יש דתיים וגם חרדים
לכל דבר מתרגלים, גם לשינויים בהרגלי התרבות. הנוזלים לא יהיו תזונתך לנצח, זה יעבור תוך יומיים. אח"כ תהיה שבוע בכלכלה רכה, ואז יגיע ליל הסדר. את המצה תצטרך לאכול מפוררת ומרוככת, ובזהירות רבה (כי זו הפעם הראשונה שמותר לך להתחיל לאכול מוצקים טחונים). אם היא עוברת לך - אין בעיה, תאכל כך את כל ה"כזיתות" הנחוצים. אם לא עובר לך, או שאחרי ה"כזית" הראשון או השני אתה מרגיש עמוס ודחוס - אל תאכל יותר. (כמובן, תוכל לברר עם הרב שכך יש לנהוג, לאחר שתסביר לו את מגבלות התזונה המוכתבות לך ע"י הניתוח שעברת רק שבועיים קודם ליל הסדר). כורך לא תוכל לאכול הפעם, כי עליך לפורר את המצה ולרכך אותה בנוזל. אין מה לעשות. בשנה הבאה בע"ה תוכל. מניסיוני האישי - אין לי שום בעיה עם מצות עבודת יד קשות, ומבחינתי הן בדיוק כמו מצות מכונה קשות. כל אחד וניסיונו. כל מה שאני לועסת טוב - עובר. אני עברתי ליל סדר אחד אחרי הניתוח, והייתי צריכה לאכול יותר לאט ולחכות בין מצוות האכילה. אבל אתה שבועיים אחרי הניתוח עוד צריך להיצמד להגבלות האכילה, וזה מקרה אחר. עם השתייה אין בעיה. אפשר לשתות יין/מיץ ענבים כפי צורך המצוות. בשבתות אני אוכלת בערב כאחד האדם, ואילו ביום אני אוכלת רק טעימות זעירות מן הסעודה, ואילו כזית לחם אני אוכלת רק בשעת צהריים מאוחרת, כי כך הקיבה שלי דורשת. בשבתות החורף אני מתקשה להספיק לאכול כזית גם בסעודה שלישית. אבל בשבתות הקיץ אין בעיה. על כביצה - ויתרתי, בלית ברירה. אין חוקים - כל קיבה מגיבה אחרת. יש אנשים שמסוגלים לאכול רק לחם קשה בצורת צנים. ואילו לי נוח לאכול רק לחם רך מאוד.