חוויות מנסיעה מהראשונים לת"א השלום
הבוקר (שישי, 23 ביולי), נסעתי בקו מהראשונים לתל-אביב. להלן מספר רשמים מהנסיעה: אסור לצלם, מותר לצלם, אסור, מותר, אסור... עוד לפני שנכנסתי לתחנה הספקתי להגיד למי שהסיעה אותי לרכבת שאין סיכוי שהבוקר לא יסתיים ללא ריבים עם אנשי הביטחון על צילום ברכבת. עם הגעתי לתחנה המתינה בה הרכבת של 10:18 לכפ"ס – הוד השרון (לו"ז יום שישי, להזכירכם), שהורכבה ממערך דו קומתי (את מספר קרון הניהוג שלו לא הספקתי לרשום לצערי). מוכן ומזומן לוויכוחים מתישים הוצאתי את המצלמה, צילמתי את קידמת המערך מספר פעמים, ונכנסתי לרכבת. עוד לא הספקתי לבחור ישיבה, וכבר עמד מולי הפקח – למה אין לי אישור צילום כתוב, ולמה אני בכלל מצלם, ומי אישר לי ומי זה דובר הרכבת. אני אחסוך מכם את הויכוח הארוך שנמשך עד שהרכבת חלפה על שכונותיה המערביות של רמלה (כמעט 10 דקות מאוחר יותר, למי שלא מכיר את הקו). הסברתי כמובן שמותר לצלם בלי אישור כתוב, כי מותר לצלם בכל תחנות הרכבת באישור גורף של דובר הרכבת. יש לציין שהפקח נשאר אדיב מאוד במהלך כל הויכוח, שהיה ברוח טובה מאוד. סיכמנו בסופו של דבר שהוא יבדוק את ההוראות בנושא וייקח את השם שלי כדי "לשאול את הדובר". לצלם והמצלמה שלום. קרונות דו קומתיים בתחנת לוד תחנת לוד הופכת בלילות וסופי שבוע לחנייה אחת גדולה לדיור רכבות. מה שבלט היום במיוחד הוא הכמות הגדולה יחסית של קטרי JT42BW ביחס לכמות הקרונות שחנו במקום, דבר שנגרם כתוצאה מהפריקות האחרונות שבזכותן נראה שיש לרכבת עודף זמני בקטרי BOBO. במסילות שבצד המזרחי של התחנה (הרחוק מהמוסכים), עמדה שורה של קרונות דו קומתיים מחוברים האחד לשני, מדובר לפי מה שהספקתי לראות בקרונות של הפריקה האחרונה באשדוד. ברצף הארוך של קרונות דו קומתיים עמד בין השאר קרון ניהוג 423 כשמאחוריו קרון סלון בודד בלבד, לעומת קרון 424 שעמד בראש 5 קרונות נוסעים, דבר שנראה מאוד מוזר לעיניים. מחלף מסילתי כל כך חבל לראות את המסילה לנתב"ג מוכנה לפעולה אך עדיין מושבתת. בכל מקרה מדובר בהחלט בציון דרך בהישגים הרכבתיים של המדינה. שמתי רק לב שעל המסילות בקו הראשי ללוד, בקטע שבין שפירים לגנות, קיימת הגבלת מהירות של 60 ו-80 קמ"ש למסילה הדרומית והצפונית בהתאמה, מה שגורם לתוספת של דקה לזמן הנסיעה. אני מקווה שמדובר רק בהגבלה זמנית בגלל שהעבודות עוד לא הסתיימו או שהמסוטים החדשים עדיין לא יושבים טוב.