חוויה אילתית בלתי נשכחת
ביקרנו השבוע במסעדת "אולה" באילת, ואת החוויה המדהימה שחווינו שם אני מוכרחה לחלוק עם שאר היקום.
הכל היה נראה די סטנדרטי. עיצוב חביב, לקיחת הזמנה בזמן, אבל אז הגיע האוכל.
אח, האוכל.
שעליו התעלה רק השירות.
בהתחלה הגיעה המנה שלי - פסטה פילה בקר. נשמע טעים, נכון? אז בפועל זאת הייתה מנה דוחה, של פסטה קנויה מאיכות גרועה, עם ערימה של בשר ממש לא רע שהוטבע ברוטב עגבניות מאיזשהי סיבה.
אבל הכיף האמיתי עוד היה לפנינו, והחל כשההמבורגר של האיש הגיע.
הוא הגיע בו זמנית עם המבורגר שהוזמן בשולחן ליד. על אחד מהם היה דגלון קטן לסמן מידת עשייה.
האיש שאל אם ההמבורגר שהונח מולו צלוי לרמת מדיום, כפי שביקש, והמלצר משך בכתפיו ואמר: "לא יודע, תבדוק".
קצת מופתע, חתך האיש את ההמבורגר באמצע, וגילה גוש אפור לגמרי. בלי להתבלבל, לקח המלצר את הצלחת עם ההמבורגר והצ'יפס, הניח אותה מול הסועד בשולחן הסמוך, ולקח משולחנו את הצלחת שלו, ממנה הספיק אותו סועד לכרסם כבר כמה צ'יפסים.
תוך התעלמות מהגועל, חתך האיש את ההמבורגר, וגילה, גם הפעם, גוש אפור. הפנינו את תשומת לב המלצר והוא השיב שאין שום בעיה ויכינו לנו חדש.
אבל הייתה בעיה, כנראה, כי כעבור דקה הופיע לידנו המנהל/אחמ"ש/בעלים, ובידו אותה צלחת שהוחזרה.
"תראו, אצלנו הלקוח תמיד צודק, ואנחנו נעשה הכל כדי שתצאו מרוצים. אבל אתה מוכן בבקשה לבדוק שוב?"
האיש, מופתע, אמר שהוא לא כל כך מבין מה יש לבדוק. זה וול דאן והוא ביקש מדיום.
המנהל/אחמ"ש השיב שהוא מבין, אבל אולי לא חתכת את ההמבורגר בדיוק באמצע? אתה מוכן לחתוך שוב?
האיש חתך, ואותה אפרוריות מבאסת התגלתה שנית.
אז עשה אותו מנהל את המעשה שלא נשכח לעולם, שלף מכיסו פלאפון, הדליק את הפנס, הצמיד אותו לקציצה העצובה שבצלחת וחקר: "אולי חשוך פה מידי. עכשיו אתה רואה שזה סבבה?" (אגב, זאת הייתה שעת צהריים.)
בשלב הזה האיש נשבר. היינו בים לפני כן והוא היה מורעב, הילדה עמדה להתעורר, והוא ויתר והסכים לא להחליף את המנה.
ביס אחד - והוא סיים את הארוחה. טעמתי גם אני - זה לא היה סתם וול דאן. זה היה בשר שלפני הצלייה המופרזת מישהו גם דרך עליו או ישב עליו מספיק זמן בשביל לסחוט ממנו כל טיפת עסיסיות, ולהפוך אותו לקשר יבש ובלתי אכיל בעליל.
כרסמנו קצת צ'יפס, ממה שהסועד הקודם לא אכל, הזמנו עוד קצת צ'יפס כי שנינו היינו ממש רעבים, (גם המנה שלי בקושי נאכלה),
ובו בזמן שמענו שיחה של המנהל והמלצר, שהעניקה לכל האירוע נופך קומי באמת.
"כשאתה יוצא מפה, מיד כנס לרסט ותכתוב מלא תגובות מפרגנות".
"ברור, אני עושה את זה כל יום".
קלאסיקה.
ביקרנו השבוע במסעדת "אולה" באילת, ואת החוויה המדהימה שחווינו שם אני מוכרחה לחלוק עם שאר היקום.
הכל היה נראה די סטנדרטי. עיצוב חביב, לקיחת הזמנה בזמן, אבל אז הגיע האוכל.
אח, האוכל.
שעליו התעלה רק השירות.
בהתחלה הגיעה המנה שלי - פסטה פילה בקר. נשמע טעים, נכון? אז בפועל זאת הייתה מנה דוחה, של פסטה קנויה מאיכות גרועה, עם ערימה של בשר ממש לא רע שהוטבע ברוטב עגבניות מאיזשהי סיבה.
אבל הכיף האמיתי עוד היה לפנינו, והחל כשההמבורגר של האיש הגיע.
הוא הגיע בו זמנית עם המבורגר שהוזמן בשולחן ליד. על אחד מהם היה דגלון קטן לסמן מידת עשייה.
האיש שאל אם ההמבורגר שהונח מולו צלוי לרמת מדיום, כפי שביקש, והמלצר משך בכתפיו ואמר: "לא יודע, תבדוק".
קצת מופתע, חתך האיש את ההמבורגר באמצע, וגילה גוש אפור לגמרי. בלי להתבלבל, לקח המלצר את הצלחת עם ההמבורגר והצ'יפס, הניח אותה מול הסועד בשולחן הסמוך, ולקח משולחנו את הצלחת שלו, ממנה הספיק אותו סועד לכרסם כבר כמה צ'יפסים.
תוך התעלמות מהגועל, חתך האיש את ההמבורגר, וגילה, גם הפעם, גוש אפור. הפנינו את תשומת לב המלצר והוא השיב שאין שום בעיה ויכינו לנו חדש.
אבל הייתה בעיה, כנראה, כי כעבור דקה הופיע לידנו המנהל/אחמ"ש/בעלים, ובידו אותה צלחת שהוחזרה.
"תראו, אצלנו הלקוח תמיד צודק, ואנחנו נעשה הכל כדי שתצאו מרוצים. אבל אתה מוכן בבקשה לבדוק שוב?"
האיש, מופתע, אמר שהוא לא כל כך מבין מה יש לבדוק. זה וול דאן והוא ביקש מדיום.
המנהל/אחמ"ש השיב שהוא מבין, אבל אולי לא חתכת את ההמבורגר בדיוק באמצע? אתה מוכן לחתוך שוב?
האיש חתך, ואותה אפרוריות מבאסת התגלתה שנית.
אז עשה אותו מנהל את המעשה שלא נשכח לעולם, שלף מכיסו פלאפון, הדליק את הפנס, הצמיד אותו לקציצה העצובה שבצלחת וחקר: "אולי חשוך פה מידי. עכשיו אתה רואה שזה סבבה?" (אגב, זאת הייתה שעת צהריים.)
בשלב הזה האיש נשבר. היינו בים לפני כן והוא היה מורעב, הילדה עמדה להתעורר, והוא ויתר והסכים לא להחליף את המנה.
ביס אחד - והוא סיים את הארוחה. טעמתי גם אני - זה לא היה סתם וול דאן. זה היה בשר שלפני הצלייה המופרזת מישהו גם דרך עליו או ישב עליו מספיק זמן בשביל לסחוט ממנו כל טיפת עסיסיות, ולהפוך אותו לקשר יבש ובלתי אכיל בעליל.
כרסמנו קצת צ'יפס, ממה שהסועד הקודם לא אכל, הזמנו עוד קצת צ'יפס כי שנינו היינו ממש רעבים, (גם המנה שלי בקושי נאכלה),
ובו בזמן שמענו שיחה של המנהל והמלצר, שהעניקה לכל האירוע נופך קומי באמת.
"כשאתה יוצא מפה, מיד כנס לרסט ותכתוב מלא תגובות מפרגנות".
"ברור, אני עושה את זה כל יום".
קלאסיקה.
