חדשה פה ושאלה..

[BlackUnicorn]

חדשה פה ושאלה..

שלום לכן אני מורן, בת 22. 75/160. מאז גיל 15 אני זוכרת את עצמי כמלאה. לאחרונה הורדתי כ- 8 ק"ג, אבל אני "תקועה" כבר חודשיים שלושה. ופתאום אתמול הבנתי למה - אני לא חושבת שאני נראית כל כך רע כמו שהחברה מנסה לצייר את זה. כלומר, תמיד הייתי בחורה "יפה", אבל תמיד הטריד אותי עניין המשקל, ה"מידה", השומנים. אולי זה בגלל שעכשיו (עדיין..) עוד חורפי יחסית ולובשים בגדים עבים. אולי עוד חודש חודשיים אני אצטער על מה שאמרתי עכשיו - אבל רבאק.. פתאום נדמה לי שאני נראית טוב למרות עודף המשקל. יש לי פרופורציות, מבחינת פנים/שיער אני נראית (כמעט, יש דברים מעטים שהייתי משנה) ממש טוב. אז מה הבעיה, אתן שואלות (הנה - את שמנה ויפה..)? שמבחינה בריאותית זה עדיין מדאיג אותי. אבא שלי נפטר לפני שנתיים בגלל עודף השמנה שגרם כמובן ללחץ דם גבוה, כולסטרול, היה לו סוכרת, בעיות לב... ומן הסתם שאסור לזלזל בגנטיקה. אז איפה עובר הגבול בין הבריאות לאהבה העצמית? האם אני עושה טעות שאני נותנת לעצמי להישאר ככה? יש לציין שיש לי בן זוג מזה שנתיים שנמשך אליי והכל מצויין, לכן זה גם עוד פידבק לכך שלא בא לי לרדת במשקל. האם אני סתם מתרצת לעצמי? משלה את עצמי?

 

[שוקופלת]

קוראים לזה מחסום פסיכולוגי

מה שאת מתארת שירדת ואת "תקועה" כבר חודשיים. זה מעולה שעשית לעצמך סוויץ' בראש ואת פתאום לא חושבת שאת נראית כל כך רע.... ובמיוחד כשיש מישהו שאוהב ונמשך אלייך לפעמים זה גורם לחיוך והבנה. לי יש חבר כזה שקיבל אותי כמו שאני עם כל השומנים והיום אחרי ירידה הוא אומר שאהב אותי גם אז ואוהב אותי היום וגם אם אני יעלה הכל חזרה פלוס הוא עדיין יאהב אותי. זה מחזק ואני שמחה בשבילך על האהבה הזו כי יש לו חלק בילתי נפרד מהתהליך הזה שאת עוברת. לגבי הדאגות שלך- משתתפת בצערך והמצב שלך לגמרי לגיטימי ובמיוחד שקרה כזה דבר למישהו קרוב ואת יודעת את הסיכונים ממש. אני לא חושבת שאת בחריגה כזאת גדולה במשקל שיכולה לגרום לכל הסיבוכים הללו אבל לכל אחד יש את הגוף שלו. קודם כל כדי להיות רגועה אני ממליצה לך לעבור בדיקות שגרתיות כדי לוודא שאת לא בסיכון כלשהו דבר שני- אולי כדאי לך ללמוד לאכול בצורה נכונה על מנת לאזן את המערכת החיסונית בגוף ולהעניק לגוף את כל הויטמינים שהוא צריך.

 

[BlackUnicorn]

היי שוקופלת

1. אני בסה"כ אוכלת מאוזן ובריא. אני גם מטופלת אצל דיאטן... 2. תודה

 

[lizush]

איזו שאלה במקום...

בואי נעזוב שנייה את המספרים של גובה, משקל גיל... כולה מספרים שכל אחד נותן להם משמעות אחרת. שאלת שאלה מצויינת - איפה עובר הגבול בין הבריאות לאהבה העצמית...אני חושבת שזו המלחמה היום יומית שאני מנסה לנהל עם עצמי כבר המון זמן (למרות שאני פיסניקית יה?). עם האהבה העצמית אני משתדלת להיות ברוב שעות היום (במודע ולא במודע): כשאני מתעוררת / אוכלת / עובדת / רוקדת / מבלה והולכת לישון. עם נושא הבריאות נפגשתי כמה פעמים, לאחרונה בעיקר בשל העובדה שבשלושת השבועות האחרונים אבא שלי מאושפז בבית חולים בעקבות סיבות זהות לסיבות פטירתו של אביך. רואים איש גדול שנמצא על המיטה עם בטן גדולה, חיוך אופטימי עד כדי אפטי ובדיקות כמה פעמים ביום כדי לעקוב אחרי מחלותיו. זה קשה ועצוב וזה הפיל לי אסימונים של שנים. יחד עם זאת, אף אחד לא הבטיח לי שאם אבי היה אדם רזה הוא היה יותר בריא (סבא שלי היה אדם יחסית רזה ונפתר בגיל 58, גילו של אבי היום). נוסף לזה, היום עשיתי את מסלול הזויתן (3 שעות טיול רגלי מדהים), ברך שמאל קיטרה קצת על הכאבים, היה שווה לסבול? הממ..? האהבה העצמית שלי מתחלקת לשתיים: האהבה העצמית הזמנית = אני רוצה = אני אוכלת כי מגיע לי (מקום כל כך מוכר), כמובן שלא משרתת את נושא הבריאות אצלי, אבל האהבה העצמית הבסיסית הקבועה דיי דואגת בדרך כלל לשמור על בריאותי. מפה והלאה הכל עניין של בחירה - לאיזו אהבה עצמית כדי להתייחס - הזמנית או הבסיסית (השוקולד מול כאבי הגב)... לכל רגע יש תשובה משלו. מה גם שמודעות מבזבזת הרבה אנרגיות, ולפעמים פשוט כדאי להכניס אנרגיות מאשר להוציא אותם... בהצלחה...

 

[geta]

לדעתי....כנסיי

קודם כל ממש כל הכבוד על הירידה..... דבר שני לא ברור לי את שוקלת 75 על 1.60 אחרי שירדת 8 קילו או שפעם שקלת 75 ועכשיו ירדת 8 ק''ג ואת 67 ק''ג?

 

[BlackUnicorn]

אפשרות מס' 1

 

[sha na na revol]

תשובה מדהימה,

לדעתי תרמת פה לכולם.

 

[AlteX]

אין גבול, יש קשר

אהבה עצמית ובריאות אלא לא דברים שנוגדים אחד לשני. להפך, דאגה לבריאות יכולה לבוא כתוצאה של אהבה עצמית. הבעיה היא שהרבה אנשים מפרשים את המושג "אהבה עצמית" לא נכון, או מבלבלים בין "אהבה עצמית" ו"קבלה עצמית", או "קבלת הגוף" - לכל אחד מאלה משמעות שונה. "אהבה עצמית" זה אומר שאני עושה את מה שאני באמת רוצה, את מה שטוב בשבילי. זה אומר, בין השאר, שאני מציב לעצמי יעדים שאני בוחר ומתקדם לכיוונם. אם אני מציב לעצמי יעד של בריאות, כדי להנות יותר מהחיים וגם לחיות יותר זמן, אז אני אדאג לבריאות שלי מתוך אהבה עצמית. "קבלה עצמית" היא מושג שכולל בתוך את קבלת כל המרכיבים השונים שלי - גוף, נפש, אופי וכו' "קבלת הגוף" היא קבלה של הגוף שלי ספציפית. בשתיהן המשמעות של "קבלה" איננה שלילת כל שינוי. במובן הזה ה"קבלה" לא נוגדת (וגם לא מעודדת) שינוי, אך היא יכולה (אם רוצים בכך) להוות פתח לשינוי רצוי. אחת המטרות של "קבלה" במובן הזה היא שאם רוצים בשינוי, אז שהוא יבוא מתוך הקבלה, מתוך השלמה עם הקיים ולא מתוך מלחמה בקיים - מה שבד"כ מביא להרבה סבל וכישלונות. בעצם, אף אחד מהמושגים האלה איננו נוגד שום שינוי לטובת הבריאות, אלא להפך - יכול אף לעודד שינוי כזה, רק במובן הטוב של "לעודד". במובן של להרגיש טוב כבר עכשיו וללכת לכיוון של עוד יותר טוב. השאלה שנשארה היא האם את באמת רוצה בשינוי הזה, ואני חושב שאת לא יכולה לקבוע השלכות בריאותיות של המצב הנוכחי של גופך על-פי גובה ומשקל בלבד. הכי טוב בכל מצב ללכת לרופא, לערוך סט בדיקות כלליות ולהחליט לפי זה. יכול להיות שאת בריאה לחלוטין ולא נמצאת בסיכון... ואם כן, אז תחליטי מה חשוב לך יותר, אבל שוב - מתוך קבלה ומתוך אהבה, לא מתוך מלחמה.

 

[מאיוש המקורית]

מורן יקרה,

ראשית, ברוכה הבאה לפורום הכי עגול ברשת

ולשאלתך, הגבול בין אהבה עצמית לבריאות הוא קל מאוד ביום שתתחילי לאהוב את עצמך מאוד פתאום תרצי גם להרגיש בריאה. אני יכולה לומר לך שאני מאוד אוהבת את עצמי ואת המראה שלי ובשביל להיות בריאה אני גם שומרת על איזון. יעידו כאן הרבה שבאוכל אני לא אכלנית גדולה אבל כשאני אוכלת אני מאזנת את המנה שלי. אני גם מאוד פעילה ברוב שעות היום וגם הולכת לחדר כושר. גם אבי חולה בסכרת וסובל מבעיות של לחץ דם וכולסטרול ובעקבות זאת אני דואגת לעצמי ומאזנת אצלי את הכל, אבל זה לא נמצא בראש מעיינותיי. אני נהנת קודם כל מהחיים וכך המצב אצלי מתאזן. צריך לדעת לפעמים להציב לנו גבולות. מאחלת לך את הטוב ביותר ותהני מהחיים. את כלל לא שמנה וגם בתמונה את נראת מצויין ואם זו הרגשה אישית אז פשוט תבליטי את הצדדים החיוביים שבך. בהצלחה והמשך שהות מהנה בחברתנו