חומר קריאה חשוב לאנשים כדוגמת הנרי

חומר קריאה חשוב לאנשים כדוגמת הנרי

מדרום אפריקה נפתחה הרעה שר המשפטים החדש של קנדה מנתח את הדמוניזציה שעשתה ועידת דרבן לישראל בשבת האחרונה - מקור ראשון יום של שרב חורפי נעים, נפתחה בבית האמנים שליד בניין בצלאל הישן בירושלים תערוכה שהיא כולה מיצב אמנותי אחד בשם 'שולחן ערוך'. המילה "אמנותי" אולי איננה מתאימה. מדובר בטכניקות אמנות פלסטית המשמשות למבצע תעמולתי של לוחמה פסיכולוגית, תופעה שמאפיינת חלק ניכר מהאמנות הפלסטית היום בישראל. פרויקט התעמולה הזה הוא יצירתן של מגדלנה חפץ ורוחמה וייס, פעילות האירגון 'מחסום-watch'. עיקרו של המיצב הוא שולחן סעודה משפחתי לפי המסורת היהודית, כאשר בעזרת טכניקה של הדפסים הועברו כתובות נאצה שצוירו בגרפיטי באזורי מחסומים, בעיקר בסביבת אבו-דיס, אל הצלחות ואל שאר כלי הבית המשפחתיים. למשל, על צלחת אחת העשויה מעיסת נייר עיתון, יש הדפס של מגן דוד ולידו מה שניתן לזהות כחלק מצלב קרס. בכוס שבראש השולחן נמזג נוזל אדום ארגמני, שיכול לעורר כמובן אסוציאציות לשירו של יצחק לאור על "דם ילדים פלשתינים במצותינו". כל מהותו של המיצב - לתקוף את תודעת הציבור האינטלקטואלי המבקר במקום ואשר נתון להשפעות. יש להניח שאנשים פשוטים יחושו התקוממות. אבל התערוכה הזאת מתחברת אצלי לאג'נדה של ועידת דרבן, שהתקיימה לפני יותר משנתיים, ולסדר היום של מסע ההסתה האנטישמי העולמי שיצא ממנה. המשפטן פרופ' ארווין קוטלר חקר את ההתרחשויות בוועידת דרבן, וזיהה אותה בתור האירוע שבישר את מה שהתחולל כשבועיים לאחר מכן, הפיגועים של 11 בספטמבר (2001). החדשות הטובות הן שהחל מהשבוע פרופ' קוטלר הוא שר המשפטים והתובע הכללי של ממשלת קנדה החדשה בראשותו של מרטין. אפשר רק להצטער על כך שקוטלר אינו משמש כשר החוץ של מדינת ישראל או לפחות כשר המשפטים שלה. משך כל השנים האחרונות הוא ניסה להעיר את המערכת הישראלית לסכנות האורבות בהקמת בית המשפט הפלילי הבינלאומי ובשימוש הפוליטי המגמתי שנעשה בחוק הבינלאומי. אך ללא הועיל. קוטלר הוא מומחה למשפט בינלאומי ולזכויות האדם. הוא סייע לנלסון מנדלה, לסירובניקים היהודים בבריה"מ בזמנו, וגם ייעץ לפלשתינים בנושאים של שלטון החוק וזכויות האדם. משיחה שניהלתי איתו לפני כשנה, יכולתי להבין שהוא תומך בחוקיות הפעילות הצבאית של ישראל נגד הטרור, על כל שיטותיה. זאת על פי הדוקטרינה של "מרדף חם", שכלולה אגב בהסכמי אוסלו. הוא דיבר גם על מושג של "זכויות ראשונים" Aboriginal Rights)) שבו נעשה שימוש במסגרת החוק בקנדה ובארה"ב, ושבאמצעותו ניתן לעגן את חוקיות ההתנחלויות במונחים אוניברסליים שיוכרו בחוק הבינלאומי. אך פרופ' קוטלר אוחז בדעה שישראל אינה נהנית היום משוויון בפני החוק הבינלאומי, וכי בזירה הזאת ובזירת האו"ם היא מופלית לרעה בצורה קיצונית. כשנה לאחר ועידת דרבן, בספטמבר 2002, הוא פרסם נייר עמדה מטעם 'המרכז הירושלמי לענייני ציבור'. אפשר ללמוד מהנייר הזה על עמדותיו של קוטלר, עם אפשרות שתהיה לעמדות אלו השפעה גם בזירה הבינלאומית: "המסמך שיצא מהוועידה האזורית בטהרן (הוועידה המכינה, שהתקיימה לפני דרבן) התגלה כאחד המסמכים ההרסניים ביותר ביחס לישראל ולעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה... 'הכיבוש' מתואר כפשע נגד האנושות, כסוג חדש של אפרטהייד, איום על השלום הבינלאומי ועל ביטחון העולם. ממש כפי שהחלטה 1373 של האו"ם מתארת את הטרור כאיום על השלום והביטחון הבינלאומי, טהרן ואחריה דרבן אפיינו את 'הכיבוש' באותה שפה. ואכן, בשיח שלאחר 11 בספטמבר, הפלשתינים תיארו פעמים רבות את פעולות הטרור נגד ישראל כתגובה לגיטימית לאיום על השלום והביטחון בעולם. "ישראל גם אופיינה במהותה כמדינת אפרטהייד, וכיוון שהתנגדות למדינת אפרטהייד הינה מוצדקת, הדבר נתן תוקף לפעולות טרור נגד ישראל... ישראל אופיינה (בדרבן ובטהרן) כמטא-עבריינית, כמדינה שבאופן גורף מפירה את זכויות האדם, מדינה האחראית לכל הרשע בעולם היום. ישראל הואשמה בפשעים בינלאומיים, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, וג'נוסייד. "...יחסה של ישראל אל הפלשתינים תואר בהחלטות דרבן כדוגמא מובהקת לאחת השואות שהתרחשו בהיסטוריה, שביניהן מוזכרת גם שואת העם היהודי. בדרבן אופיינה הציונות לא רק כגזענות אלא כתנועה אלימה של עליונות גזעית. בגרסה אורווליאנית אולטימטיבית, הציונות היא האנטישמיות עצמה". קוטלר ממשיך הלאה ומזהיר מפני התפתחותה של אנטישמיות ג'נוסיידית. כבוד לזכויותיה של ישראל מי שקשוב לטרמינולוגיה השלטת היום בארגוני השמאל הישראלי, יכול לשים לב שהאג'נדה של דרבן, שנתנה תנופה אדירה לגל האנטישמיות וההסתה נגד ישראל, היא זו שמנחה את השיח והפוליטיקה שלהם. בין השאר נרתמו לשיח האפרטהייד-גזענות-כיבוש-פשעי מלחמה גם אישים בולטים כמו עמי איילון וכן מוסדות אקדמיים שונים. פרופ' קוטלר קובע כי "נשללה מישראל באופן שיטתי זכות היסוד של שוויון בפני החוק בזירה הבינלאומית... יש לכבד את זכויות האדם, אך לזכויותיה של ישראל מגיע כבוד שווה. בעת שמפירי זכויות אדם בולטים ביותר נהנים מחסינות גמורה, מדינה אחת בודדה מכל השאר, והיא זוכה ליחס מגמתי ומפלה". קוטלר מזכיר כי 52 שנה לאחר שאומצה אמנת ז'נבה, היתה רק מדינה אחת שהועמדה על דוכן הנאשמים כמפירת האמנה (לא קשה לנחש מי). "כשפוליטיקה גוברת על החוק, התוצאה היא הפיכתה של אמנת ז'נבה לדוגמא ומופת של דעה קדומה, ופגיעה יסודית באוניברסליות של עקרונותיה". הוא סבור כי תרבות-שנאה בחסות ממלכתית, כפי שהדבר קיים ברשות הפלשתינית ובמדינות ערב, היא סכנה גדולה לעולם: "אותה תרבות של שנאה מטעם המדינה, של הסתה ממלכתית, היא הגורם והמניע המשוער החשוב ביותר לאלימות ולטרור. ההתקפה על הטרור צריכה למעשה להיפתח במאמצים לחסל את ההסתה-מטעם-המדינה", קובע פרופ' קוטלר ומוסיף: "יש לראות בטרור פשע נגד האנושות, התקפה על הזכות לחיים, לחופש ולביטחון אישי. עלינו להישמר מפני כל רמז ומסקנה נגזרת שמעניקים לגיטימציה לטרור נגד ישראל על יסוד הטענה ש'הכיבוש' מהווה איום על שלום העולם... או על יסוד כל התנסחות אחרת שלפיה ישראל היא מדינת אפרטהייד".
 
למעלה