חוזרים לחיק הצליאק -הפעם לתמיד.
אז אנחנו (בתי בעיקר- כמעט 10) חוזרים לתזונה ללא גלוטן (לא אוהבת את הביטוי "דיאטה" לעיניין הזה).
אז ככה: לאחר 3 ביופסיות תקינות ונקיות + ערכים גבוהים בבדיקות הדם (7 +) הוחלט על תזונה ללא גלוטן שנמשכה עד חודש יוני 2012 האחרון. כלומר נושק ל 5 שנים נקיות מגלוטן.
בחודש 6 האחרון הפסקנו עקב ספקות חזקים לאורך כל השנים האחרונות.
הספקות הגיעו גם כי בתי הוכרזה כצליאקית פוטנציאלית (לטנטית), וגם כי התפתחו בעיות אוטואימוניות כגון תת תפקוד בלוטת התריס שלא היתה לפני כן, חסרים תזונתיים, פריטין, ברזל,ויטמין d נמוכים תמידית,
וכמובן לא היה שום שינוי לטובה בהאצת המשקל והגובה. כאבי בטן הופיעו לעיתים. ירידה בריכוז ובלימודים . אלו בגדול הסיבות לשבירת ההמנעות מגלוטן.
לפני חודשיים ערכנו בדיקות דם, והערכי הגלוטן טסו לשמיים (8.4) ויחד עם זאת חל שינוי לטובה בערכי הברזל, והבלוטה די התאזנה.
הוספנו בדיקת הליקובקטר - יצא חיובי!
עשינו לפני מספר ימים ביופסיה. כבר באותו הרגע נמסר לנו שבתי שיש לבתי דלקת בקיבה, בתריסריון, ובוושט כנראה כתוצאה מהחיידק.
הגיעו תוצאות לפני יומיים - הרופאה הכריזה: יש לה צליאק בוודאות ויש להתחיל בתזונה נ"ג לכל החיים. לגבי החיידק, באם ימשכו כאבים ועוד.. ניתן אנטיביוטיקה, כרגע אין צורך בטיפול.
אני כותבת את כל זה גם כדי לשתף וגם כדי לקרוא חוויות דומות ולהתמך.
האם מישהו נתקל במצב של הליקובקטר בנוסף לתוצאות צליאק בביופסיה?
יש לי תחושה שמשהו גרם לבתי להפוך לצליאקית גלוייה, ושאם לא היינו מתחילים תזונה נ"ג כשהיתה קטנה, אז גם דלקת לא היתה צצה היום.
מחשבה נוספת היא שאולי הרופאים טועים בהבחנות...ושאם נטפל בהליקובקטר אז הכל יסתדר לבד. אולי אני בורחת מהמציאות...
כיום בתי סובלת מכאבי בטן כל הזמן. הרופאה אומרת שכשברגע שנתחיל להמנע מגלוטן אז הדלקת תעבור..אבל אני אומרת שאולי החיידק הוא האשם ויצר את הדלקת. ומה עם הבלוטה ..אם שוב יהיו בעיות איתה
נצטרך לתת כדורים לכל החיים וזה אף פעם לא נגמר...כל פעם מזהו אחר משתבש בגופה הקטן של בתי וכואב לי שאין לזה סוף. פעם התייעצתי עם מתקשרת (אני מאמינה בזה) והיא אמרה לי משפט
שנחרט לי עמוק, "זה כאילו הגוף לא רוצה לחיות"). אני מפחדת...עצובה, ובכל זאת חייבת להעניק לבתי את החשק והכח לעבור זאת למרות כל התדרדרות שבאה כל פעם בחלק אחר של הגוף.
אשמח לתגובות, וגם אם לא, טוב לדעת שיש אנשים שמקשיבים ומבינים את הבעיה מקרוב.
אני יודעת שזה נשמע טיפשי קצת ואולי יוריד מערך ההודעה..אבל המשפט "קונספירצייה" לא מניח את דעתי. אולי כל זה זו המצאה והטעייה של מערך הרפואה. כמו כל הכדורים "מצילי החיים" שבעצם גורמים לשיבוש מערך החיים.
תודה!
אז אנחנו (בתי בעיקר- כמעט 10) חוזרים לתזונה ללא גלוטן (לא אוהבת את הביטוי "דיאטה" לעיניין הזה).
אז ככה: לאחר 3 ביופסיות תקינות ונקיות + ערכים גבוהים בבדיקות הדם (7 +) הוחלט על תזונה ללא גלוטן שנמשכה עד חודש יוני 2012 האחרון. כלומר נושק ל 5 שנים נקיות מגלוטן.
בחודש 6 האחרון הפסקנו עקב ספקות חזקים לאורך כל השנים האחרונות.
הספקות הגיעו גם כי בתי הוכרזה כצליאקית פוטנציאלית (לטנטית), וגם כי התפתחו בעיות אוטואימוניות כגון תת תפקוד בלוטת התריס שלא היתה לפני כן, חסרים תזונתיים, פריטין, ברזל,ויטמין d נמוכים תמידית,
וכמובן לא היה שום שינוי לטובה בהאצת המשקל והגובה. כאבי בטן הופיעו לעיתים. ירידה בריכוז ובלימודים . אלו בגדול הסיבות לשבירת ההמנעות מגלוטן.
לפני חודשיים ערכנו בדיקות דם, והערכי הגלוטן טסו לשמיים (8.4) ויחד עם זאת חל שינוי לטובה בערכי הברזל, והבלוטה די התאזנה.
הוספנו בדיקת הליקובקטר - יצא חיובי!
עשינו לפני מספר ימים ביופסיה. כבר באותו הרגע נמסר לנו שבתי שיש לבתי דלקת בקיבה, בתריסריון, ובוושט כנראה כתוצאה מהחיידק.
הגיעו תוצאות לפני יומיים - הרופאה הכריזה: יש לה צליאק בוודאות ויש להתחיל בתזונה נ"ג לכל החיים. לגבי החיידק, באם ימשכו כאבים ועוד.. ניתן אנטיביוטיקה, כרגע אין צורך בטיפול.
אני כותבת את כל זה גם כדי לשתף וגם כדי לקרוא חוויות דומות ולהתמך.
האם מישהו נתקל במצב של הליקובקטר בנוסף לתוצאות צליאק בביופסיה?
יש לי תחושה שמשהו גרם לבתי להפוך לצליאקית גלוייה, ושאם לא היינו מתחילים תזונה נ"ג כשהיתה קטנה, אז גם דלקת לא היתה צצה היום.
מחשבה נוספת היא שאולי הרופאים טועים בהבחנות...ושאם נטפל בהליקובקטר אז הכל יסתדר לבד. אולי אני בורחת מהמציאות...
כיום בתי סובלת מכאבי בטן כל הזמן. הרופאה אומרת שכשברגע שנתחיל להמנע מגלוטן אז הדלקת תעבור..אבל אני אומרת שאולי החיידק הוא האשם ויצר את הדלקת. ומה עם הבלוטה ..אם שוב יהיו בעיות איתה
נצטרך לתת כדורים לכל החיים וזה אף פעם לא נגמר...כל פעם מזהו אחר משתבש בגופה הקטן של בתי וכואב לי שאין לזה סוף. פעם התייעצתי עם מתקשרת (אני מאמינה בזה) והיא אמרה לי משפט
שנחרט לי עמוק, "זה כאילו הגוף לא רוצה לחיות"). אני מפחדת...עצובה, ובכל זאת חייבת להעניק לבתי את החשק והכח לעבור זאת למרות כל התדרדרות שבאה כל פעם בחלק אחר של הגוף.
אשמח לתגובות, וגם אם לא, טוב לדעת שיש אנשים שמקשיבים ומבינים את הבעיה מקרוב.
אני יודעת שזה נשמע טיפשי קצת ואולי יוריד מערך ההודעה..אבל המשפט "קונספירצייה" לא מניח את דעתי. אולי כל זה זו המצאה והטעייה של מערך הרפואה. כמו כל הכדורים "מצילי החיים" שבעצם גורמים לשיבוש מערך החיים.
תודה!