חדשה עם שאלה "כבדה"

דנה קיי

New member
חדשה עם שאלה "כבדה"

שלום בנות, אני אמא בת חצי שנה לתינוק מקסים נהנת להיות שותפה אומנם פסיבית בפורום שלכן. ומתחילה עם שאלה או יותר נכון התייעצות עימכן, דווקא בקשר לאבא של המתוק הקטן שלי. אבא של הקטן עובד כל יום 13 שעות ולעיתים אני מרגישה שהוא נשאר בעבודה גם לא לצורך פשוט וורקוהוליק .נכון, הוא המפרנס העיקרי, העבודה חשובה אבל מה שנותר לו זה פחות משעה ביום עם הקטן. אני מרגישה שלא תמיד יש לו סבלנות ולעיתים נדירות שאני לא נמצאת אני יודעת שהווידאו עובד הרבה, אין ברכת "לילה טוב" יש מין קור למרות שאני יודעת שאבא מאוד אוהבת את הקטן חיכינו לקטן 10 שנים של טיפולים ואני כ"כ רוצה שיקדיש לו יותר שיהיה יותר חשוב לו מהעבודה. ברור שגם אני לא ממש מקבלת תשומי כי אבא במיטה כבר ב9 בערב.הכרתי אותו כך אך חשבתי שתהיה משפחה הוא ישתנה.לדבר איתו זה עובד ליום יומיים. בא לי להרים ידיים וללכת אבל לאן?
 
שולחת לך ../images/Emo24.gif גדול

נשמע שמאוד מאוד קשה לך. בעיקר הטיפול לבד בילד, הבדידות שלך ושל הילד. אני בעד שיחה טובה שבסופה יש משימות. כמו למשל: * להגיע יום בשבוע מוקדם כשבאותו היום הוא אחראי למקלחת, להשכבה וכמובן להיות איתך. * אחת לשבועיים לקחת בייביסיטר ולצאת לבד לבילוי של מבוגרים. * לנסות ולהציע טיפול זוגי. * נראה לי שלאחר כל כך הרבה שנים שהתרכזתם בהבאת ילד לעולם, אולי קצת שכחתם את הזוגיות שלכם (רק מציעה השערה) מקווה שהועלתי במשהו
 

דנה קיי

New member
תודה על../images/Emo24.gif אבל

שיחה טובה מתבצעת אחת לכמה חודשים ואז כמובן שישנם הבטחות לכל מה שנכלל ברשימה, אבל הדברים חוזרים לדרכם. אני אוסיף שבעלי גדל עם אמא "קרה" אולי לכן אינו יודע אייך להראות ועכשיו עם הקטן זה ממש קשה. אייך מנערים אותו????(מלבד איומים על עזיבה)
 
אני בעד טיפול התנהגותי, משימתי

עם משימות שצריך לעמוד בהם. גם לי קורה שאני מקבלת החלטות, אבל הן מתמסמסות מהר מאוד אם הן לא מעוגנות למשל ביומן. אני יודעת שבימי ראשון אני לוקחת את הילדים למשחקיה. זה נהדר להם כי יש שגרה וזה נהדר לי כי אני יודעת מה קורה. מכאן ההצעה שלי: קבוע כל יום שלישי הוא יגיע הבייתה ב-17:00. לא לשבת בבית ולצפות בו ולבקר אותו מה הוא עושה עם ילד (רואה טלויזיה). גם לתת לו לעשות את הדברים בדרך שלו, לא להעיר גם אם מאוד בא לך. נראה לי (מקווה מאוד) שברגע שהוא יבלה יותר זמן עם הילד - יווצר הקשר
 

אפרת12

New member
אהבתי "אמא בת חצי שנה"../images/Emo13.gif

לאן ללכת
לפי דעתי ישירות לבעלך. אני מבינה שאת מדברת איתו וזה עוזר קצת - אני מניחה שחשוב לו, אבל עם ה"שוטף" גם הדברים האלה נשטפים והוא לא שם לב. אהבה דורשת השקעה - אסור ליפול אל המובן מאליו. חשוב להזכיר "אני אוהבת אותך"/"אני אוהב אותך" מפעם לפעם. חשוב להגיד - "חשוב לי הקשר שלנו". ואני מתכוונת לא רק מצידך - צריך להזכיר גם לו. ולא בקטע של לבוא בטענות או טרוניות. גם אני אם לבן חצי שנה (אופססס...
טו 7 חודשים), ובהתחלה היו לי ולבעלי קטעים של חוסר תקשורת, של שקיעה לתוך הטיפול בילד ותקשור בעיקר דרכו. זה נוח נורא
ושנינו שמנו
שיש איזושהי בעיה. ומידי פעם גם דיברנו על זה, ולא תמיד היה מה לשפר - כי אנחנו לא בעד "ביחדנס" יזום, זה מלאכותי. זכורה לי שיחת טלפון בוקר אחד, לפני חודש בערך, שבה פשוט אמרתי לו שאני מרגישה שהתרחקנו, ושאלתי למה. וגם עניתי, ופשוט עצם העובדה שהעלינו את זה על פני השטח עשתה את זה קל יותר. ואסור לוותר. ובנוגע לקשר שיש לו עם התינוק - גם אני חושדת שכבעלי עם הילד הוידאו עובד יותר ממה שאני רוצה, אבל תמשיכי לתת לו להיות זמן לבדו עם הקטנצ'יק - אין דרך אחרת לגרום להם להיקשר. לאבות לרוב פיתוח הקשר קשה יותר. ועוד משהו - אולי תיקחו איזו חופשה יחד, שלושתכם, מחוץ ל
להיזכר איך זה לעשות חיים ביחד, לא רק לעבוד ולחיות את היומיום
 

אמאושרת

New member
אבל...

אנחנו במגמת שיפור. למרות שבעלי בהחלט עונה על כל הגדרות ה-וורקוהוליק, ואין מה לומר, הוא מאד מאד אוהב את העבודה שלו, אנחנו משתדלים לצאת פעם בשבוע, לבלות יחד בימי שישי, ואין מה לעשות - אם אני רוצה שאלון יבוא מוקדם הביתה - אני חייבת לנג'ס ולנדנד ולהזכיר לו כל יום. כן, זה מעצבן אבל כרגע זה המצב. אה, ואני גם הולכת למצוא לי איזה חוג או קורס יום אחד בשבוע אחה"צ, והוא יאלץ להגיע.והוא אפילו הסכים לזה, בלי יותר מדי בלגן. עכשיו נראה איך מיישמים את זה... שיהיה גם לכם בהצלחה..
 
באמת שאלה כבדה

דבר ראשון- אנשים לא משתנים סתם ככה. מסתבר שהשינוי מזוג למשפחה השפיע בעיקר עלייך ופחות עליו. אם נוסיף את המשפחה ממנו הוא בא, זה די ברור שהוא זקוק לעזרה כדי "להשתחרר" ולהיות האבא שאת מחפשת לבנך. בלי להכביר במילים אני מיד מציעה טיפול- אישי או משפחתי. לא נראה לי שאת תוכלי לגרום לשינוי. קראתי את מה שכתבת כמה פעמים, והמשפט האחרון שלך הוא "בא לי להרים ידיים וללכת, אבל לאן?". אם באמת ויתרת עליו, יש לאן ללכת. זו לא הדאגה. השאלה היא אם באמת ויתרת, ואם אחרי 10 שנות טיפולים וילדון אחד, לא שווה לתת לאיש שלך עוד צ'אנס לאהוב אתכם.
 
למעלה