חדשה
אני די חדשה בקטע של פורומים, אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס, אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל, מהפרעות האכילה שלי? מהנטיות האובדניות שלי? מהדיכאונות שלא נגמרים? מהאונסים האכזריים שעברתי? או סתם מהזוגיות במשבר שלי עם בעלי ואב לשני ילדינו המדהימים? ילדתי לפני חצי שנה ועד לאחרונה היה נראה כי הכל יציב ורגוע, אבל שב הים החל לגעוש בתוכי, שוב התחלתי עם הירידה בתיאבון, לשכוח לאכול, להרגיש שמנה למרות שאני יותר רזה ממה שהייתי לפני ההיריון הנוכחי, להיגעל מאוכל ובעצם לנסות להיעלם??? כבר הייתי במיליון טיפולים, אצל טריליון מטפלים והחלטתי שכבר אין לי כוח לאף אחד. לפני שנה הייתי על תרופות נוגדות דיכאון שלא ממש עזרו, למרות שניסינו כמה סוגים, מינונים וזאת לאחר דיכאון קליני מג'ורי ואפילו ניסיון אובדני/פגיעה עצמית לא ממש מודעת, פתאום יצאתי מזה אבל נראה שהכל מתחיל שוב, המילים לא ממש מתחברות לי, אבל נראה לי שזה עוזר לפרוק את מה שעל הלב בלי שמישהו ישפוט אותי... מבחוץ אני נראית כאדם מאושר, עם חיים מדהימים, אבל בעצם הכל מסיכות (כמה אירוני לדבר על מסיכות לפני פורים?) החיים פשוט לימדו אותי שאסור שמישהו יראה שאני סובלת או שרע לי אחרת אף אחד לא יאהב אותי... אז בעצם כמעט אף אחדלא יודע עד כמה המצב שלי עכשיו ירוד או עד כמה אני מסוכנת/לא לעצמי, אבל... נמאס לי לחפש אוזן קשבת, כל הזמן נפגעת מהאנשים הכי קרובים והכי יקרים... מקווה שאני לא מעייפת אתכם, כי אני בעצמי מתחילה להתעייף מכל מה שאני כותבת, כי לראות את הדברים כתובים זאת תחושה אחרת... אנסה לשמור על קשר..
אני די חדשה בקטע של פורומים, אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס, אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל, מהפרעות האכילה שלי? מהנטיות האובדניות שלי? מהדיכאונות שלא נגמרים? מהאונסים האכזריים שעברתי? או סתם מהזוגיות במשבר שלי עם בעלי ואב לשני ילדינו המדהימים? ילדתי לפני חצי שנה ועד לאחרונה היה נראה כי הכל יציב ורגוע, אבל שב הים החל לגעוש בתוכי, שוב התחלתי עם הירידה בתיאבון, לשכוח לאכול, להרגיש שמנה למרות שאני יותר רזה ממה שהייתי לפני ההיריון הנוכחי, להיגעל מאוכל ובעצם לנסות להיעלם??? כבר הייתי במיליון טיפולים, אצל טריליון מטפלים והחלטתי שכבר אין לי כוח לאף אחד. לפני שנה הייתי על תרופות נוגדות דיכאון שלא ממש עזרו, למרות שניסינו כמה סוגים, מינונים וזאת לאחר דיכאון קליני מג'ורי ואפילו ניסיון אובדני/פגיעה עצמית לא ממש מודעת, פתאום יצאתי מזה אבל נראה שהכל מתחיל שוב, המילים לא ממש מתחברות לי, אבל נראה לי שזה עוזר לפרוק את מה שעל הלב בלי שמישהו ישפוט אותי... מבחוץ אני נראית כאדם מאושר, עם חיים מדהימים, אבל בעצם הכל מסיכות (כמה אירוני לדבר על מסיכות לפני פורים?) החיים פשוט לימדו אותי שאסור שמישהו יראה שאני סובלת או שרע לי אחרת אף אחד לא יאהב אותי... אז בעצם כמעט אף אחדלא יודע עד כמה המצב שלי עכשיו ירוד או עד כמה אני מסוכנת/לא לעצמי, אבל... נמאס לי לחפש אוזן קשבת, כל הזמן נפגעת מהאנשים הכי קרובים והכי יקרים... מקווה שאני לא מעייפת אתכם, כי אני בעצמי מתחילה להתעייף מכל מה שאני כותבת, כי לראות את הדברים כתובים זאת תחושה אחרת... אנסה לשמור על קשר..
