסתכל עלי כי כלכך התביישתי מזה שהיא רואה אותי רוקד! ואם נגיד אנחנו סתם היינו נכנסים לאיזו חנות בגדים והמוכרת שואלת מה דעתי על זה ועל זה או שאנחנו אצל הרופא והוא שואל אותי איך אני מרגיש וכד' אז אני עונה כזה בחוסר רגישות או שלמשל אני עם אמא שלי באוטו ואנחנו מדברים אז אני תמיד כזה מאוד ממורמר ומדבר בעצבים או שאנחנו הולכים לארוחת שישי אצל סבא וסתבא עם כל המשפחה אז שוב פעם אני משתדל לדבר כמה שפחות ובכמה שיותר רצינות ובקיצור אף פעם לא נפתח לאף אחד שאמא שלי בסביבה אותו דבר גם עם אבא שלי ואחותי אבל פחות אבל כשהם לא בסביבה אני בן אדם אחר לגמריי ! אני פתוח מאוד ומלא ביטחון עצמי ותמיד במצב רוח טוב . נסיתי לחשוב על זה הרבה אבל עדיין לא הבנתי מה יכולה להיות הסיבה לכל זה מקווה שאתם תוכלו לעזור לי
 

גרא.

New member
IndigoChild1,יכולות להיות בוודאי כמה סיבות

לאובדן תחושת הבטחון העצמי שלך בעיקר ליד אמא שלך.בכדי להבין,חשוב לדעת.ראשית האם אימך היא אשה חזקה,דומיננטית השולטת בכל המשפחה,כולל אביך,יתכן גם סבא/סבתא ,ולא רק במשפחה.או שזו תחשה אישית שלך,ושאר בני המשפחה חשים רגיל בקרבתה,למשל,אביך? אחותך? אתה מדגיש שלא בנוכחותה,אתה אדם אחר,מלא בטחון עצמי ותמיד במצברוח טוב.האם דברת איתה על הרגשותיך?על מה שעובר עליך? וזה משום שהבדיקה ובעיקר התובנה מדוע בקרבת אמך אתה הופך לאפס,חשובה לך,ואולי אמך בכלל לא מודעת למה שהיא עושה לך.מתבקשת שיחה רצינית בין שניכם,ואולי לאחר מכן יהיה לך קל יותר.
 

IndigoChild1

New member
.........

אי אפשר להגיד שאמא שלי שולטת על כל המשפחה ממש לא אבל בטח ובטח שהמילה שלה שווה הרבה יותר מהמילה של אבא שלי לדוגמא . האחים שלי לא מושפעים מהנוחכות שלה כמוני אבל אני חושב שיש השפעה קלה וכן דיברנו על זה לפחות אלף פעמים ותמיד זה נגמר בזה שהיא אומרת לי שאני מוזר ושונה מכולם :\ (תודה אמא תורידי לי עוד את הביטחון!)
 

גרא.

New member
IndigoChild,אמנם גיל ההתבגרות מסתיים

"פורמאלית" בגיל 18,אבל מתבגרים רבים ממשיכים את סאגת גיל ההתבגרות עד גיל 26,דומה שמה שעובר עליך,בנוכחות אימך כי שאתה מתאר,משקף לפי שעה מצב שבו אמנם אתה כבר בן 20,אבל עדיין לא התבגרת.התלות הזו באם,הרגשתך שהיא פוגעת בבטחון העצמי שלך,וחוסר היכולת שלך בעיקר לבטא נכונה את מה שקורה לך ליד אמך,ההתבטלות ההעצמית שלך בנוכחותה, מקורה כנראה במערכת יחסים אם-ילד בצעירותך,שכללה רמת ציפיות גבוהה ממך מאמך,וכשזה לא ענה לציפיות שלך,היא "הפכה את עורה",וכנראה החלה להתייחס אליך כאל לא יוצלח,מה שהוריד ומוריד את הבטחון וההערכה העצמית שלך.באמת קשה לדעת בלא להכיר את שניכם,ואין זה אלא ספקולציה.לכן,אם זמנך וממונך מאפשרים,רצוי שתברר את יחסיך לאמך בטיפול.
 
למעלה