חוסר אמביציה, ריקנות וקיפאון. איך יוצאים מזה?
שלום לכם, יקרים ויקרות !
אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל ואני מקווה שאני לא אתפזר, ושהמסר המרכזי לא יתפספס. אז לפני שאני משתף אתכם ברקע שלי ובמצבי הנוכחי, המסר המרכזי של הודעה זו - אני מבקש כלים (עצות, רעיונות וכל מה שעולה בדעתכם). כדי להניע את עצמי לפעולה בתחומי הזוגיות והקריירה.
קצת עלי: בעוד כמה חודשים בן 30, רווק, פנוי חצי שנה אחרי זוגיות ארוכה של שבע שנים (שנתיים מגורים בזוגיות), גר במרכז הארץ, עובד בתחום עריכת התוכן באתרי אינטרנט שעושים טוב להרבה ילדים ובני נוער - עבודה שאני שואב ממנה סיפוק. אמנם מדובר בעבודה של פחות משליש משרה, כך שלא מדובר בשכר מי יודע מה, אבל אני אוהב את העבודה שלי.
לאורך שנים, במיוחד ב-12 השנים האחרונות, מאז המצב הביטחוני במדינה התדרדר בכל מיני תקופות ובכל מיני צורות, חלו תמורות רבות בחיי: הפכתי לאדם הרבה פחות שמח (לא צוחק בקלות, למרות שאוהב להצחיק שאני בחברה), הפכתי מאדם בעל זיקה למסורת לאתאיסט, לאדם שנתפס לשלילי שבעולם ובחיים הרבה יותר מאשר לחיובי, העולם נראה לי מקום לא נעים ולא טוב, כזה שאני לא יודע אם בא לי לגדל בו משפחה ולהביא לעולם כזה אנשים נוספים. האכזבה שלי מאנשים הביאה לזה שיש לי חוג חברתי קטן, למדתי להיות החבר הכי טוב של עצמי וטוב לי עם זה. אני לא תלוי באנשים כדי לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות (בילוים, לימודים, טיולים).
הבעיה שלי: לאורך השנים אני מרגיש תקוע מאוד.
קריירה - עברתי בכל מיני עבודות עד שהגעתי לעבודה שאני נהנה ממנה. עברתי במשך השנים מקרים שהשפיעו עלי בשוק העבודה: סגרנו עסק משפחתי של הרבה שנים, עבדתי עם אנשים שסבלתי איתם, היו לי תקופות ארוכות של חיפושי עבודה ומעבר מעבודה לעבודה, תקופות ארוכות של ישיבה בבית. משחר נעוריי היו לי הרבה רעיונות ויוזמות עסקיות לעשיה, כמעט כלום לא ניסיתי לעשות, והיו מקרים שראיתי אנשים שעשו פורמט דומה לרעיונות שלי והניבו מזה תועלת. הרבה פעמים הבטחתי לעצמי שאעשה פעולות כאלה ואחרות כדי לקדם פרויקטים, אבל ברוב המקרים אפילו צעד ראשון לא נעשה. כל הזמן מצאתי סיבות למה זה לא הזמן, אבל הגעתי למסקנה שכנראה שזה נובע בגלל שאני מרגיש נטול שאיפות. כסף וחומרנות לא מדברים אלי, אני אדם שכל יום משלב את הטבע כחלק מחייו, חי חיים פשוטים וצנועים, טוב לי עם הרכב 2005 שיש לי, באותו שבוע יכול לאכול במסעדה בעלת שם וגם פלאפל ב-5 שקלים, מה שעושה לי את זה בנופשים זה האווירה של המקום והאנשים שאני נמצא איתם - וזה לא משנה אם נישן בחדר אכסניה או בצימר מפואר. אני אדם שמאוד אוהב לעזור לאנשים, זה גם מה שחיבר אותי לעבודות שלי, אבל הרבה פעמים מרגיש שאני לא מקבל מהיקום את הפידבק שמגיע לי. אני הרבה פעמים מייעץ לאנשים את העצות הנכונות, עוזר להם בקשרים, עוזר להם בחשיפה, עוזר בחיבורים, אבל הרבה פעמים מרגיש שהסנדלר (אני) הולך יחף. אני מסדר לכולם את החיים, חוץ מלעצמי. הרבה פעמים התחושה שאנשים שעזרתי להם וכיבדתי אותם לא יודעים להחזיר בפידבק חיובי.
זוגיות - הייתה לי מערכת יחסים אחת, שנמשכה שבע שנים, עד לפני חצי שנה. היה ביני לבין בת הזוג שלי חיבור נפשי מאוד טוב, אבל משיכה נמוכה. לאורך השנים נשארתי איתה הרבה בגלל הערך המוסף של האופי הטוב והאנושי שלה, אבל הרבה דברים אצלה לא אהבתי כמו המראה, אסתטיקה, מודעות לניקיון ותחזוקת בית. בסוף זה על שרטון באופן הדדי בשל חוסר שביעות רצון הדדית. נגמר ברוח טובה, אבל אין ספק שזה לא קל לעיכול. לפני הקשר איתה הייתי מוצא את עצמי מבלה שעות באתרי הכרויות, יצאתי לכל מיני דייטים שלא הניבו המון. ברוב המקרים נפלתי על בחורות לא רציניות, כאלה שלא ממש סגורות על עצמן. בחודשים האחרונים שוב חזר אותו ריטואל, יש הרבה מקרים שאני שולח הודעות ולא נענה, היו עוד מקרים שהתחלתי איזושהי אינטרקציה אבל זה לא הוביל למשהו משמעותי ולא בגללי. המצב הזה מייאש ומתסכל, מוריד את הרוח מהמפרשים, וכשאני רואה את נתוני הגירושין המפחידים ( אחד לשלושה זוגות, אם נוריד מהסטטיסטיקה אוכלוסיות שלא מרבות להתגרש כמו דתיים וערבים זה מתקרב לאחד לשניים !!! ) , וכשאני רואה את אחוז הרווקות שעברו את ה-30, אני אומר לעצמי : רגע, בשביל מה ? למה לך להתיש את עצמך ?
המצב שבו אני נמצא: אני לא מוצא את "הדרייב" להנעה. אני מנסה למצוא נקודות מעודדות ולגדול דרכן, אבל מהר מאוד חוזר לאפרוריות. לאורך שנים ניסיתי לקבל המון עזרה מבחוץ: קראתי ים של ספרים, קראתי מלא מאמרים, המייל שלי מפוצץ באלפי מאמרים שלא פתחתי, הייתי בשלושה טיפולים פסיכולוגיים, הייתי בטיפול אצל כירופרקטית ידועה "עם קבלות", הייתי בהרבה סדנאות העצמה, חשיבה חיובית, בקיצור - ניסיתי כמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת. כל פעם הגעתי בגישה חיובית, הרבה פעמים הרגשתי שאחרי הספר/הטיפול/הסדנא אמצא את הנוסחה לפרוץ את הדרך, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד.
שורה תחתונה: אני תקוע, החיים שלי משעממים, לא טוב לי עם המצב הזה, אבל אין לי את הדרייב לעשות. אני למוד אכזבות מאנשים, מכל מיני דברים שניסיתי לעשות כדי לצאת לדרך חדשה ( היו לי תקופות טובות יותר, אבל הרבה פעמים נחתתי שוב למצב הזה) אני חושש מעוד אכזבות בתחום הזוגי, בתחום הקריירה אני לא מרגיש שעוד כסף יעשה אותי מאושר - למרות שאני יודע שאני חייב לדאוג לעתידי והעבודות שלי כרגע אין להן פוטנציאל להיות לעוד הרבה שנים. מה אתם מציעים לי לעשות כדי לצאת מהמעגל הרע הזה ?
תודה לכם, וסליחה על המגילה
שלום לכם, יקרים ויקרות !
אני לא ממש יודע מאיפה להתחיל ואני מקווה שאני לא אתפזר, ושהמסר המרכזי לא יתפספס. אז לפני שאני משתף אתכם ברקע שלי ובמצבי הנוכחי, המסר המרכזי של הודעה זו - אני מבקש כלים (עצות, רעיונות וכל מה שעולה בדעתכם). כדי להניע את עצמי לפעולה בתחומי הזוגיות והקריירה.
קצת עלי: בעוד כמה חודשים בן 30, רווק, פנוי חצי שנה אחרי זוגיות ארוכה של שבע שנים (שנתיים מגורים בזוגיות), גר במרכז הארץ, עובד בתחום עריכת התוכן באתרי אינטרנט שעושים טוב להרבה ילדים ובני נוער - עבודה שאני שואב ממנה סיפוק. אמנם מדובר בעבודה של פחות משליש משרה, כך שלא מדובר בשכר מי יודע מה, אבל אני אוהב את העבודה שלי.
לאורך שנים, במיוחד ב-12 השנים האחרונות, מאז המצב הביטחוני במדינה התדרדר בכל מיני תקופות ובכל מיני צורות, חלו תמורות רבות בחיי: הפכתי לאדם הרבה פחות שמח (לא צוחק בקלות, למרות שאוהב להצחיק שאני בחברה), הפכתי מאדם בעל זיקה למסורת לאתאיסט, לאדם שנתפס לשלילי שבעולם ובחיים הרבה יותר מאשר לחיובי, העולם נראה לי מקום לא נעים ולא טוב, כזה שאני לא יודע אם בא לי לגדל בו משפחה ולהביא לעולם כזה אנשים נוספים. האכזבה שלי מאנשים הביאה לזה שיש לי חוג חברתי קטן, למדתי להיות החבר הכי טוב של עצמי וטוב לי עם זה. אני לא תלוי באנשים כדי לעשות את הדברים שאני רוצה לעשות (בילוים, לימודים, טיולים).
הבעיה שלי: לאורך השנים אני מרגיש תקוע מאוד.
קריירה - עברתי בכל מיני עבודות עד שהגעתי לעבודה שאני נהנה ממנה. עברתי במשך השנים מקרים שהשפיעו עלי בשוק העבודה: סגרנו עסק משפחתי של הרבה שנים, עבדתי עם אנשים שסבלתי איתם, היו לי תקופות ארוכות של חיפושי עבודה ומעבר מעבודה לעבודה, תקופות ארוכות של ישיבה בבית. משחר נעוריי היו לי הרבה רעיונות ויוזמות עסקיות לעשיה, כמעט כלום לא ניסיתי לעשות, והיו מקרים שראיתי אנשים שעשו פורמט דומה לרעיונות שלי והניבו מזה תועלת. הרבה פעמים הבטחתי לעצמי שאעשה פעולות כאלה ואחרות כדי לקדם פרויקטים, אבל ברוב המקרים אפילו צעד ראשון לא נעשה. כל הזמן מצאתי סיבות למה זה לא הזמן, אבל הגעתי למסקנה שכנראה שזה נובע בגלל שאני מרגיש נטול שאיפות. כסף וחומרנות לא מדברים אלי, אני אדם שכל יום משלב את הטבע כחלק מחייו, חי חיים פשוטים וצנועים, טוב לי עם הרכב 2005 שיש לי, באותו שבוע יכול לאכול במסעדה בעלת שם וגם פלאפל ב-5 שקלים, מה שעושה לי את זה בנופשים זה האווירה של המקום והאנשים שאני נמצא איתם - וזה לא משנה אם נישן בחדר אכסניה או בצימר מפואר. אני אדם שמאוד אוהב לעזור לאנשים, זה גם מה שחיבר אותי לעבודות שלי, אבל הרבה פעמים מרגיש שאני לא מקבל מהיקום את הפידבק שמגיע לי. אני הרבה פעמים מייעץ לאנשים את העצות הנכונות, עוזר להם בקשרים, עוזר להם בחשיפה, עוזר בחיבורים, אבל הרבה פעמים מרגיש שהסנדלר (אני) הולך יחף. אני מסדר לכולם את החיים, חוץ מלעצמי. הרבה פעמים התחושה שאנשים שעזרתי להם וכיבדתי אותם לא יודעים להחזיר בפידבק חיובי.
זוגיות - הייתה לי מערכת יחסים אחת, שנמשכה שבע שנים, עד לפני חצי שנה. היה ביני לבין בת הזוג שלי חיבור נפשי מאוד טוב, אבל משיכה נמוכה. לאורך השנים נשארתי איתה הרבה בגלל הערך המוסף של האופי הטוב והאנושי שלה, אבל הרבה דברים אצלה לא אהבתי כמו המראה, אסתטיקה, מודעות לניקיון ותחזוקת בית. בסוף זה על שרטון באופן הדדי בשל חוסר שביעות רצון הדדית. נגמר ברוח טובה, אבל אין ספק שזה לא קל לעיכול. לפני הקשר איתה הייתי מוצא את עצמי מבלה שעות באתרי הכרויות, יצאתי לכל מיני דייטים שלא הניבו המון. ברוב המקרים נפלתי על בחורות לא רציניות, כאלה שלא ממש סגורות על עצמן. בחודשים האחרונים שוב חזר אותו ריטואל, יש הרבה מקרים שאני שולח הודעות ולא נענה, היו עוד מקרים שהתחלתי איזושהי אינטרקציה אבל זה לא הוביל למשהו משמעותי ולא בגללי. המצב הזה מייאש ומתסכל, מוריד את הרוח מהמפרשים, וכשאני רואה את נתוני הגירושין המפחידים ( אחד לשלושה זוגות, אם נוריד מהסטטיסטיקה אוכלוסיות שלא מרבות להתגרש כמו דתיים וערבים זה מתקרב לאחד לשניים !!! ) , וכשאני רואה את אחוז הרווקות שעברו את ה-30, אני אומר לעצמי : רגע, בשביל מה ? למה לך להתיש את עצמך ?
המצב שבו אני נמצא: אני לא מוצא את "הדרייב" להנעה. אני מנסה למצוא נקודות מעודדות ולגדול דרכן, אבל מהר מאוד חוזר לאפרוריות. לאורך שנים ניסיתי לקבל המון עזרה מבחוץ: קראתי ים של ספרים, קראתי מלא מאמרים, המייל שלי מפוצץ באלפי מאמרים שלא פתחתי, הייתי בשלושה טיפולים פסיכולוגיים, הייתי בטיפול אצל כירופרקטית ידועה "עם קבלות", הייתי בהרבה סדנאות העצמה, חשיבה חיובית, בקיצור - ניסיתי כמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת. כל פעם הגעתי בגישה חיובית, הרבה פעמים הרגשתי שאחרי הספר/הטיפול/הסדנא אמצא את הנוסחה לפרוץ את הדרך, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד.
שורה תחתונה: אני תקוע, החיים שלי משעממים, לא טוב לי עם המצב הזה, אבל אין לי את הדרייב לעשות. אני למוד אכזבות מאנשים, מכל מיני דברים שניסיתי לעשות כדי לצאת לדרך חדשה ( היו לי תקופות טובות יותר, אבל הרבה פעמים נחתתי שוב למצב הזה) אני חושש מעוד אכזבות בתחום הזוגי, בתחום הקריירה אני לא מרגיש שעוד כסף יעשה אותי מאושר - למרות שאני יודע שאני חייב לדאוג לעתידי והעבודות שלי כרגע אין להן פוטנציאל להיות לעוד הרבה שנים. מה אתם מציעים לי לעשות כדי לצאת מהמעגל הרע הזה ?
תודה לכם, וסליחה על המגילה