חובה לקרוא.

קליט

New member
/tapuzforum/images/emo45.gif אם אפשר להביא קישור לפון

או להביא את (קיצור) דברי הרב . תודה רבה
 

kiss 18

New member
קליט, ספיישל פור יו....

את הרב דוד בלוך הכרתי לפני כמעט 30 שנה. הוא הופיע כמחנך כיתה בשנה האחרונה ללימודַי בישיבה התיכונית-מדרשית נעם בפרדס חנה. ביחס שלנו כלפיו היתה שניוּת רבה: מצד אחד, הוא היה קנאי לאמונתו החרדית יותר מכל הרבנים החרדים שלימדו במדרשיה (ולמורת רוחנו, היו הרבה כאלה). הוא לא ניסה להסתתר מאחורי "האובייקטיביות המקצועית", כפי שעשו חבריו החרדים; כביכול, הם אך ורק מלמדים גמרא, ולכן אין שום מניעה שילמדו במוסד של הציונות הדתית. הוא לא הכחיש לרגע שמטרה קדושה לפניו, והיא לקרב תלמידים רבים ככל האפשר אל העולם החרדי, מה שכוּנה בפינו "להשחיר" או "לשרוף". מצד שני, בצד כל הוויכוחים האינסופיים שניהלנו איתו, הוא היה המחנך האהוב במחזור, יותר מכל הרבנים עם הכיפות הסרוגות. הרגשנו שהוא באמת אוהב אותנו, שהוא מוכן לשבת איתנו בלי שום חשבון של שעות עבודה; לא רק לנהל ויכוחים אידיאולוגיים בלהט ובחריפות שכל, אלא גם להקשיב למה שמעסיק אותנו ברמה האישית ולהושיט עזרה אם צריך. כבר אז חשדתי בו שהגיע למדרשיה לא רק מאידיאולוגיה של "החזרה בתשובה", אלא גם משום שנפשו הסוערת לא יכלה להסתדר עם החנוּניוּת וההליכה בתלם של הצעירים החרדים. הוא היה צריך את העימות, אבל גם את הידידות, עם צעירים דתיים שחונכו לומר את מה שהם באמת חושבים ולעשות את מה שהם באמת רוצים. לא מעט מחברַי נשארו עד היום בקשר איתו. מקצתם אכן הפכו לחרדים בעקבותיו אם כי לא תמיד שינו בשל כך את תוכניותיהם האחרות. למשל, אחד התלמידים שהתקרבו אליו, אלי פרל, אמנם נעשה לחרדי, אבל הדבר לא הפריע לו ללמוד רפואה והיום הוא סגן מנהל חדר המיון ב"שערי צדק". אני עצמי לא הייתי בין המקורבים אליו. ידעתי שהוא המשיך ללמד במדרשיה עוד שנים ארוכות, ובשלב מסוים עמד בראש המוסד, אבל רק לאחרונה, כשלרגל הגיליון הנוכחי של "ארץ אחרת" התחלתי להתעניין באנשי ציבור חרדים שמעזים להתבונן במבט מפוכח, וגם ביקורתי, בעולמם שלהם, ומסוגלים גם להשמיע בפומבי את הביקורת הזו, שמעתי שוב את שמו. התברר לי שהרב בלוך שלנו, עם חברו הרב יצחק בר-חיים, הוא אחד ממייסדי הנח"ל החרדי, ובכלל הוא בין המובילים של כמה תהליכי שינוי בחברה החרדית. וכך, אחרי 27 שנים, נפגשנו שוב לשיחה. הנח"ל כמסגרת לרכישת מקצוע בלוך, היום כבר בן 58, הוא אב לשבעה ילדים ומי יודע כמה נכדים. הזקן הג'ינג'י, שהיה סמל מסחרי שלו (גם כביטוי סמלי למזג הסוער), הלבין לגמרי. הוא התמיד במדרשיה במשך לא פחות מ-23 שנה, מתוכן שש שנים כראש המוסד, עד שהטלטלות שעבר המוסד הזה הכריעו אותו והוא עזב את המקום לפני חמש שנים, לא הרבה זמן לפני שהמדרשיה נסגרה סופית (לפני שנתיים). לפני עשר שנים, במקביל לעבודתו במדרשיה, הוא נמנה עם מייסדי הנח"ל החרדי, ולפני כשנה חזר במלוא המרץ לפרויקט הזה, הפעם כמנהל העמותה האזרחית המלווה את היחידה הצבאית, דואגת לגיוס חיילים חדשים ולהבטיח את תנאי השירות החרדיים שלהם (כשרות למהדרין, הימנעות מכל מגע עם חיילות, שיעורי תורה וכדומה). ביקשתי לשוחח איתו על ההקשר הרחב של התהליכים שעוברת החברה החרדית בכלל, מה נקודות החולשה שלה, מה לדעתו המתכון לריפוי. בלוך לא אכזב. הוא דיבר בגילוי לב נדיר כמעט על הכל (זה לגמרי לא עניין מובן מאליו; אפילו הרב מרדכי קרליץ, לשעבר ראש עיריית בני ברק, שנחשב על-ידי התקשורת ל"חרדי המחמד" הפתוח ביותר, סירב בתוקף להתראיין לגיליון הזה). ורק פה ושם, בעיקר כשהזכיר שמות ספציפיים, או דיבר בחריפות נוקבת במיוחד, ביקש שלא אצטט אותו. "כדי להבין את החברה החרדית צריך להבין שעקרון-העל שלה, הערך העליון שמכתיב את כל שאר הדברים, הוא שהנין שלי יישאר גם כן חרדי. למען העיקרון הזה מותר לכפוף את כל יתר העקרונות. לכן אני אלמד את הבן שלי דברים שאני עצמי לא בהכרח מאמין בהם. אני אלמד אותו שחילונים הם רשעים, למרות שבכל הספרים כתוב שהם 'תינוקות שנשבו' ואסור לשנוא אותם ? רק מהפחד שאם הוא יעריך את החילונים הוא עלול להתפתות להיות כמותם " קודם כל, הוא קובע, כדי להבין את החברה החרדית צריך להבין שעקרון-העל שלה, הערך העליון שמכתיב את כל שאר הדברים, הוא "שהנין שלי יישאר גם כן חרדי. למען העיקרון הזה מותר לכפוף את כל יתר העקרונות. לכן אני אלמד את הבן שלי דברים שאני עצמי לא בהכרח מאמין בהם. אני אלמד אותו שחילונים הם רשעים, למרות שבכל הספרים כתוב שהם 'תינוקות שנשבו' ואסור לשנוא אותם ? רק מהפחד שאם הוא יעריך את החילונים הוא עלול להתפתות להיות כמותם. זו גם הסיבה להתנגדות לציונות, אפילו שאולי יש חלקים בציונות שהיינו יכולים להשתתף איתם. אבל אם יש חשש שזה עלול לגרום לבן להיות חילוני, או אפילו פחות חרדי, אנחנו נשמיץ את הציונות. ולא משנה אפילו מה הספרים שלנו כותבים על ההתנהגות הזו, כי במסורת שלנו תורה שבעל-פה יותר חשובה מתורה שבכתב. מאותה סיבה אני גם מוותר על המון דברים ? אני אסתגר לבדי, רק עם חרדים, ואני אהיה אפילו מוכן למעשים שיש בהם חילול השם, רק משום שהערך העליון שלי הוא להבטיח שהנין יישאר חרדי". מכאן כמובן ברור שבלוך לא הקים את הנח"ל החרדי למען המדינה, הציונות או קידום ערך השוויון בין צעירים חילונים וחרדים. הסיבה הרבה יותר פרוזאית: "רצינו שכמה שיותר צעירים חרדים יֵצאו לעבוד, ובמסגרת הזו של הנח"ל הם לא רק משרתים בצבא, אלא גם רוכשים מקצוע. בהתחלה אלו היו רק מקצועות טכניים, אבל ככל שעבר הזמן, והרמה של המתגייסים עלתה, הכנסנו גם מקצועות רציניים יותר, הנדסאות ורמות שונות של לימודי מחשב. זה במיוחד חשוב לאלה שלא מתאימים לישיבות ונושרים מהן. אני באופן אישי חושב שמי שלא לומד חייב ללכת לצבא, וכך חינך גם הרב שך. אבל אז אני צריך לבנות לו מסגרת שתתאים לאורח החיים החרדי, אפילו אם כשהוא חוזר הביתה הוא לא ממש שומר על התנהגות חרדית. פעם חשבתי שאם נארגן להם מסגרת, הם גם יישארו דתיים, כי בעצם הם רוצים להיות חרדים, רק קשה להם במסגרת הישיבתית. היום אני יודע שיש כאלה שגם השירות הצבאי לא יעזור להם להיות יותר דתיים, אבל בכל מקרה זה עושה מהם יותר בני אדם. מעלה נידף, שקם בשתים-עשרה בצהריים, הם נעשים בני אדם אחראים, שיודעים שהם צריכים לעשות משהו עם החיים שלהם. לכן אנחנו גם מקפידים שהם ישרתו שירות קרבי, כי שירות לא-קרבי זה שוב בזבוז זמן, ואז שוב יש סכנה. אבל אם השירות הוא קרבי, ואם השירות נעשה במסגרת חרדית והם גם לומדים מקצוע, יש להם סיכוי טוב לבנות את עצמם". העוני כגורם להשחתת המידות בלוך מאמין שהעוני הוא אֵם כל חטאת ושורש הרע בחברה החרדית הנוכחית: "עוני הוא דבר אפשרי רק עבור אנשים מאוד גדולים. אבל בשביל הרוב הגדול אלו חיים איומים, שפוגעים גם בדיוקן המוסרי שלנו. בעצם, זו הבעיה הרוחנית הכי גדולה שלנו. אני מאמין שבעיקרון, החברה החרדית היא חברה שהרמה המוסרית שלה מאוד גבוהה, אבל העוני משחית. בגלל העוני קורה המצב הנורא הזה, המושחת, שבחורים צעירים מרשים לעצמם לסחוט את ההורים של הצעירות שהם עומדים להתחתן איתן ולדרוש מהם מראש דירה כתנאי לנישואים. הם הרי יודעים שאם ייכנסו בעצמם למשכנתא, הם לא יוכלו לשלם אותה, אז הם מראש דורשים דירה מהכלה. הבעיה היא שרק עשרה אחוזים בערך מהקהילה הם במצב שבאמת יכולים לרכוש לבנות שלהם דירה, וכל השאר פשוט נסחטים על-ידי החתנים שלהם. מכניסים את עצמם לחובות שכל החיים הם לא יוכלו להחזיר, ואני לא יודע איך החתנים שלהם מסוגלים אחר-כך להסתכל להם בפרצוף". "עוני הוא דבר אפשרי רק עבור אנשים מאוד גדולים. אבל בשביל הרוב הגדול אלו חיים איומים, שפוגעים גם בדיוקן המוסרי שלנו. אני מאמין שבעיקרון, החברה החרדית היא חברה שהרמה המוסרית שלה מאוד גבוהה, אבל העוני משחית. בגלל העוני קורה המצב הנורא הזה, המושחת, שבחורים צעירים מרשים לעצמם לסחוט את ההורים של הצעירות שהם עומדים להתחתן איתן ולדרוש מהם מראש דירה כתנאי לנישואים" הוא משוכנע שגדולי התורה צריכים לעודד לא רק את היציאה לשוק העבודה, אלא גם יצירת מקומות עבודה חדשים בתוך החברה החרדית: "היום, בכל מה שנוגע לפרנסה, רבנים סותמים את הפה. אף אחד לא ידבר ולא יֵצא נגד כל דבר שמביא פרנסה, דבר שלא היה פעם. אפילו 'יתד נאמן' התמתן. שם תמיד היתה חוצפה של העורך (נתן זאב גרוסמן, המכונה נתי גרוסמן; י"ש), שהוא עצמו מעולם לא היה אברך. הוא תמיד היה עשיר גדול, אבל הוא תמיד כתב בשבח העוני ושאסור לצאת לעבוד, למרות שהוא עצמו כמובן אף פעם לא עשה את זה. תמיד העניים שילמו כסף כדי שהוא יקבל משכורת נאה ביותר כדי שהוא יוכל לכתוב להם למה חשוב להם להישאר עניים. אבל היום גם הוא פחות יכתוב על זה, כי אפילו הרבנים כבר לא מדברים נגד שיקולי פרנסה. גרוסמן מסר בתגובה כי לאחר התייעצות עם הוועדה הרוחנית של "יתד נאמן", הוחלט כי: "אנו נגיב בזמן ובמקום שנמצא לנכון". "מצד שני, מנהיגות רצינית היתה דואגת שהתהליך הזה יהיה מבוקר ? לא רק לעודד את עצם היציאה לעבודה, אלא גם את בניית מקומות העבודה. זו, למשל, הטעות של האדמו"רים ה
 
למעלה